יום #1
מתחיל את המסע שלי לשחרור מהתאווה. מפיל את תחינתי לפני בורא עולם ומנהיגו שיעזור לי לראות איך הוא מנהיג גם אותי אליו החוצה מהתאווה והגועל.
ב"הצלחה...

שלום חבר יקר,
אני מאוד מאוד מתרגש איתך בתחילת המסע,
עברתי גם את אותו התהליך ממש לאחרונה ואני כ"כ מבין לליבך.

בהצלחה רבה רבה לכל אורך הדרך הארוכה הקשה והכל כך יפה !!!

אריאל

משאלה למעשה,
כל הכבוד שהתחלת את הדרך, ואני רוצה להגיב מניסיוני האישי, ה ספירת 90 יום זה רק מראה לנו כמה חסר אונים אנחנו, כי זה לא קל, אבל כל יום להתמקד איזה פעולה חיובית אני יכול לעשות היום, ואיפוה אני יכול לוותר על התאווה היום ובעז"ה הימים יצטברו להרבה ימים נקים,
והעיקר הרבה הצלחה.

יום #5
כמה תובנות מהימים האחרונים.
מאז שאני פה (שבועיים...) לא הבנתי למה אנשים שנמצאים פה כבר תקופה ארוכה עדיין אומרים שהם חסרי אונים. הרי יש לנו כל כך הרבה כלים כאן- אנחנו ממש לא חסרי אונים! ואז התחלתי את מרוץ 90 הימים- רק להיום. לקום בבוקר ולומר "רק להיום" ואז היצר הרע יוצא עליך עם כל התותחים הכבדים- עומס בעבודה, מריבה עם האישה, עייפות שחבל על הזמן ועוד כמה אנשים מעצבנים לקינוח. ועכשיו תילחם מולו- הרי יש לך כלים... הבנתי. אמרתי לקב"ה "בידך אפקיד רוחי" אני לא יכול בלעדיך. אנא תעזור לי לשמור על העיניים ברחוב, תעזור לי שגם אם אהיה לבד מול המחשב אני לא אגיע לאן שהזקן הנרגן הזה רוצה למשוך אותי.
"אלמלא הקב"ה עוזרו- אינו יכול לו" מובן ביתר שאת...
זה לא שהיו לי עכשיו ימים 100% אבל בסיעתא דשמיא וגם בעזרתכם ןבכלים הטובים שיש כאן הצלחתי לשלוט על הדחף ולא להגיע למקומות שהייתי מגיע אליהם בסיטואציות דומות.
הדרך עוד ערוכה ומפותלת- אני יודע. אבל אני גם יודע שאני בדרך...

"עין טובה" אוהבים אותך,
בהצלחה רבה רבה בדרך.

בהחלמה

טוב שאתה איתנו כאן בדרך

יום #6
תודה רבה לכם על העידוד:)
השבת היה לי ממש קשה לא להיכנס למחשבות והרהורים על זה. השתדלתי מאוד להסיח את דעתי. לשנות מיד כיוון מחשבה, בשירותים- לקרוא ספר. אני מרגיש קצת פחד שזה כמעט משתלט עליי. הצילו!
ואז נגמר לו היום ואני מוצא את עצמי בפורום גאה להודיע שבסיעתא דשמיא יום נוסף עבר עליי בנקיות. תודה רבה לבורא עולם שלא עוזב אותי ונותן לי את הפוש מאחורה להתמודד. כי בלעדיו אני באמת חסר אונים...

תזכור את זה לימים הקלים, שיש ימים עם קרזים, ואנחנו לא יודעים מתי זה יהיה היום הקשה, ולכן אנו עושים כל יום אותם פעולות להתחבר לתכנית.

אני אומר שאני חסר אונים היום בגלל שתי סיבות. הסיבה הראשונה היא שאכן ניסיתי להגיע לפורנו 'רך', דבר שמבייש אותי, למרות שאני תותח כבד, לא תמיד השם והכבוד מוסיפים יציבות להחלמה. לפעמים דווקא להפך, הם מוסיפים שאננות.
אבל גם בימים אחרים, שאני מחובר הרבה יותר אני חסר אונים. ההבדל עמוק ויסודי - אני, כשלעצמי - חסר אונים, מה אני; אבל באותם הימים איני כשלעצמי - אני מאפשר לאלוהים להיכנס לחיי, והוא - ממש לא חסר אונים...

