בהצלחה!!

תודה על השיתופים
כיף לקרוא, להתחבר
ולזכור שאנחנו לא לבד

ערב טוב,
כבר הרבה זמן לא שיתפתי כאן, למרות שאני כל יום נכנס כמה וכמה פעמים לפורום.
ראשית, אני רוצה לשתף עוד קצת על המבחן ששיתפתי עליו. כשחזרתי לכולל אחרי שעשיתי את המבחן הנ"ל במשך 4.5 שעות, מצאתי את עצמי נוסע בתחבורה ציבורית ודמעות יורדות מעיני.
אלו ניסים גדולים אלוקים עושה איתי, זה לא ברור מאליו שאני יכול להיות במקום הזה.
וכמו כן, יום אחרי זה נסענו להיבחן אצל כמה רבנים, וב"ה המבחן עבר בהצלחה. אצל אחד הרבנים לא הגיעו כל הכולל אלא רק חלק קטן מהאברכים, שנבחרו בקפידה ע"י הראש כולל וראש החבורה, ואני הייתי בין האברכים שנבחרו.
אני משתף את זה לא בשביל להתגאות או משהו כזה, אלא בשביל לשתף על הנסים הגדולים של ה' יתברך.

ב"ה החיים מאד עמוסים בפעולות ומעשים טובים, עד שלאחרונה דיברתי עם הספונסר ועם אשתי על כך שאני מרגיש כאילו אני לא עושה כל מיני דברים שאני צריך לעשות, בזמן שאני ב"ה עושה כ"כ הרבה דברים. עד ישבתי עם עצמי  ועשיתי רשימה של דברים טובים שאני עושה ושאני מתקדם בהם וכו' וכו', קצת להחזיר את עצמי לפרופורציות.
גם בשבוע האחרון אני חווה קצת קשיים בסוגיות שאנחנו לומדים בכולל, שאני מתאמץ מאד מאד בלימוד, ועדיין אני לא מצליח מספיק להבין מה שהחברותא אומר. וזה גם עורר אצלי מלא פחדים שהוא ירצה לעזוב אותי כי אני לא לומד איתו מספיק טוב וכדומה. אסירות תודה שכתבתי על זה ושיתפתי על זה חברים, ואני מרגיש יותר משוחרר.
אני צריך להתמקד בחלק שלי, וב"ה אני עושה את כל מה שאני יכול. ולא נותר לי אלא לשחרר את הפחדים ולמסור אותם לאלוקים, ולהתפלל להמשיך ולהצליח.
וב"ה גם בתוך הבית אני מרגיש הרבה התקדמות בנתינה ועזרה לאשתי, אחרי שהבנתי שהיא צריכה עוד עזרה בבית, ודיברנו ביחד במה אוכל לעזור לה. וזה לא ברור מאליו שאני יכול להיות בנתינה, ולהוסיף בנתינה. כי המחלה שלי היא 'אנוכיות' ו'ריכוז עצמי' בכמות גבוהה.
אך בס"ד ע"י עבודת הצעדים אני יכול להתקדם ולצמוח במקום הזה.

דבר נוסף, אני רוצה לשתף שבימים האחרונים נתקלתי בבעיה קשה עם מושא תאווה שנתקלתי איתה כמה ימים ממתינה ברחוב בו אני עובר כל בוקר עם הילדים, וברגע הראשון התעצבנתי למה אני צריך להיות בסיטואציה הזאת, וגם פחדתי שזה יהיה ככה עכשיו כל יום ויום, וזה יהיה לי קשה. אולם מיד קיבלתי את רצון האלוקים בשבילי ועשיתי את הפעולות הפשוטות של התוכנית, פעולות של כניעה וויתור, ואסירות תודה שזה עובד מצויין. תודה לך אבא אוהב על המתנות הנפלאות ועל הנכונות שאתה נותן לי.

מתפלל להמשך הצלחה, ולנצחון גובר והולך על התאווה ועל הפגמי אופי.
אוהב מאד וצריך אתכם
מתחיל שוב - וצועד לאלוקים

מרגש לקרוא. יש לך גישה טובה לחיים למדתי הרבה.
בהצלחה אח יקר

לילה טוב,
אני גם הרבה זמן לא נכנס לאתר, אולי בהמשך אכנס יותר.
ראיתי את ההודעה שלך במייל אז הרגשתי צורך להגיב.
רק כמה מילים:
אתה נותן הרבה תקוה
תודה לך אוהבים אותך

איזה יופי שמח לשמוע על ההצלחה במבחן.
ומאחל לך המשך חיים מאושרים, מצטרף לחבריי שגם אני 
לומד ממך המון.. בעיקר להתגבר על פגמי האופי שלי 
תודה לך!

