כנפי נשרים היקר,
האמת שאני מרגיש את פגמי האופי שלי מתפרצים (לא במלוא עוזם, אבל...). הדיון פה כל כך מכובד וענייני, ואני הולך עכשיו קצת לשבור את זה. אבל חשוב שתדע שהעצבים שלי נובעים מאהבה. אבל באמת.
אני רואה אותך בתחילת הדרך כאן, ומצליח לדמיין את עצמי בדיוק במקום שלך (ושאגב, חברים רבים נוספים היו בו) - מברר, מתלבט, עורך דיונים...
אתה יכול להרשות לעצמך לחלוק על מה שאתה רוצה, אבל השאלה היא: האם מצאת פתרון שמשאיר אותך נקי מתאווה לאורך זמן (למשך שנה, למשל)? אתה יכול לנסות להקים עמותה לקידום חקיקה בנושא נורמות לבוש ראויות, אבל עד שזה יקרה (וכנראה זה לא הולך לקרות עד שנרד אלי קבר) - האם יש לך פתרון שעוזר לך לצעוד ברחובות לאורך שנים מבלי לאונן אחר כך? כמה זמן הפתרונות שאתה מציע השאירו אותך נקי?
הספר הגדול והלבן אינם קדושים, אך
הם עובדים. וזה מה שחשוב. אם יש לך ספר או פתרון אחר
שעובד לך בפועל, tשמח מאוד לשמוע עליו. אני באופן אישי הגעתי לכאן עייף, סחוט ומותש, פיזית ונפשית מתיאוריות ששמעתי או שהמצאתי להתגברות על התאווה.
אני, ואני חושב שגם שאר חברי הפורום, מחפשים משהו שעובד ומוכיח את עצמו.
דיברת על התייפייפות. ואני חושב שההתייפייפות היא דווקא להתפלפל בכל מיני שאלות ולהמשיך לאונן (במוקדם או במאוחר), כמו שעשיתי במשך שנים רבות לפני שהגעתי לכאן.
***
אני מעיד על עצמי שאני כמעט לא שם לב לנשים ברחוב, ובטח שלא לאיך הן לבושות. זה מאוד בלט היום. לקחתי ספונסי [=מודרך] חדש. הלכנו יחד ברחוב והוא אמר "איזה חוסר אונים!" ובכלל לא קלטתי על מה הוא מדבר...) זו עובדה. זו מציאות. וזה קרה באמצעות הכלים של התכנית הזאת.
כמו כן, לפני כמה חודשים, עצרתי טרמפ. היו דברים ליד הנהג, והוא רצה שאשב במושב האחורי. הייתה שם אשה. שמתי את התיק שלי ביני לבינה, וקראתי את הספר של התכנית. רק אחרי כחצי שעה, כשירדנו מהטרמפ, שמתי לב שזו אשתו של חבר קרוב שלי. כשהייתי לידה באוטו לגמרי לא שמתי לב. ולא חסרות דוגמאות נוספות.
***
צעדה, אפילו ברחוב הכי פרוץ, היא בפירוש לא צעדה במצעד פורנוגרפיה. מדובר בהליכה ברחוב. פעולה נורמלית ויום יומית. אבל, עבור אדם מכור (כן, יש דבר כזה מכור, והוא שונה מאדם נורמלי), גם צעדה בסמטאות מאה שערים, יכולה להיות צעדה במצעד פורנוגרפי. כיוון שלא כזה משנה מה לובשות הצועדות, כמו שמשנה איך שאני "רואה" אותן.
הבעייה היא בראש שלי, ולא באישה שצועדת לידי. זכותה להתלבש איך שהיא רוצה, ואיך שמקובל במגזר שלה (זה לא פורום הלכתי, ואיננו עוסקים בשאלת מידת המחויבות שלי לדאוג לכך שנשים תתלבשנה לפי ההלכה).
אני הבעייתי, בכך שאני מפרש את הלבוש הזה כמשדר מסרים מסויימים שהיא ממש לא התכוונה אליהם. "אנו נוטים לשכוח, שה"סם" שלנו, הוא לא באמת "שם בחוץ" - באדם האחר, אלא בתוך הלב והחשיבה שלנו" (הספר הלבן, עמ' 178).
אשה מתלבשת מטופח ויפה, לפי המושגים המקובלים במגזר שלה, לא כדי למשוך תשומת לב של גברים שעוברים, ממש לא (אם אתה מסופק, אתה מוזמן לנסות להגיב כאילו אותן נשים התכוונו למה שנראה לך שהן משדרות, אבל נראה לי שתמצא את עצמך מהר מאוד מאחורי סורג ובריח...). היא פשוט רוצה להרגיש טוב עם עצמה.
אני, בתור גבר, (מקווה ש)לא אלך שבועיים עם אותם גרביים, ועם כתמי שוקולד ורוטב עגבניות על הפנים, כי זה מלוכלך ומסריח, ואני מרגיש לא בנוח. לאשה, יש סטנדרטים אחרים לגמרי למלוכלך, מסריח ומוזנח (עיין ערך זקנות בנות שמונים שמקפידות לצאת מאופרות... גם הן לדעתך מנסות "לצוד" מישהו?).
אני בתור מכור, תופס את המציאות בחוץ בצורה מעוותת, ואני חייב להבין את זה, ולצאת מההכחשה לגבי זה. אני ממש לא צריך לחנך את כל העולם להתלבש צנוע. אני פשוט צריך לקחת אחריות על השריטה שלי. אני אדם חולה, ואני צריך לקחת את התרופות שלי, כדי שאוכל לראות אישה ברחוב ולהתייחס לכך כמו שאדם נורמלי מתייחס לכך.
***
יש כאן תכנית שעובדת. יש כאן חברים בעלי ניסיון רב, שנקיים כמה שנים. הדברים שלהם (כן, גם לגבי זה שלא צריכים לשנות את נורמות הלבוש) נאמרים מתוך ניסיון ולא מתוך השערות. כדאי להקשיב להם.
כשהגעתי לכאן חשבתי, ועודני חושב
, שיש לי את הדבר הכי מבריק, חכם ושנון להגיד. שישר אני משתלב פה במרומי ההיררכיה (אין פה באמת היררכיה, אבל יש היררכיה טבעית שנובעת מאורך ועומק התהליך שכל אחד עבר). לאט לאט למדתי גם להקשיב לבעלי הניסיון (יש משפט חריף שמסתובב במסדרונות התכנית: "להוציא את צמר הגפן מן האוזניים, ולהכניס אותו לפה...
).
מאוד עזר לי, כשהגעתי לפה, לקרוא פוסטים רבים ולהפנים את הגישה החדשה המוצעת כאן, וגם "לקפוץ למים" של התכנית. פשוט לבדוק מה נדרש כדי לעבוד את התכנית, ולעשות את זה. מאז, בחסד אלוקים, הוא שומר אותי נקי במשך 505 ימים. מספר הזוי בשביל טהרני המאונן הכפייתי מגיל 12...
***
הדברים נכתבו מתוך לב סוער ואוהב.
שיהיה לילה טוב ונקי לכולנו!