אשתף בקצרה את קורות יום האתמול.
היה לי בביתי מחשב חדש שאחי קנה בשבוע שעבר, והצעתי לו שאסדר לו את המחשב בחינם במקום שישלם על כך כסף לטכנאי מחשבים.
אתמול, הייתי צריך לקחת את זה מהבית לכולל בשביל שהמחשב יגיע לבסוף אל אחי, ושכחתי את המחשב בתחנת האוטובוס מתחת ביתי.
אני אדם מאד אחראי באופן כללי וזה מאד לא מתאים לי לשכוח דברים ובודאי לא מחשב יקר. וזה מאד לא נעים לי מאחי... היתה לי סיבה להרגיש כמה אני דפוק ולא אחראי, כמה אני אשם בזה, וכו' וכו'.
ובפרט, כשהתברר כמעט במאה אחוז שהמחשב לא רק נשכח בתחנה, אלא גם נגנב ע"י פועלים שהיו באותו אזור באותו זמן. וכעת אני גם צריך לשלם כמה אלפי ש"ח לקניית מחשב חדש לאחי.
אסירות תודה שלמרות הכל, ולמרות השיתוף הקודם שלי על החברותא בכולל, בכל זאת למדתי איתו אתמול מצויין מעבר למצופה, למרות שכאשר יצאתי אתמול מהבית (לפני שכחת המחשב) אמרתי לאשתי שאני מתפלל שאצליח ללמוד איתו היום, כי לא היה נראה לי שיהיה לי קל איתו.
לסיכומו של יום, אמרתי לאשתי אתמול בערב שאני מרגיש שעברתי "חוויה רוחנית", לדעת, להרגיש ולחיות שאלוקים ורק אלוקים עשה שהמחשב ייגנב, לא אני אשם בזה, לא הגנב אשם בזה, לא המשטרה שפתחתי אצלה תיק בינתיים, ולא אף אחד אחר אשם בכל הסיפור הזה. כי "שם דבר אינו קורה בעולמו של אלוקים בטעות". ולכן גם לא ניסיתי לחשוב על מה אלוקים העניש אותי, אלא רק הבנתי שאני צריך להיות יותר קרוב אליו ולהבין שהכל ממנו, וזה מה שניסיתי והשתדלתי לעשות אתמול.
הרגשתי אתמול הרבה יותר קרוב לאבא שבשמים. פשוט מסרתי את החיים שלי אליו.
מתפלל לעוד יום נקי שפוי ושלו, ולקבל את רצונו של אלוקים בחיי.