אני רוצה לשתף שיש לי טינה מתמשכת על קבוצה של הרבה אנשים בענין מסויים שמזיק לי ולמשפחתי ולעוד אנשים באופן אישי, ויש לי אחות שהיא ובעלה מכחישים את הדבר הזה, למרות שאני ואשתי בפועל הוזקנו אישית בענין ההוא.
שיתפתי על זה הרבה פעמים וכתבתי על זה הרבה פעמים צעדי 4 ועוד פעולות.
ועדיין מידי פעם עולה לי הטינה על אחותי, וכביכול כל פעם שאני חושב בראש על איזה דיון עם אחותי על ענין כלשהו, תמיד איכשהו בראש שלי זה מגיע בסוף לענין ההוא, למרות שאין שום קשר.
בקיצור, אני ממשיך בראש שלי את המשפט והדיון שלי על אחותי.
אני מתפלל לזכור קודם כל, שהיא לא חושבת כך מתוך שהיא לא אוהבת אותי ולא רוצה בטובתי, אלא אדרבה, היא לא מוכנה להאמין שיש אנשים שעושים את הדברים ההם, ולכן היא מכחישה את זה.
וכן, אני רוצה לאהוב אותה כמו שאני רוצה שיאהבו אותי, ובפרט בתוכנית שאנחנו אוהבים כל אחד, ולא משנה מי הוא, ומה הוא עשה או יעשה....
וכמו שאלוקים אוהב אותי מאד מאד מאד עם כל מה שעשיתי, אז אני מתפלל גם כן לנסות להתדבק בדרכיו ולאהוב יותר ויותר, ולשחרר את הטינה שעולה מידי פעם, וגם אם זה יורד מאד מהר ולא מנהל אותי מאד, אני מתפלל להשתחרר מזה יותר ויותר, ושיהיה לי שם נצחון גובר והולך.

מתפלל לישועת ה' 
שבת שלום ומבורך
מתחיל שוב - וצועד לאלוקים

שבוע טוב,
אני רוצה לשתף כמה דברים.
ראשית, כבר כמה ימים יש לי כמה טינות על אשתי, ויש בינינו כעס ברמה מסויימת. אני חושב שאני צודק, וגם היא מבקשת ממני סליחה מדי פעם, ובכל זאת, אני לא רואה שיש איזשהו שינוי. וגם היא אומרת שהיא לא מספיק מבינה איפה היא צריכה להשתנות.
אני מאמין שמלבד מה שאני צודק, אני לא חווה את הדברים בפרופוציה הנכונה, ולכן כך אני מרגיש.
אני מתפלל להרפות בענין הזה, ולהתפלל להתקדמות ולשינוי אצלי ואצלה.

דבר נוסף, מהיום בבוקר אני לא מרגיש טוב, וממילא כל מיני תוכניות שהיו לי להלילה ולמחר משתנים, גם מחר בלילה יש לנו מסיבת חנוכה של המשפחה, ואני לא יודע איך אוכל לתפקד שם. אני מתפלל לעשות את הדבר הנכון, וכמובן גם להרגיש טוב בעז"ה.

תודה רבה
שבוע טוב
וחנוכה שמח

שבוע טוב
היום אחה"צ עלתה לי לכמה שניות מחשבה קטנה של תאווה, לחפש ולהסתכל על כמה תמונות מענייניות.
אסירות תודה שמיד הרפיתי וויתרתי על הרצון והמחשבות הללו, וגם די הבנתי מהיכן זה מגיע.
בשבועות האחרונים לא עשיתי מספיק פעולות של התוכנית, וכשאני מתרחק אז המחלה מתקרבת שוב. זה פשוט מאד.
אני מתפלל להתחבר יותר, ולעשות פעולות, להגיע לקבוצות, להתקשר לחברים ולהתקדם בדרך בעז"ה.

