שלום,

הכינוי שלי הוא ברוח חדשה, יש לי 4 ימי נקיות. יש לי ספונסר ואני נמצא כעת בצעד ראשון.
רוצה לספר על המסע שלי, אותו אני מתחיל לתעד היום בע"ה. לא יכלה להיות סיטואציה טובה יותר לכתוב את השיתוף-עם שיר של ידיד נפש, אווירת שבת, שלווה,שקט, ציפייה לקבוצה הטלפונית שעומדת להתחיל בעוד כמה דקות.

מאיפה להתחיל? אולי מהתחלה, אני חולה, מכור מגיל 11 (אני בן 18). יצא לי להשתמש רק עם עצמי, אסירות תודה. הגעתי לאתר לפני 3 חודשים.

מקווה לשתף בכל יום על שעבר עליי, ממקום אמיתי ולא מתוך רצון לטפח את האגו- על עבודת הצעדים ועל הכלים שעשיתי ואלו שלא עשיתי, עם ניסיון לתת מבט חיובי על מה שקרה לי היום... וגם על מה שלא (לכאורה :-).


לילה טוב ומפוכח

שיהיה בהצלחה במסע!

בהצלחה חבר!
בעזרת ה' תעשה ותצליח!

ערב טוב,

עוד כמה דקות אני מחויב לסגור את המחשב, אז אעשה את השיתוף על היום במהירות.
יום עבר עליי יום נקי, מפוכח, ברוך השם יש לי 7 ימי נקיות ובעוד כשעה, אי"ה 8, ממש לא מובן מאליו. קיבלתי על עצמי בשבוע שעבר להודיע לחבר בכל פעם שאני נכנס למחשב ולהצהיר על חוסר האונים שלי וברוך השם עשיתי זאת עד כה, מקווה להמשיך בו.
היום היה לי מבחן לא פשוט והייתי עייף, גם רציתי ללכת לראשונה לקבוצה חיה ולקרוא צעד ראשון, אך הדבר לא יצא לפועל. מקווה לעשות זאת בקרוב. גם לדבר עם ספונסר וחברים לא ממש יצא לי, לא יודע למה, בזמן האחרון לא יוצא לי לעשות זאת הרבה, אבל זה דבר ממש חשוב וההחלמה שלי תלויה גם ברצינות שלי לעשות דבר פשוט כזה. נכנסתי לכעס על המשפחה על שהיינו צריכים ללכת לסידורים קצת אחרי שחזרתי מהלימודים, אבל אמרתי בלב את תפילת השלווה וקיוויתי שאלוקים יגאל אותי מהכעס. הכעס נעלם דיי מהר ב"ה ומקומו הגיעו חיוכים וצחוקים. התחלתי לאסוף כל מיני כלים שכדי לי לעשות ביום יום.
בינתיים הדברים שהייתי צריך לעשות הם:

-לכתוב אסירויות תודה ופחדים	עשיתי, אבל דומה לימים קודמים
-לכתוב מכתב קצר לאלוקים	עשיתי
-לקרוא דף יומי בספר הגדול והספר הלבן	לא עשיתי, מקווה לעשות עכשיו
-להתקשר לחברים	לא התקשרתי לאף אחד
-לדבר עם הספונסר	לא יצא לפועל
-לצאת במחשב וללכת לישון מוקדם	זה תלוי במתי אסגור את המחשב
-לדבר עם חבר לפני כניסה למחשב	עשיתי, אבל בכתב

על מה אני אסיר תודה היום? (לפחות 5)

על יום מפוכח
על שמצאתי דרך להגיע לקבוצות חיות אחרי הרבה זמן של התלבטויות
על חברים עוזרים ותומכים
על ספונסר מסור ועוזר
על שזיכה אותי לכתוב פוסט ארוך זה בנקיות ובהנאה

מה למדתי מהיום? מה אני אקח למחר?

לזכור את התקפת הכעס שהייתה לי היום ולזכור שעוד יבואו הרבה כמותה, אך לזכור איך גם נפטרתי מההתקפה הזו.

לשתף מחר בקבוצה בצהריים
--------------------------------------------------------------------------------------------
הרבה דברים יכולים לקרות עד מחר, אבל בכל זאת, אני יכול, לדעתי, ואם מישהו חולק עליי הוא מוזמן להגיד, לייחל להשתדל לקיים את זה.

