וואו איזה מרגש לראות מסעות כאלה!! פשוט מקסים!
בוא נעוף רחוק.. אל חיבור דמיוני..
כשהדמיון עולה על כל מציאות מבינים שיש פה בורא שמשגיח ואוהב. אוי כמה שהוא אוהב.
תודה אח יקר. חיזקת מאוד

שלום לכולם,

תודה רבה על התמיכה והפידבקים המחזקים.

אני בדרך לעבודה ורוצה לשתף קצת מרגשותיי היום.
דבר ראשון, אני נורא עייף ומותש פיזית ורגשית מהבת שלי שקמה באמצע הלילה ולא מצליחה להירדם שוב ובוכה ומתעצבנת ובועטת. לפני שתי לילות זה היה מול שני הילדים למשך ארבע שעות רצופות והלילה עוד שעתיים... מאוד מתסכל מעצבן מקומם ומכעיס.
כמו-כן, בעבודה יש לחץ להספיק המון בזמן קצר וצריך להציג מצגת שבוע הבא. חרדות לחץ מתח דריכות ותלות בפידבקים של הבוס...
לאשתי היה יום הולדת אתמול. שבוע שעבר היינו בנופש אך אתמול לא עשיתי לה כלום. מרגיש אשמה וחוסר ערך (בעל דפוק)
כרגע יש לי רגשות קשים מאוד של שנאה כעס אשמה ותסכול מה שמכניס בי פחד שהנה התאווה עוד שנייה מגיעה 'לעזור' לי לנקז הכל החוצה עד שהנפש תישאר ריקה מכל רגשות ו..חיים

מתפלל לנכונות לקבל את עצמי, את הרגשות הקשים שלי שגם הן חלק ממני בין אם ארצה ובין אם לא.
מתפלל לקבל גם את החלק התאוותני שבי שעוד מעט ירים ראשו וירעיד את נפשי. מתפלל לא להילחם בו להתכחש אליו לבעוט לירוק ולא לצאת למסע צלב מולו...
מתפלל לקבל את החלק שבי שמאוד רוצה הערכה מכל דבר ואת החלק המפוחד שבי ואת החלק הגאה שבי שלא מוכן להרפות.

תודה לכם שאתם כתובת לשיתוף כדי שאוכל לעכל הכל בלי להישבר ולברוח...

שיהיה יום טוב לכולם

תודה על הכתיבה שלך, משהו בה חודר את המסכים שלי, תרתי משמע.
אני גיליתי שעוזר לי מאוד להתפלל לאבי שבשמיים שיתן לי לקבל את זה שהילדים שלי, הצורחים והמעצבנים, מתנהגים בדיוק כמו שילדים בגילם אמורים להתנהג - כמו ילדים. לא, הם לא שמים לב שקשה לי עכשיו, לא הם לא יודעים שאני עכשיו בתקופה מתוחה עם עבודות, לא, לא אכפת להם לריב אחד עם השני כדי לקבל את תשומת הלב שאין לי כי אני מרוכז בשיחה עם ספונסיי כדי לא ליפול, לא, הם פשוט ילדים.
תפילות כאלה עוזרות לי להבין שהבעיה היא אצלי: אני לא מסכים לקבל את המציאות, שיש לי ילדים קטנים, בתנאים שלה. אני רוצה ילדים קטנים שיבינו אותי...בבחינת 'הילד בן שלושים יש לו חום גבוה'...

בכל מקרה, תודה על השיתוף.
מתפלל לקבלה בשביל שנינו,
נתן במתנה

בזמנים האלו של לחץ נפשי בעבודה יחד עם פאשלות מול האישה וכל זה תחת עייפות אלו בדיוק הזמנים שבהם ההגנות נופלות ואני מרגיש חשוף בצריח מול התאווה שמאיימת לשטוף אותי.