אוהב וצריך
מתחיל שוב - וצועד לאלוקים

וואו….
אני מבין ממך שהוא תמיד תמיד מחכה בצד והוא אף פעם לא הולך. 
יש לו סבלנות

ערב טוב חברים יקרים ואהובים
לא יוצא לי הרבה לשתף ביומן כאן, ואני רוצה כעת לשתף קצת.
בשנה האחרונה הבנתי שאני צריך לעשות הרבה פעולות של החלמה בתוך הבית, מול אשתי ומול הילדים. שאני יותר מדי פעמים בטינות עליהם, ויש לי טענות על אשתי וכו' וכו'. ב"ה גם כשאני מראה לה שאני ממורמר על מה שקורה, זה לא עובר את המרמור, וזה גם בדרך כלל הבעיה נפתרת תוך מעט זמן. אבל בכל זאת אני לא רוצה להגיע למצב הזה שוב ושוב.
ואני מנסה לעשות בזה כל מיני פעולות, ושמתי לב שאני כל כך בטוח שאני צודק עד כדי שקשה לי כביכול לצאת מהסיפור ולהסתכל על כך מבחוץ ולראות באמת היכן 'החלק שלי' בסיפור? והאם אין לי 'חוסר כנות' בסיפור הזה? ואיפה ה'ריכוז העצמי' שלי משחק הרבה? ועוד כהנה וכהנה.
היו בזה כל מיני עליות וירידות, ולפני כשבוע בעקבות מעידה שהיתה לי, שדרכה אלוקים אוהב נתן לי לחשוב יותר ולהעמיק יותר בהחלמה, קיבלתי נכונות לראות יותר בכנות את כל הדברים הללו, ולחפש גם את החלק שלי בכל זה. עד כדי שלפני יומיים כתבתי לאשתי מכתב שבעז"ה אנחנו מתחילים כעת תקופה חדשה וטובה יותר.
אתמול בערב באמצע קבוצה, באמצע ציון דרך של אחד החברים שחוגג '7' שנות נקיון, פתאום קלטתי איך התחילה הבעיה שלי.
כשהגעתי לתוכנית עשיתי ב"ה את הצעדים בצורה טובה ומהירה, והגעתי לחיי הנישואין כשאני אחרי כברת דרך גדולה וחשובה בהחלמה, והרגשתי שאני עומד יציב בדרך החיים הרוחנית של הצעדים. כי ברגע שאני יודע מה אני אמור לעשות עם הפגמי אופי שלי והרגשות שלי, אז לא משנה האם הטינה היא על חבר חדר בישיבה או על אשתי, האם זה על חברותא בסדר א' או על הבן הגדול שלי. ואמנם זה נכון, אבל למעשה, הדברים שונים קצת, ולא מספיק שמתי לב לזה. אבל זה לא רק זה.
אלא פשוט הרגשתי כאילו כבר החלמתי, וכל הפגמי אופי מאחוריי, ובאמת אם מישהו אומר לי משהו ועושה לי משהו, אני בכלל בכלל לא נפגע. כך שבעצם במקום לטפל בפגמי אופי וברגשות שלי, התחלתי לאט לאט להדחיק את הדברים. וחזרתי לפעולה הישנה של ההדחקה, במקום להוציא את הדברים לאור עולם, ולשחרר אותם לכוחו של אלוקים אוהב.
וכעת בשבוע האחרון, אני מרגיש יותר ויותר, איך אני פותח את הדברים הללו עם הספונסר ועם חברים, ודברים שהייתי מדחיק עד היום התחלתי יותר ויותר לשתף, ואולי זה לא היה נעים, אבל זה עשה לי טוב.