תודה לכח עליון שנתן לי רעיונות וחומר לשתף ולכתוב את הפוסט.
לילה טוב ונקי שיהיה לכם

שלום חברים,

אתמול אחרי שכתבתי את הפוסט, נשארתי במחשב עוד שעה וחצי אחרי הזמן שבו הייתי צריך לרדת מהקו בשביל לדבר עם חבר ובא לי מעט רצון להשתמש. לא התקשרתי לחבר וחבל.
היום עבר יום קשה על כוחותינו, נפלתי על איזה תמונה מפתה של סרטון, הרצתי את הסרטון ואסירות תודה לא הה שם דבר הקשור לתמונה אך הגיע לי רצון להשתמש וכבר התחלתי להספיד את היום. לפני כמה שבועות כמעט נפלתי בדרך שעוד לא נפלתי עד כה, כלומר הייתי על סף הנפילה אבל בחסדי השם עצרתי. היום היה לי רצון לעבור את הגבול הזה, אבל לאחר תפילה קצרה לאלוקים, אסירות תודה, חבר התקשר אליי ובהמשך היה לי גם אומץ להתקשר לחבר ודיברנו 20 דקות, דבר שעזר לי לשכוח מהרצון להשתמש לזמן מה. אסירות תודה על זה.

לא השתתפתי בקבוצה הטלפונית בצהריים.
העברתי חלק נכבד מהיום במחשב-משחקים וחיפוש דברים הקשורים להחלמה משהו כמו 7 שעות, מוותר על התאווה הזו.

יש לי רצון לספר לחבר שלומד איתי ויודע שעובר עליי משהו, על מה שעובר עליי, על שמור עינייך, sa ואני קצת מתלבט אם לספר לו או לא. אני פוחד שזה עשוי לפגוע בהחלמה שלי- להגיד, תראה, התחלתי את תוכנית 12 הצעדים, אולי אפילו קצת גאוותני, כי אני רק בצעד 1.
אני הכנסתי את עצמי לדבר הזה כשרמזתי לו שעובר עליי תהליך וכשלא רציתי לספר לו מה התהליך, הוא אמר לי שנראה שנכנסתי לדבר לא טוב.
אחח אם הוא רק היה יודע.... חסר אונים מול זה.

דברים שהייתי צריך לעשות היום:

לכרוע על הברכיים	עשיתי, והיום, פעם ראשונה באמת הורדתי גם את הראש שיהיה גובה הברכיים
דף יומי-ספר גדול, לבן	עשיתי
להתקשר לחברים(3 לפחות)	רק לאחד, השני התקשר אליי
רשימת אסירויות תודה, פחדים, מכתב לאלוקים	עשיתי, בבוקר
לדבר עם הספונסר	התקשרתי
לדבר עם חבר לפני כניסה למחשב	עשיתי רק בפעם הראשונה והשנייה. נכנסתי היום למחשב איזה 4 פעמים

על מה אני אסיר תודה היום? (לפחות 5)

על שזכיתי לעבור את היום עד כה בנקיות.
על שהתקשרתי לחבר היום.
על חברים שתמיד שם כדי לעזור. מקבלים, תומכים.
על ספונסר מסור ועוזר.
על שאחי חזר מוקדם היום ושהייתי צריך לשמור עליו ולהסיח את הדעת מהתאווה לכמה שעות.
על שדיברתי היום עם חבר חדש
על יום השבת שמיום ליום אני מתחזק בהערכה שלי אליו- היום המקודש הזה שהטלפון לא נכנס בו. יום אחד חופשי, בלי זה, לפחות פעם אחת בשבוע.
על שבזבזתי היום חלק נכבד מהיום, ואני מקווה שזה כואב לי מספיק בשביל לנסות להימנע מזה מחר.

אני אסיר תודה על הדברים האלו ועל רבים אחרים.



מה למדתי מהיום? מה אני אקח למחר?

-קיבלתי תזכורת למה לא צריך לקחת אפילו לגימה קטנה, בין אם זאת תמונה, להדליק את הטלויזיה בשביל לשמוע שירי קודש...
-קיבלתי תזכורת מחבר לאן אני לא רוצה לחזור
-לנסות לבצע כלים נוספים ואת הכלים שאני מנסה לבצע כעת.

מקווה שיצא לי באמת להוסיף עוד כלים לסדר היום מחר.
מקווה שהפוסט הזה יצא לי ממקום בריא ולא מתוך רצון להתגאות או להתבלט.

לילה טוב ונקי,

ברוח חדשה

אוהבים!
תודה רבה על השיתוף!
אני שיתפתי חברים שלא בתוכנית, אבל זה היה רק אחרי התייעצות עם הספונסר. ממליץ לך גם להתייעץ.

תודה רבה לך

שלום חברים,
השעה עכשיו עשרה לאחד ולכן לא אאריך.
אני רוצה לשתף שעבר עליי היום יום מפוכח, נקי, 12 ימי נקיות בחסדי השם.
אמש הלכתי לקבוצה חיה לראשונה, היה מדהים, מדהים. הכנות, הקבלה, היכולת לשתף בכל מהכל לפני אנשים בשר ודם. מי היה מאמין?! לא חשבתי שאי פעם יהיה לי האומץ לעשות את זה. ולא, לא בדיוק אני עשיתי זאת, מישהו מלמעלה עשה את זה- הוא נתן לי את האומץ, את הידע איך להגיע, כיוון את זמני האוטובוסים כדי שאגיע בזמן ועוד דברים. מדהים! מה רבו מעשייך השם.