בזמנים כאלו כדאי להגביר את פעולות ההחלמה. אם בדר"כ אני מסתפק בכתיבה פה בפורום, בזמנים שאני מרגיש שהם ממש בעייתיים אני גם מתקשר לחברים מהאתר. אצלי בדר"כ זה עובד

מאחל לך שתצליח לעבור עוד יום נקי

בוקר טוב אנשים יקרים,

אסירות תודה:
1. בשבת, היינו אצל אחי. אחיי ואחותי עם משפחותיהם היו שם.
היה ממש כיף. אני ממש אוהב את משפחתי, יש להם פשטות קלילות וזרימה מיוחדים.
2. בלילה אשתי התעצבנה והייתה חסרת סבלנות בגלל שהבת שלי קמה בלי סוף. אשתי התעצבנה וכעסה בקול רם ואני הרגשתי מובך כיון שהיינו עם כל משפחתי בבית ולכן מיהרתי להרים את בתי למרות שכבר עשיתי את זה מספיק פעמים ולא יכולתי יותר. פשוט הייתי מנוהל מהמקום הזה שמה יאמרו משפחתי וכו'.
מיד שהרמתי את בתי בתי נרגעה אשתי נרדמה ואני נכנסתי לטינות מטורפות.
לא ידעתי מה לעשות. אני לא נשאר עם הטינות האלה במערכת. זה גומר לי את החיים. הנפש שלי בסיר לחץ ואני לא רוצה בשום פנים ואופן להעלים ממנה עין יותר... זה יעלה לי הרבה.
טוב אז מה עושים? רציתי לבטא את רגשותיי אך לא רציתי שמשפחתי ישמעו כי זה לא ממש נעים מה שהתכוונתי לומר.חשבתי על צעד ארבע אבל אני עוד לא בצעד אחד... בינתיים דמיונות שלי זורק על אשתי כל מיני חפצים עולים בראש וכל מיני משפטים של "איך היא עושה לי את זה? מניפולטיבית... נמאס..." וכו' צפים בי. ביקשתי מה' נכונות לקבל את עצמי עם הטינות הכעסים העצבים והרצון ללמד לקח.עובר הזמן, ואני עדיין מתפוצץ מכעסים והדמיונות של נקמה רק נהיים ציוריים יותר יותר... ביקשתי שוב נכונות לקבל את עצמי. זו המציאות שלי כרגע...
הודיתי לפני ה' שאני מנוהל לגמרי מטינות ואני חסר אונים מול התסכול הנורא הזה והקושי הרגשי. אחרי לא מעט זמן של קושי פנימי, הרגשתי וחוויתי שזה שלי. כלומר, אשתי הפעילה אצלי את הנקודה של ערך עצמי (מה יאמרו משפחתי וכו') לא בכוונה או כן בכוונה לא רלוונטי, מה שרלוונטי זה שמהרגע שהנקודה הזו פעלה, זה אני מול עצמי. אשתי כבר ממש לא שם. עצם החוויה שזה רק שלי הוריד את מפלס הטינות קצת אך עדיין הייתי מלא זעם. עדיין הרגשתי שנרמסתי שאין לי מקום שאני סמרטוט.
לא יכולתי להירדם ככה. ביקשתי עזרה מה' מתוך התסכול הזה ואחרי זמן מה הגעתי לפתרון כלשהו. סיכמתי עם נפשי שמחר בבוקר אני אספר לאשתי כמה קשה היה לי ואם צריך אשתמש בכעס וחימה שפוכה. נפשי קיבלה את זה. חתמתי על העסקה נפשי נרגעה קצת ונרדמתי. בבוקר אחרי שהתארגנתי סיפרתי לאשתי את הרגשתי. באיזה שלה היא אמרה שלא מעניין אותה אך אמרתי לה שאני חייב להמשיך... המשכתי (היא כבר נרדמה בשלב הסופי) עד שסיימתי לבטא את רגשותיי כראוי...
אחרי התפילה הייתי הרבה פחות מנוהל מהטינות, התסכול והזעם ולא ממש כעסתי על אשתי כבר. ניגשתי אל אשתי ואמרתי לה שאני מתנצל אם זה היה לה מגעיל וקשה הגישה שלי. הייתי חייב את זה לעצמי. היא קיבלה את זה ואמרה שהיא הבינה שזה פתרון גרוע אך הכי טוב מבין הפתרונות האפשריים.

