שלום לכולם.
אין לי איך לתאר את הדברים שקורים לי בימים אחרונים, את התחושות שאני חווה. כל תיאור רק יקטין ויגמד את התחושות שלי. אז פשוט אספר-

לפני שבועיים אחי הגדול חשף אותי לעולם.
אחרי 10 שנים שאני חי בשני עולמות במקביל, כשאף אחד בעולם ה"חיצוני", לא יודע ואפילו לא מתאר לעצמו מה מתרחש בפנים. אף אחד אינו יודע על המפלצת הקטנה ששוכנת בתוך בחור חביב, מפלצת שאוכלת את נשמתו ללא רחמים, שכופה אותו לעשות דברים שהוא כלל לא רוצה. מבחוץ נראה שהבחור מסתדר, סיים צבא, חוזר לישיבה שאותה הוא אוהב ובה למד לפני הצבא, לכאורה עוד מעט יתחיל לצאת, ובמהרה יתחתן ויבנה את ביתו, ויחיה באושר ובעושר. ובפנים הכל רקוב. שחור. ואין מנוס,אין למי לספר...זה לא שהוא לא עשה השתדלות. הוא פנה לרב (שנחשב מבין בתחום...) וביקש עזרה. וכמובן שהרב הסכים. אלא שהבחור בצבא, והרב עסוק, ונראה שכל מאמציו ירדו לטמיון...

ואז הגיע יום שישי לפני שלושה שבועות. אחי גילה.
ואז הגיע מוצ"ש שאחריו. אחי בחר לחשוף את עצמו.
ואז הגיעו היומיים שאחרי. דיכאון גמור. בקושי יצאתי מהמיטה. לא כל שכן מהבית...העולמות שקרסו אחד לתוך השני איימו עליי כל כך. לא ידעתי לאן ללכת. כעסתי על הקב"ה כל כך...לא מספיק התערבת לי בחיים ושלחת לי מחלה ארורה, עכשיו גם את ההחלמה אתה מבקש לקחת לידיך?אפילו להשתמש לא היה לי כוח. הרגשתי שאין לי כוח להתמודד עם החיים. עיכלתי את המציאות לאט לאט, עד שהבנתי שאין ברירה, חייבים לעשות עם זה משהו מעכשיו. בינתיים הגיע יום שלישי, וכבר לא היה לי נעים להישאר בבית. אמרתי להורים שהיום אסע לישיבה (את היום שלפני תירצתי בכאב בטן...). כמובן שעדיין הייתי מאוד נסער. וכמובן, מה עושה מכור שהוא נסער? השתמשתי. בהשפעת ה"סם" החלטתי שאני הולך לקבוצה בירושלים. לא באמת היה לי את האומץ, אבל תחת השפעת השימוש הכל הרבה פחות מכאיב.

לפני הקבוצה נפגשתי עם אחי בירושלים. כמובן פרפרים בבטן, חששות וכו'. הגעתי לקבוצה והקשבתי. בסוף גם דיברתי קצת. לא היה קל. אבל את השחרור שהרגשתי אחרי,אין דרך לתאר. מישהו יודע. מישהו מבין אותי. מקבל אותי למרות איך שאני בפנים, באמת. הבלון שישב לי על החזה במשך 10 שנים התפוצץ. אפשר לנשום בלי שמישהו יחשוד בי...
אחרי הקבוצה נסעתי לישיבה (ב"ה היא רחוקה והיה לי הרבה זמן לעכל את הדברים). הכל התחיל להרגיש שונה, קצת יותר מואר.