אני רוצה לשתף שגם אתמול סיפרתי לחבר, מחוץ לתוכנית את מה שעובר עליי- רציתי שיהיה לי גב במציאות, חבר קרוב שיודע מה עובר עליי. סיפרתי לו. כנראה שעשיתי טעות, כי הוא הציף אותי בשאלות דתיות בקשר לתוכנית. היום, יצא לנו לדבר שוב. הוא גרם לי לחשוב- "אולי אתה נורמטיבי עם התקפי תאווה פה ושם ואתה סתם נכנסת לקבוצה וארגון של אנשים שיש להם איזו בעיה, אולי אפילו זה עשוי להזיק לך שנכנסת לשם שלא לצורך." שלא תבינו לא נכון, אני לא רואה דרך אחרת לצאת מזה וראיתי שהיו לי הרבה דפוסי התנהגות שבהם איבדתי שליטה.

מקווה לסיים את היום בנקיות, בענווה ולפתור לגמרי את הדילמה שלי.

שלום חברים,

היום אני לא יכול גם כן להאריך,
בן דוד שלי נשאר אצלי כבר כמה ימים ואני לא יכול לשתף הרבה. בכל מקרה, אני רוצה לשתף שעבר עליי יום נקי. אבל לא התקשרתי היום לחברים ולא דיברתי עם הספונסר. באשר לקבוצות טלפוניות, לא יצא לי להיות נוכח בהן מאז שבוע שעבר לצערי.
אתמול נשארתי ער עד 3 וחצי בלילה במחשב.
בכל מקרה בשביל לסיים את היום בטוב, אסירות תודה על 16 ימים נקיים בחסדיו המרובים. מקווה לעבוד מחר על התלות שלי באחרים . ישנן כמה שאלות שמעסיקות אותי כעת בעניין התכנית. מקווה לשתף בקרוב עליהן ועל תשובות שאנשים נתנו לי בעניינן.

שיהיה לכם יום נקי ומפוכח וסליחה על הבאלגן בתגובה הזו.

נפלתי,
בשבת, המחשבות אכלו אותי, הצלחתי להתחנן לאלוקים כמה פעמים במהלך היום לעזרה והוא עזר לי, אך המחשבות כל הזמן חזרו אליי. זה התחיל בגלל כתבה שקראתי בשבת על נושא שכבר הרבה זמן הוא מושא התאווה שלי, יש לי רצון עז לנסות אותו. עשיתי טעות. יום אחר כך, שרפתי את העיתון והמשכתי ליפול ביומיים לאחר מכן.

נפלתי ולא רק זה, חציתי עוד קו אדום בדרך לשימוש אמיתי . אני מפחד מזה פחד מוות, לא רוצה להגיע לזה. אם אני אגיע לזה, באמת שזאת התחתית של התחתית פיזית, רוחנית בשבילי. להגיע לזה זה כמו למות בשבילי.

ואולי מזה אני צריך לשאוב את הכוח, אני באמת רואה שעוד שנייה אחת אני באמת בתחתית, עוד נפילה אחת, יכולה להביא אותי לשם, אחרי הכל, בכל פעם שאנו נענים לתאווה, היא לוקחת אותנו למקומות רחוקים יותר.

אבל מצד שני, כולנו יודעים שאני עשוי לשכוח מכל זה עוד שנייה ולפנות לתאווה. לי אין סיכוי,אבל יש מישהו שהוא יכול ומסוגל להוציא אותי מזה, רק מישהו אחד-אלוקים, ההגה תמיד היה בידיו.

אוהבים!!!

אתה הולך בדרך טובה, אני מאחל לך הרבה הצלחה הלאה בהמשך הדרך.

אוהבים!

תהיה חזק . פה בשבילך..

שלום חברים,

יש לי כעת שלושה ימי נקיות.יש לי רצון ממש חזק לשימוש חי. מפחיד. אני מניח שהמצב לא יחזור למה שהוא היה פעם, אפילו אם אני אהיה עם תקופת נקיות ארוכה. למה?

כי יש לי מחלה, אני מכור. קשה לקבל את זה, אבל זאת האמת. אני בעוד כחודשיים הופך לזמין יותר וזה גורם לי לפחד שאלך ואעשה זאת. מצד שני, אהיה גם זמין יותר לקבוצות החיות בתקווה שזה יעזור לי.

חסר אונים ומוסר זאת להשם. רק להיום

בוקר טוב חבר יקר!

