בס"ד
הרבה זמן שלא שיתפתי.. אז הנה..
אסירות תודה לה' על ימי נקיות לא ברורים מאליהם בכלל!
בחסדי ה' קיבלתי את תפקיד המזכיר בקבוצה! זה נותן לי המון החלמה וחיבור אך עדיין לצערי אני לא מספיק עובד את הצעדים, הפעולות והספונסר עדיין לא בראש סדר העדיפויות. עדיין אין את המקום של השלווה והשחרור שהתכנית מבטיחה.
כשאני לא עושה פעולות אני מנוהל מהדחפים שלי, מהרגישות שלי ומהתאווה.
יש לזה מלא דוגמאות מהחיים, אשתי אמרה לי מילה, זה מעסיק אותי ולא מרפה עד שאעשה פעולת החלמה, התאווה עולה לי לראש, משגעת אותי, רוצה את שלה, אני הולך אחריה כמו מסוחרר. היום פתאום עלה לי הרצון למצוא את הפלאפון הישן של אשתי עם האינטרנט הפתוח ולגלוש למוות.. כמו הולל חיטטתי בכל המגרות וחיפשתי את הסוללה, בחסדי ה' לא מצאתי.. זה רק מזכיר לי עד כמה אני מכור, כמה פעולות ההחלמה קרטיות לחיים שלי בשפיות, אם אני רוצה חיים כנראה שאין לי מנוס אלא הצעדים!
כנראה שעדיין לא הפנמתי את זה מספיק, אבל לבינתיים התפקיד החדש גורם לי להרגיש מחובר לחברים ולתכנית שזה כשלעצמו דבר ממש חשוב!
אוהב אתכם חברים