לאחר שבוע (=לפני יומיים) הלכתי לקבוצה נוספת. למזלי אני בדיוק בגיל של דייטים,ולכן אף אחד בישיבה לא חשד כשביום שלישי בצהריים אני אורז תיק ונוסע (אפילו קיבלתי כמה איחולי "מזל-טוב"ים ובהצלחה משיעור א' פעורים...). עוד פעם נפגשתי עם אחי,דיברתי אתו על איך שאני תופס את המצב כרגע. האמת שעדיין קשה לי להגדיר את עצמי מכור (למרות שעם כל יום שעובר זה הופך להיות יותר ויותר ברור...). שאלתי אותו עוד כל מיני שאלות שמטרידות אותי והוא ענה מה שענה. השיחה הייתה פתוחה וכיפית...נסענו לקבוצה. ושוב,היה מדהים. לשמוע אנשים שמדברים כל כך בכנות על הקשיים שהם עוברים, לשמוע עצות על דרך ההחלמה, לשמוע איך המקום הזה הציל לאנשים את החיים...
כשיצאתי מהקבוצה חזרתי לישיבה אחרת שאני מאוד קשור לאחד הרבנים שם. החלטתי שאני מפסיק לשקר. התחלתי לחבר את שני העולמות בעצמי. ישבתי שם למחרת בבוקר עם אחד החברים הטובים שלי (שכמובן התעניין איך היה בדייט בערב שלפני) וסיפרתי לו בגדול למה הייתי בירושלים. התחלתי להפסיק לחיות בשקר ולהתחיל להסתכל לאמת בפנים. לא הצלחתי להבין כל כך מהתגובה שלו איך הוא קיבל את זה...מקווה שלא לקח את זה קשה מידי. אחר כך נסעתי לישיבה, ובאותו ערב התיישבתי אצל החבר הכי טוב שלי בסלון (ב"ה הוא כבר נשוי...),שכמובן גם הוא התעניין איך היה בדייט...פשוט פתחתי הכל. ה-כ-ל. על התכנית, על הבדידות, על המחשבות, על ההתלבטויות, החששות. לא ידעתי איך הוא יגיב. ברוך ה' ששלח לי חברים כל כך טובים, הוא התעניין, ושאל, ותמך וחיזק. עודד אותי, גרם לי להרגיש שזה בסדר, אני עוד בן אדם עם פגמים (אולי קצת יותר גדולים מאנשים אחרים...). בסך הכל חולה. עזר לי גם לראות את הצדדים הטובים שבי.

וילון שחור נגלל מעל המציאות. הפרחים יותר צבעוניים, הריחות יותר נעימים, בקיצור חברים, החיים הרבה יותר יפים.

ולחשוב מה היה קורה אם הייתי ממשיך להיות אחראי על ההחלמה...רצונך ייעשה!

כרגע אני נקי שמונה ימים,שזה דבר לא פשוט כלל מבחינתי. מרגיש הרבה יותר שפוי, מוצא טעם חדש בלימוד הישן, מתחבר לחברים מחדש,בקיצור-לומד,אולי בפעם הראשונה בחיי,איזה טוב לחיות.

מקווה להמשיך להתחזק בתכנית,וכמובן לסיים את היום הזה נקי.

אוהב את כולכם מאוד

מרגש לקרוא! לאלוקים יש תוכניות מיוחדות בשבילנו...
לגבי החשיפה מול חברים, דיברתי על זה עם הספונסר שלי והוא אמר לי שחוץ מזה שכל מקרה לגופו, אני צריך לשים לב שאני לא עושה את זה בשביל לקבל מהם את התחושה שאני יכול לקבל את עצמי, עם כל הבעיה שלי. אני שמח שזה עזר לך (לפי מה שאני מבין) וזה שחרר אותך מהחושך של המחלה, אני מאוד רוצה שגם לי יהיה את האומץ לצאת לאור.
בהחלמה!

צר לי לאכזב אותך - עברו רק שבועיים מאז... 

אני ממש שמח בשבילך. נעתקו המילים מפי. רק המילה נס מהדהדת ועולה אי שם ממעמקים ומזכירה לי תחושות מוכרות מההגעה שלי לכאן...

וואלה צודק...
הזמן מרגיש ארוך יותר כשמתחילים לחיות.

ברוך בואך חבר יקר !!

אתה שייך למשפחה טובה,משפחה נפלאה,משפחתינו,,

נשמח כולנו לעזור בכל מה שתרצה ותתקשה,[למרות שיש לך מדריך צמוד,,משיכמו ומעלה,,]

אוהבים,

בחסד אלוקים,לא יודע איך,נקי כבר 12 ימים. כבר כמה שנים טובות שלא הייתה לי תקופה ארוכה כל כך...

תודה לך אבא שבמים,שגררת אותי לתכנית המופלאה הזו.
תודה לכם, חברי הפורום הנפלאים,שמעודדים כל כך...
תודה לכם,חברי הנהדרים,על הפתיחות שהפגנתם כלפי החבר המוזר שלכם.
תודה לאלוקים,שנתן לי אומץ לכתוב מכתב לאחד מרבני הישיבה ולספר לו (בעילום שם בינתיים) על ההתמודדות, ומסתבר שהוא מכיר את השיטה והוא ישמח לדבר איתי עליה.
תודה לאלוקים על שבת מופלאה ומרוממת,על היכולת לשבת וללמוד,על הרצון להתקדם.