אני לא יודע לאיזה קבוצות אתה הולך, אבל אני מאוד מציע לך בתחילת הדרך להיות ב"שמור עיניך" ולא ב-SA, ואפילו מציע מאוד להתאמץ בשביל זה (בנסיעות וכדו'), בייחוד לאור העובדה שאני מתרשם שאתה רווק.

כאשר אני עדיין בבעיה, אך עדיין לא ממש נגעתי בפתרון (אם אתה מחפש מדד מסוים לנגיעה בפתרון, אז אני מניח שכמה חודשים של נקיות והתקדמות לצעד ארבע, מתחילים להצביע על נגיעה בפתרון) - פגישה עם אנשים דתיים, ואולי אפילו דתיים הרבה יותר ממני, שחצו את הקווים לשימוש חי, היא מאוד מסוכנת בשבילי (אני אישית משוכנע לגביי, שאם הייתי מגיע לשם לפני כעשר שנים, לפני שעברתי איזה שהוא טיפול אצל איש מקצוע, שעזר לי להבין קצת מה קורה איתי, כאשר רוב החברים ב-SA היו דתיים עם סיפורים מאוד קשים, אני משוכנע שיש סבירות גבוהה שזה היה נותן לי לגיטימציה לחצות את הקווים כולם. זה קצת מנחם אותי כשאני מצטער למה אני לא מראשוני SA... ).

אני אישית מכיר חבר חדש שהגיע ל-SA, ושבוע אחר כך היה אצל זונה (מילה מזעזעת שעד היום קשה לי לכתוב אותה, ואני מעדיף להחליף אותה ב"פרוצה", אבל להיות שם זה כנראה יותר מזעזע...). הבנתי מכמה חברים שזה לא מקרה יחיד, ואני גם מכיר כמה מקרים קרובים לכך (שירותים בתשלום, אבל קצת פחות מהנ"ל).

בשבילי "שמור עיניך" זה יותר בית, יש שם בעיקר את המשפחה שלי, בעיקר חברים שמצבם דומה לשלי. SA עבורי זה יותר בית חולים. אני אמנם צריך מאוד את בית החולים הזה, ואני הולך גם לשם כמעט כל שבוע. גם שם יש לי חברים רבים ואני מאוד מחובר למה שקורה שם, אבל ברור לי למה אני שם. ברור לי מה שם מקדם אותי ומה שם מסוכן בשבילי. (ואתה יודע מה, אפילו זה לא תמיד מספיק ברור, ואני צריך לא פעם להשתחרר מה"רעל" שבלעתי...).

אם אני מסתובב במסדרונות של בית חולים, במחלקות של מחלות זיהומיות קשות, מבלי לדעת מה בדיוק אני מחפש שם, אני בסכנה גדולה של הידבקות במחלות קטלניות. רק אם התחלתי תהליך רציני, בו ישבתי עם שליחים של הגורם המטפל שהבהירו לי את התהליך שעליי לעבור, ברור לי לאיזה (לפחות באופן כללי) לאלו טיפולים אני זקוק ולאן אני צריך להגיע. אז אני יכול להתמקד במקומות ובדברים שחשובים לתהליך ההחלמה, ואז הסיכון של ההידבקות שווה את זה בשבילי. אבל אם אני לא יודע איזו מחלה יש לי ומה אני בעצם מחפש בבית החולים הזה - אני ממש בסכנה.

באופן אישי אני חש, שרק אחרי שהתחלתי תהליך טיפולי בבית, בפגישה עם שליחים של הגורם המטפל, ואני מבין את הכיוון של המחלה והפתרון - אני יכול להתחיל ללכת לקבל טיפולים גם בבית החולים.

(טוב, הקטע הזה של המשל לא כזה מוצלח (ואני כבר מדמיין חבר יקר כאן עוקץ אותי על כך), אבל הנמשל נכון בעיניי. וחוץ מזה, כן, גם המשל די נכון. אם אני במצב סופני, אז אני חייב "לעוף" כמה שיותר מהר לבית החולים, מבלי להתחשב בסיכון הרב להידבקות במחלות. אבל אם המצב הוא עדיין לא כזה, אז צריך להפעיל הרבה שיקול דעת).

נ.ב. כפי שציינתי, יש מצבים בהם צריך להגיע יש לבית החולים, ואכן, ספונסיים (מודרכים) שלי, שהיו באופן אינטנסיבי בשימוש חי, אני מביא מהר מאוד ל-SA.

טהרני כתב:


אני מאד מזדהה אם מה שאתה אומר.

אני באופן אישי ייצרתי לעצמי את המשפחה שלי גם ב - SA, בהם החברים שנותנים לי החלמה למרות שיכול להיות שהם הגיעו למקומות רחוקים ממני, אבל העניין הזה לא משחק אצלם כלל והם כלל לא מזכירים אותו.

מה שלא יהיה צריכים להיות מודעים לבעייתיות הזו ולהיות עירניים.