נראה שהפורום עדיין בשבת. אבל יעזור לי לפרוק קצת ממה שיושב על הלב.
לא נפלתי, אבל אני גם לא נקי, מוצ"ש זה זמן קשה בשבילי... נפילת מתח מכל הקדושה של השבת, וכניסה לימי החול של השבוע עושים לי משהו לא טוב בלב.
ראיתי קצת דברים לא טובים, עצם המחשבה שאני צריך להתקשר במצב כזה למישהו ולהגיד לו, "שמע חבר אני ...." גרמה לי להפסיק אבל אני כל כך מפחד שזה לא יקרה גם בפעמים הבאות, ואני לא משלה את עצמי שזה לא יקרה שוב. זה יכול לקרות גם הלילה...
אלוקים, בבקשה בבקשה אני מתחנן, עזור לי להמשיך עם הניקיון של הימים האחרונים, עזור  לי לדעת להרפות מזה קצת. קשה לי כבר כל הדבר הזה.
הימים האחרונים עברו ב"אופוריה של התחלה" עכשיו העשן מתחיל להתפזר וכנראה הקשיים מתחילים לצוץ. אבל אני ממש אשתדל, להיום. להיות נקי.
תודה אבא.

danppt כתב on 18 אפר' 2015 20:55:


מזדהה עם כל מילה.

בהצלחה רבה.
שבוע טוב
וחודש טוב.

הרבה מהשימושים האחרונים שלי היו במוצ''ש... מזדהה עם הרגשת החיסרון.

בתוכנית אומרים שמתקשרים הרבה לחברים כדי שגם בשעות שלא תרצה להתקשר, אתה תעשה את זה על אוטומט. אותי זה הציל כבר כמה פעמים.

danppt כתב on 18 אפר' 2015 20:55:

הייתי ממליץ בכל מקרה להתקשר,
עדיף להתקשר סתם אפי' שהמחשבה כבר עברה, מלא להתקשר ובפעם הבאה ........
אוהבים,

דמעות בעיניים.
לא, לא נפלתי היום ב"ה תודה לאל.
סיימתי את השיחה עם המדריך, סיפרתי לו שאני מתחיל להתפוצץ, עד כמה קשה לי, והבנתי עד כמה אני לא בכיוון הנכון. במקום להילחם כל היום הייתי צריך פשוט לוותר, לדבר עם אלוקים, עם חברים. וזה פשוט היה מפסיק לבד. רבונו של עולם, עזור לי!!! מתחנן!!! אני לא יכול, אני מפורק מרוצץ שבור, אין לי כוח לזה יותר.

חברים יקרים, אצטרך את העזרה שלכם בזמן הקרוב, אצטרך מידי פעם לדבר, תודה מראש לכל מי שיעזור. אתם מצילים לי את החיים.

אל תוותר לעצמך,
תמשיך את הפעולות ובעז"ה אלוקים יעשה לנו ניסים,
אוהבים.

שלום לכולם חברים יקרים ואהובים!

חזרתי לישיבה, הגישה לאינטרנט כבר לא כל כך קלה כמו בבית. לכן התדירות של העדכונים יורדת.

הייתי אתמול בקבוצה בירושלים. האמת שהיה מדהים, מאוד פחדתי ממה שהולך להיות, אבל היתה אווירה טובה, מה שגם עזר לי לדבר. ידעתי שאין לי ברירה אחרת חוץ מלהיות שם. כבר אין לי ברירה. ניסיתי הרי הכל, שום דבר אחר לא עבד.

אבל אוףףףף עם זה... קשה לי לקבל את זה, קשה לי לחשוב שאני הולך להיות בטיפול שבועי כזה שאני חייב אותו רק כדי שאוכל לחיות רגיל (!), למה לא אוכל ללמוד כמו כולם (ברצף שבועי שלם, ובנושאים שכולם לומדים)? להתנהל כמו כולם?? לא תהיה החלמה מהסריטה הזאת לעולם?!
אתם באמת אנשים טובים, רגילים, אבל לא מייאש אתכם לדעת שאתם לעולם תהיו כאלה? איך אפשר לחיות בהרגשה של סבל שלעולם לא ייפסק???
סליחה על הפסימיות, זה לא מקובל, אני יודע, אבל קצת כבד עליי, ואין לי באמת רצון להתקשר לאף אחד. מקווה שהתקף העצב הזה יעבור

אין ספק, המצב באסה...
אבל חולה סכרת שמקבל את זה שהוא צריך טיפול קבוע, רק מרגיש יותר טוב. ואם הוא עושה את הטיפול בצורה נכונה, הוא מציל לעצמו את החיים.
בשונה מחולה סכרת, רוב האנשים באיזשהו שלב גם נהנים מהטיפול הזה, כי המצב הקודם היה בלתי נסבל. ועכשיו כבר פחות, הרבה פחות.