מקווה להמשיך בתכנית באופן שמתאים לי,ולגמור את היום הזה נקי...

אוהב אתכם

היום התכבדתי בפתיחת הארון בישיבתנו הקדושה
ועשיתי איזה פדיחה עם הפרוכת
וההרגשה של "תראה איזה דפוק אתה,כזה גאוותן שיודע שחושב שיודע הכי טוב מכולם,
כזה אחד שמרוכז בעצמו,ובטח כשתחזור למקומך כולם יסתכלו וכו'" קפצה שוב לבקר

ואין לי מושג איך,אבל ההרגשה הזו עברה הרבה יותר מהר מבדרך כלל
נזכרתי בכל מיני דברים שאני כן טוב בהם,
ובדרך פלא לא חזרתי להתעסק בכל המחשבות האלה.

תודה לך אבא,על שגררת אותי לתכנית המופלאה,
על הזכות להתחבר לעצמי ואליך מחדש.

לאחרונה אני מבין יותר ויותר שאני לא נורמלי. מה הכוונה?
לאט לאט מתברר לי שאני אלרגי לנשים. תמיד חשבתי שכל אחד שעוברת לידו אישה ברחוב,ישר קופצת לו איזה מחשבה לראש,הלב שלו נע באיזה אי-נוחות,ואיך שהוא נכנסה לי כיום ההבנה לראש שאני הוא הבעייתי,לא כולם מתייחסים כך לנשים. ממילא גם פעולות התכנית מקבלות משמעות חדשה-עד היום חשבתי שאני אדם נורמלי,ממילא הנפילות שלי הם חטא,וההתגברות עליהם היא שיא הקדושה והטהרה. לאט לאט מחלחלת ההבנה, שאני לא נורמלי,וממילא ההתגברות והפעולות שהתכנית מציעה,הם בסך הכל דרך להחזיר אותי לשפיות,חזרה לחיים תקינים ונורמליים. אולי בזכות ההבנה הזאת אזכה לקבל את עצמי ולהודות שאני מכור...

ביום רביעי אחזור הביתה בפעם הראשונה מאז שהתחלתי בתכנית,אני דיי לחוץ מכל העניין,הנפילות בבית הם עניין שבשגרה,לא כל שכן שיש לי שם סוף שבוע ארוך. ברוך ה' אני נקי כבר 13 ימים,לא רוצה להפסיק כאן את התהליך,מקווה שיהיה לי את האומץ להשתנות,להגיד לצרותיי די,לעמוד מול עצמי בראש זקוף ולהגיד-עד כאן. לשם אני לא חוזר יותר לעולם.

אוהב אתכם

מזדהה מאוד.
עד היום קצת קשה לי לתפוס שלא כולם כמוני כשעוברת אישה ברחוב אוטומטית אני מנסה לבלוע אותה ואני ממש משתדל לא לפספס אף אחת...
מאז שהגעתי לתוכנית גיליתי שלא כולם ככה...
ולכן ברור שאני צריך לטפל בעצמי.

מזדהה כנ"ל,
אבל יותר עם החלק של הפרוכת,, יש לי את זה כל הזמן בהמון ווריאציות,
בסוד אומר לך שמה שאותי שבה בתוכנית[כמובן שלא הייתי [b]בחיים[/b] הולך לקבוצות וכל החשיפה הזאת רק בשביל זה אבל,,]
זה הקטע שבה יש המון המון מענה לשאר הדברים עמם אני מתמודד בחיי האישיים,כמוך,
תמשיך לשתף, זה בונה אותי ואת אחרים,

בהצלחה חבר,,

שלום רצונך חביבנו! טוב לראותך שוב בפורום!




התחברתי מאוד וקיבלתי הרבה. תודה.




נראה לי, שאליבא דתכנית, עדיף לעמוד מול אלוקים בראש מורכן וכנוע ולהגיד: "אני לא יודע עד לאיפה זה יגיע. אין לי מושג איפה זה יסתיים! לכשעצמי אני חוזר לשם ובגדול בכל רגע נתון. זה גדול עלי. אני מבקש שתישא את זה בשבילי".

נ.ב. תרגיש חופשי להתקשר בכל עת

זהו. בבית. מול המחשב. המקום הרגיל לנפילות.

אבא שבשמים. אני חסר אונים מול המחשב הזה. אין לי כוחות להתמודד אתו. מבקש את עזרתך בנושא.

