בסייעתא דשמייא
עכשיו הייתי אמור לכתוב פוסט על שאני מתנצל שלא התקשרתי היום לחברים, ומודה לה' על עוד יום של נקיות. אבל לקב"ה יש תוכניות משלו...
נפלתי.
אני מרגיש נורא.
אני מרגיש נורא. היצר גבר עליי ברגע, לא חשבתי, לא התפללתי לאבינו שבשמיים שיציל אותי. הייתי מנותק ממנו. וכמה שהייתי נותן עכשיו כדי לחזור חזרה, רגע לפני, ולא לחטוא. כמה כאב.
דווקא אחרי 24 ימי נקיות, מספר שמעולם לא הגעתי אליו. דווקא אחרי יום שלם מלא בעשייה חיובית. דווקא אחרי תקופה ארוכה שבה הפעולות מצילות החיים הפכו לשגרת חיי, במובן החיובי. דווקא אחרי שאני מצליח לשלב את התורה בחיי, גם בבית כשיותר קשה. דווקא עכשיו... אוף, למה??? למה אני לא מסוגל להתגבר על עצמי? למה התנתקתי מהקב"ה? למה התעלצתי להתקשר לחברים?
אבל אני גם מרגיש מעודד. אני יודע שהכל לטובה, וברוך השם הנפילה הזו הייתה יכולה להיות גרועה הרבה יותר. אני יודע שהקב"ה משגיח עליי. אני יודע שאני עדיין רוצה להיות טהור. אני יודע שעכשיו יש לי יותר מוטיבציה לקום, להשתפר. עכשיו אני יודע באמת שאני חסר אונים, שברגע שהקב"ה עוזב אותי אני אבוד. אני באמת חסר אונים. ואני רוצה לצאת מזה.
יהי רצון מלפניך, ה' אלוקי ואלוקי אבותי, שכשם שעזרתני להיות נקי במשך 24 ימים, כן תעזרני לקום שוב מתוך הבוץ שהכנסתי את עצמי אליו, ולשוב אליך באמת.
ותחזינה עינינו.
לילה טוב ונקי.