אשתף דבר אחד מזה.
אשתי רצתה לצאת ליום וחצי ל'ימי עיון' של העבודה שלה, למלון היכן שהוא בארץ, ועוד טיול על הדרך. אלא שהיא הבינה שאני צריך להתאמץ הרבה בשביל שזה יוכל לקרות, כי אצטרך לארגן כל יום את הילדים בבוקר ובערב, וגם הייתי צריך סדר אחד לא ללכת לכולל כי לא מצאנו מי שישמור על הילדים, והיא אמרה שוב ושוב שזה לא נעים לי, ובאמת, רציתי שהיא תוכל קצת לנוח בתוך כל העבודה העמוסה שיש לה ב"ה, ובשמחה רבה מאד, אמרתי לה שתלך. היה לה גם כמה אפשרויות באיזו שעה לצאת, ואמרתי לה את השעה המוקדמת למרות שזה היה יותר מאמץ בשבילי.
ובקצה ראשי עמדה לי מחשבה שאני אמור לקבל ממנה איזו  מתנה או משהו אחר, כהוקרה על כך שהסכמתי לה לעזוב את הבית. וגם הייתי בטוח שהיא לא תעשה את זה, ואפילו רציתי שהיא לא תעשה את זה, כדי שיהיו לי טינות עליה.
ואסירות תודה ששיתפתי בזה את הספונסר, וגם עוד כמה חברים, במשך כמה ימים.
ואכן ביום שני בלילה, היא חזרה, ולא הביאה לי כלום, גם לא כתבה לי איזה מכתב תודה על זה.
ואני נותרתי אז ועכשיו שפוי ורגוע, וגם לרגע אני לא חושב לבא אליה ולשאול למה היא לא מביאה לי משהו כהוקרה.
ולמה? כי עשיתי שם את הפעולות.
ראיתי מה החלק שלי: אולי היא בכלל לא צריכה להביא לי משהו כהוקרה, כמו שאני לא מביא לה כל יום מתנה כהוקרה על כך שהיא עושה לי אלף ואחד דברים כל יום? גם אם היא צריכה או אמורה או יכולה להביא לי משהו, זה לא משהו שאני יכול לתבוע ולבא על זה בטענות? כמו כן, הערך שלי ושל המעשים שאני עושה, לא אמור להיות תלוי בכמה היא מעריכה את זה? וכמובן יש כאן הרבה 'חוסר כנות', כי היא אמרה לי אינספור פעמים תודה על כך שאני הולך לשמור על הילדים, ושאמרתי לה [כמעט הכרחתי אותה] לצאת מוקדם יותר כדי שתהנה יותר. אבל את זה הפגמי אופי שלי הדחיקו, אבל ברגע שעשיתי את הפעולה, ויתרתי על האגו שלי ונכנעתי ושיתפתי חברים, אז הפתרון הגיע מהר. המציאות לא השתנתה, אבל הגישה שלי למציאות הזאת השתנתה, והפרשנות שלי השתנתה.
אז זהו אחד מהטינות שהיו יכולות להיות לי בסיפור הזה, ובזכות השיתוף והפעולות של התוכנית והצעדים, אני זוכה לשחרור.
מתפלל להמשיך הלאה בדרך, ולעשות את הפעולות של החיבור היומיומי, ולהתקדם ולצמוח הלאה.

אוהב אתכם וצריך אתכם
מתחיל שוב - וצועד לאלוקים

אלוף!!

אני רוצה לשתף שיתוף קצרצר,
הבוקר בכתיבת בוקר כתבתי צעד 4 על אשתי, ותוך כדי הכתיבה אני שם לב שאחת הטינות היא על דבר שעדיין לא קרה, והייתי בטוח שהוא יקרה.
ולמה חשבתי שהוא יקרה, כי זה כבר קרה  פעם אחת.
והאם זה אכן קרה פעם אחת??
זה גם לא נכון, חשבתי שזה קרה, אבל זה סה"כ היתה הפרשנות שלי למקרה שקרה, אבל זה לא היה כך באמת.
אז כתבתי שגם כעת אני חושב שאשתי תשכח משהו שאמרתי לה כמו שקרה  פעם אחרת (שכזכור היא לא באמת שכחה בפעם הקודמת), ואני בטוח שזה יקרה גם היום, ואני כבר בטינה על זה שהיא שוכחת את מה שאמרתי לה, וכו' וכו', וכתבתי כמה וכמה פגמי אופי שלי בסיפור הזה, בו ראיתי כמה הפגמי אופי שלי משפיעים כאן על הסיפור. ולמשל בגלל הביקורתיות והשיפוטיות שלי, אני כבר  שופט ומבקר מה שעדיין לא קרה....
וכמובן, הסוף של הסיפור הוא, שלא דובים ולא יער, כמו שפעם שעברה היא לא שכחה אז גם היום היא לא שכחה, ואסירות תודה שעל הבוקר כבר טיפלתי בטינה שלי וזיהיתי שהטינה בכלל לא מתחילה, וזה רק בראש שלי.

תודה ולילה טוב
מחכה מאד לכנס חורף של SA שיתקיים בעז"ה מחר
ואזכה לפגוש הרבה חברים מכל רחבי הארץ, וגם כמה חברים ותיקים מחו"ל
ומן הסתם אפגוש גם כמה מבאי הפורום הנפלא הזה