היום הייתי בחתונה. בעקבות התכנית התחלתי לשים לב כמה דברים אני עושה רק בשביל לרצות אחרים. נהגתי ללמוד בישיבה בשביל החבר'ה והרבנים (היום ב"ה המצב השתנה). היום שמתי לב כמה אני רוקד כדי שכולם יסתכלו עליי. אז ביקשתי מאלוקים שייתן לי לרקוד כמה דקות רק בשביל עצמי. איך שהוא זה עבד...אמנם רק לכמה דקות, ואחר כך חזרה ההרגשה, אבל זה היה כל כך משחרר...פשוט לרקוד בשביל הכיף. אפילו לא בשביל לשמח את החתן. בשביל עצמי. רק אני, רוקד מול אבא. מנסה לאהוב. לומד מחדש את מקצב העולם, החיים.

יום 15 לנקיות. לא יודע איך זה, אבל כנראה מישהו למעלה אוהב אותי מאוד...
מקווה לסיים את היום הזה בנקיות.

אוהב את כולכם מאוד

אוהבים אותך חבר,
אתה משתף בכזו כינות,
אלוקים איתך גם הלאה,

בהצלחה !

18 ימים לנקיון. פלאי פלאים!

ושוב,מרגיש חסר אונים מול המחשב בבית.מאוד רוצה להתקשר ולשתף,אבל כבר מאוד מאוחר ולכאורה אין מי שיענה...
אחרי שבת נפלאה,באמת שמאוד חששתי מהשבת הזו, שילוב של כל האחים ובנותיהם וההורים וסבתא בדרך כלל יוצר מתח וכעסים שגומרים אותי,אבל מסיבה שנשגבה מבינתי היה דיי רגוע...

אתמול נתתי לאמא שלי (על פי בקשתה!) קצת ביקורת על יחסיה עם שאר בני הבית, מדיי פעם היא רוצה לשמוע איך אני רואה את הדברים ואם יש לי פתרונות וכדו', ואמרתי לה מה שאמרתי...ואז אחרי שהלכנו שנינו לישון התחלתי להרגיש שפספסתי משהו רציני,וחשבתי על זה קצת ופתאום הבנתי-מעולם לא אמרתי לאמא שלי כמה היא אמא טובה. כמובן שאת (רוב) הביקורת שיש לי אני אומר לה רק כשהיא מבקשת, אבל עוד לא יצא לי להגיד לה עד כמה היא באמת באמת טובה...אז היום אזרתי אומץ,ולפני שהיא הלכה לישון שאלתי אם אפשר להוסיף משהו על השיחה אתמול.
היא אמרה שכן.
נתתי לה חיבוק גדול.
אמרתי לה שהיא אמא טובה,ושלא תאמין לאף אחד שאומר אחרת...
האמת שהכנתי כמה משפטים בראש,אבל הם פשוט לא יצאו...

ההרגשה היתה כל כך משחררת...

תודה לך אבא,שהכנסת אותי לתכנית הזאת, אני מגלה פה דברים חדשים על עצמי ועל הסביבה, שאילולא הייתי מכור כנראה שהייתי עובר על ידם בלי למצמץ...

אוהב אתכם מאוד

הרגשתי חסר אונים.
לא התקשרתי.
לא שיתפתי.
לא היה לי כח לוותר.
רק נכנסתי לבדוק שכל האתרים עדיין בסדר,שאף אחד לא התגעגע אליי יותר מידי
זה בסדר,נראה שהם הסתדרו מעולה בלעדיי
אבל לי זה לא הספיק
שוב התכנסתי בתוך עצמי
שוב אותה תחושה של ריק
חור שחור שדורש את מילואו
פחד גדול שמסתיר את קיומו
וגלשתי,צללתי,נפלתי
מחליק לבור בלי סוף ותחתית
לבור המזוהם והמצחין שלי חזרתי
אחרי שבועיים וחצי שלא כל כך התגעגעתי
ובבוקר קמתי
או שלא קמתי
ושוב מתחילים מהתחלה
אין לי כח
יש לי כח
סוף סוף הבנתי
אני מכור,חולה שצריך עזרה.אנא עזרו לי!

אוהב אתכם מאוד

אוהבים אותך חבר,
אוהבים אותך מכור,
ברוך הבא למועדון, המועדון הנפלא שלנו,המכורים.
המועדון שלא קיים כמותו בכל העולם הגדול הזה,

אוהבים ומחבקים לאורך כל הדרך,

כולנו.