בבושה קלה על הניסיון שלי להתרסק, תוך אמונה ששום דבר לא יקרה (והנה הוא - הדפוס המכור שלי)
נתן במתנה

אוהבים אותך נתן!!
זה באמת יכול להיות מטעה שאנחנו צועדים על דרך המלך. לכן אני מבין העצמי שהתפילה והכניעה צריכות להיות יומיומיות.
הענווה שלך מעוררת הערצה
שנזכה כולנו להתחמם מאורך...

היי כמה ימים לא הייתי כאן וממש חסרתם לי. אז אני שמח לבשר על 9 ימים (10%) נקיים. זה לא מובן מאליו. יש כאן סיעתא דשמיא עצומה שאין לי דרך להסביר אותה. בימים האחרונים היה נדמה לי שזהו היום אני נופל, ואז נזכרתי בבורא עולם שעוזר, ונזכרתי באבי שיעץ לי לשמור את רושם המאבק וההצלחה לימי הקריז (תודה )
אתמול מצאתי בס"ד פתרון מצחיק קצת. הייתי לבד בבית. אשתי הייתה בחתונה והשאירה אותי עם הנחש הוירטואלי. עשיתי מיליון דברים כדי לא ליפול: שטיפת כלים, הכנת ארוחת צהריים למחר, לחמוד למבחנים ו... צפיה בסרט ישן וחביב של וולט דיסני הסרט נקרא "מלאכים בחופשה" קצת על אמונה תמימה של ילד, על משפחה אמיתית ובייסבול:silly: התאור של המלאכים קצת לא יהודי אבל זה זניח...
היום היה לי יום הזוי. אני מאבטח בקניון והמשמרת שלי הייתה היום בחניון. מקצת הדברים שעברו עלי היום: מכונית של ערבי עם בלון גז ענק ("אבל הוא ריק! בוא תשמור עליו 5 דקות..." ברור...), ניסיון דריסה (ע"י ערבי כאילו...) ושבירה של מחסום היציאה (...) ובנוסף: שפשפת עזה כמוות (אפשר לערוך אם זה לא בסדר).ועוד כשבא לי להרוג את הראשון שיעצבן אותי אני צריך לצאת עם הילדים לקניות. בקצב הליכה שלהם. מה יעשה הבן ולא יחטא? יבנה דגם של מולקולה כיראלית (החומצה האמינית אלאנין, תודה ששאלתם) לקורס בכימיה אורגנית. תרפיה בפלסטלינה. מומלץ... תודה בורא עולם על שמירה הדוקה. אנא אל תעזבני בלעדיך אני לא יכול...
עד כאן שפכתי לכם. תודה רבה לכל מי שקרא בסבלנות.

יום #13
איך עבר עליכם היום? שנתחיל ממני?
הצום הזה מאוד עייף אותי. בנקודות האלה של העייפות והדאון הנחש מנסה להיכנס. אני לומד להכיר אותו ולא לתת לו מה שהוא רוצה אבל זה קשה.
אני רוצה להמליץ על ספר שאני קורא עכשיו שמעלה לי הרבה מחשבות ועוזר לי להיכנע. הספר הוא הלב והמעיין של הרב ארז משה דורון. הוא התכתבות בין הרב לחוזר בתשובה טרי. במהלך הספר הרב מראה לבחור את דרך ברסלב ומעניק על הדרך כמה טעימות נהדרות ממנה.
"עיקר עבודת הצדיקים הגדולים, וממילא עבודת הנלווים אליהם באמת היא המתקת הדינים, כפי שכותב ר' נתן בליקוטי הלכות: "וזה כל עבודת הצדיקים הוא להמתיק דינים ולהמשיך רחמים על ישראל... כי הם נכללין באור האין סוף, ששם הרחמים אין סוף, וממשיכים שפע ורב טוב לבית ישראל".
"ומהם אותם הדינים? עין רעה על הזולת, שנאה קנאה תאווה ייאוש עצבות כפירה רשעות. כל אחד מאנשי הצדיק, לפי מהותו ושורש נשמתו מקבל "חבילת דינים", חתיכת חושך בתוך נפשו, ושם מוטל עליו להפוך את החושך לאור, לגלות דווקא בתוך אותה הסתרה פנימית נוראה את גדולתו ומלכותו האין סופית של יוצא עולמות. ומי שינו חווה חושך- את מה יהפוך לאור?"
"עבודה זו איננה רק עבודה אישית פרטית, שתוצאותיה הן רק תיקון הנפש או זכייה בעולם הבא לעוסק בה. כל המבקר במחוזות האופל בנפשו פנימה ויכול להם- ממתיק דינים ומטהר מאחיזת אותן קליפות את לב כל הנשמות התלויות בו ואת העולם כולו"
בורא עולם אנא זכה אותנו בזה כי בלעדיך אנחנו לא יכולים...