אני "הכל לטובה" ואני מכור לתאווה .
אחרי הנפילה האחרונה שהייתה לי היה קשה לקום. הרגשתי מבואס, דיכאון מטורף. וכל מה שרציתי לעשות זה לשוקע בתוךך השלולית של התאווה, ולא לצאת משם.
אני חושב שהיום שאחרי, או בעצם אותם רגעיםפ שאחרי הנפילה והלאה, הם הרגעים, מצד אחד היכ טובים ומצד שני הכי קשים.
הכי טוביפ כי אתה נזכר באמת בכל מה שאתה רוצה להשיג, היעדים, החלומות, השאיפות הגדולות.
וגם בדברים "הקטנים" יותר. להיות נקי להיום, באמת רק להיום.
והכי קשים, כי אתה נמצא בעצם במצב שכבר נפלת, אפסת את הטבלה, מתחיל מהתחלה, אז בהיצר חוגג. רק עוד עם אחת, בקטנה..
ושם נכנס כוח הרצון!
שב"ה הפעם מה שלא קור ה בדרך כלל כן ניצח! והצלחתי לעצור באמת ברגעים האחרונים. ואני כל כך אסיר תודה עלזה!
רוצה תמיד לזכור שיש אבא מעליי, ואני רוצה להיות כלי לשליחותו.
מאחל לכולנו שיהיה יום שמח, ומפוכח.
הל לטובה.