מותר גם להיות מבואסים ;-)

danppt כתב on 22 אפר' 2015 11:20:

המקום הוא שלך, ואתה יכול לשאול הכול,

אייך הכותרת שלך (רק להיום)
אני יודע שלהיום אני צריך את התכנית, אני מאמין שאהיה נקי תקופה 2-3 שנים אחשוב אם אני יכול רק לנשנש מהתכנית או לעשות הכול,
אבל כרגע אני צריך לעשות הכול, קבוצות ספונסר טלפונים וצעדים, ורק להיום,

אחי היקר!
שלחתי לך הודעה בפרטי,ואז שמתי לב לנקודה בדבריך שהבהירה לי למה לא יכולתי להפסיק לחשוב עליהם...danppt כתב on 22 אפר' 2015 11:20:

הפריעו לי בדבריך שתי נקודות:
אל תבין אותי לא נכון, גם אני סובל מאוד מהמחלה, אבל לפי מה שאני רואה על אנשים שעובדים על פי התכנית, הם לא סובלים בכלל...הם עובדים.למה עבודה משמעה סבל? זו תפיסת עולם מעוותת. בשביל מה הגענו לעולם אם לא בשביל לעבוד על עצמנו? אז יש אדם שעובד על מידת הכעס שלו, ויש אדם שעובד על הגאווה, ויש אותנו (-עדיין קשה לי להכליל את עצמי בקבוצה הזו...), המכורים לתאווה, שכדי להיפגש עם עצמנו אנחנו צריכים לעשות "עבודה מקדימה", להתנקות מההתמכרות, להתחבר לצד הרוחני של חיינו וכו' וכו'.
הנקודה השנייה היא הרגשת ה"לעולם". אף אחד לא ביקש ממך לעשות את זה לעולם. התכנית מבקשת שתתמקד אך ורק ביום הזה (ואם נקצין את זה עוד קצת-ברגע הקרוב). מה יקרה מחר? זו לא המשימה שלך! ואולי כמו שאלוקים נתן לך את ההתמכרות, יום אחד הוא יחליט לקחת אותה? אבל איננו מתנהלים בעולם בצורה הזאת. אנחנו פועלים על פי הנתונים ה"עכשיוים". וכרגע ברור לנו שאנו חולים. ובמחלה הזו צריך לטפל. והקב"ה גילה לנו דרך לטפל בה.
אז למה הייאוש אחי? אבא שבשמיים אוהב אותך!
(מקווה שעזרתי וסליחה אם חפרתי...)

רצונך ייעשה, מאוד מתחבר למה שכתבת.

אני חודשיים בתוכנית, וגם אני בהתחלה שאלתי - "מה, כל החיים אני אהיה ככה? אני אצטרך כל הזמן ללכת לקבוצות? להודות בחוסר אונים?"

היום (רק להיום) גיליתי 2 דברים - באמת אפשר להתייחס רק להיום, ובאמת שלא סובלים בתוכנית. לא קל, אבל לפני התוכנית סבלתי הרבה יותר.

חברים יקרים יקרים!!!

תודה לכולם על התשובות והעידוד... הבאסה עוד לא עברה אבל התמיכה שלכם בהחלט עוזרת....

ב"ה נקי גם היום, אין לי מושג איך, חסד של בורא עולם.

כנראה שגם שבוע הבא אגיע לקבוצה.. יותר נכון אגרור את עצמי לקבוצה... מצטער אבל לא בא לי על השיטה הזאת. אני עדיין פה מהסיבה הפשוטה שניסיתי כבר כל דבר אחר ושום דבר לא עזר... אולי זה סתם גאווה שלי להודות באיזו בעיה שאני הולך להתחתן איתה עד סוף החיים? יכול להיות... חושב על זה..

בורא עולם, אני רק רוצה קצת שקט. מתחנן לשקט. תעשה אותו איך שבא לך, אבל אני רוצה קצת שלווה בתוך טירוף שנמשך כבר יותר מידי זמן...

אחי, כמוני כמוך ועוד הרבה שאלנו את עצמנו את אותם שאלות.. לי עזר לשאול את עצמי שאלה פשוטה: יש לי ברירה או אין לי ברירה?
וזה עובר גם עם הזמן וההחלמה לאט לאט מתחברים יותר לתוכנית וזה נהיה ממש חלק מהחיים, חלק טוב ושמח.

אוף אוף אוף...

ראשית אני רוצה להתנצל בפני כל האנשים שכעסתי עליהם בזמן האחרון, על העצבנות הלא מובנת שלי, חוסר רוגע בכל תחומי החיים. הרגשתי כאילו מישהו כיבה אותי.

סליחה מבורא עולם על הנפילה היום, כן אני יודע שהייתי צריך לשתף חברים, לקרוא בספרות, אולי עכשיו אני סוף סוף אבין שאני חולה וזו התרופה היחידה...

אבל מותר לי לבכות על זה שאני חולה  לא? כן קשה לי לקבל את זה, אני מבין את זה לא מתכחש לזה (נכון לרגע זה) אבל קשה לי עם זה, הייתי רוצה להיות אדם רגיל. חבל שאני לא יכול להיות אחד כזה...

בתקווה להחלמה ולגמור את היום בלי להתרסק...

אוהבים אותך דן,

גם בעליה וגם ח"ו בנפילה,,

כולנו באותו מצב,באותם רגשות,
תמשיך להוציא את זה כאן,המקום שיבינו אותך הכי טוב,הכי פנימי.

המשך יום מפוכח.