בשבתות כאלה שסיטואציה כזאת קורה, אני מלא טינות מוותר על עצמי, מנסה בג'נטלמניות לא לומר מילה לאשתי על זה מנסה להתייחס יפה... בפועל לא מסוגל להסתכל עליה כי היא גרמה לי את כל הרע הזה, קשה לי לדבר איתה אני מתעלם ממנה כל השבת נהרסת לי כי אני בתוך עצמי ובמוצ"ש אשתי מעלה את הנושא ומריבה מטורפת מתחילה... וזוהי תחילתה של תקופת בריחה לפורנו לאוננות וכו'.

אסירותודה על הכח והעיצה שה' נותן לי לעשות דברים שונה לגמרי ממה שאני רגיל. בדר"כ אני עומד חסר אונים מול הסיטואציות האלו מביט בעצמי בייאוש עושה דברים שאני ממש לא רוצה לעשות רק כי אין לי שום כוחות לעשות אחרת...

תודה רבה.

אבקש מה' נכונות לקבל את עצמי כמות שאני. גם את החלק שמאוד רוצה בתאווה גם את החלק שמת לקבל קצת יחס טפיחה על השכם ומעט הערכה וגם את החלק שלא מוכן לקבל שהמציאות לא מקבלת את מה שהוא תכנן עבורה ברב חוצפתה...

לילה טוב

שלום חברים יקרים.

הבוקר, אני מוצא את עצמי עם רצון חזק להחזיר עטרה ליושנה - לבלות זמן איכות עם התאווה על חשבון העבודה.
נורא פיתה אותי להתחיל לשוטט עד שהתאווה תהמם את נפשי ותיקח אותי לסיור מחודש במחוזותיה. אני בטוח שאקבל דרכה את המילוי העוצמתי שבו אני באמת חושק. את ההרגשה שאני בסדר לא משנה מה אני עושה שאני ראוי רצוי מוכל מקובל ואהוב ללא תנאים וללא גבולות.
לא אמרתי לא. איך אפשר לסרב לזה. אין מצב. ואין סיכוי.
כן, השכל יודע להגיד לי שזה לא יהיה לי כיף אח"כ אבל החוויה מכתיבה את מעשיי עכשיו ובחוויה יהיה לי הכי טוב אם אלך על זה.
הודיתי בפני עצמי שאני ממש רוצה את זה.
נוכחתי שאין כח בהבנת השכל לעכב את החוויה ואת החוסר העמוק שבי מלהתמלא. אין לו שום סיכוי. אבל יפה שהוא מנסה.
הרפיתי מזה אסירותודה.אחרת, הייתי נלחם ו... כנראה נופל.
בחוויה ובהרגשה אני יודע בצורה חזקה שאני לא רוצה להיות שם אך גם זה התעמעם ונהיה מעורפל.
"תגיד לא" "תילחם" "אל תוותר, זה החיים שלך" ... אוהבים.

מה עושים? הודיתי שאני חושק בזה מאוד. רוצה את זה. באמת.
הודיתי שאני חסר אונים. אני מתוסכל לחלוטין. מצד אחד מאוד רוצה ללכת לשם ולא סתם. זה נותן לי משהו עוצמתי שאני מאוד צריך. מצד שני, אני מבין וחווה שזה הורס אותי הדבר הזה. זה סוגר בפניי את האפשרות לחיות ולהיות אני באמת...אני יחיה כמו צל חיוור של עצמי - של מה שאני באמת. אני אמות. נפשית.
אהההההההההה
מתוסכל.

אנא ה', עזור לי. תן לי את הנכונות לקבל את עצמי עם החוסר אונים הזה בלי לברוח לפתרון (הסופי לבעיית המכור). סה"כ הנפש שלי מראה לי כמה היא במצוקה, כמה קשה לה. היא צריכה מילוי לצרכים עמוקים שיש לה ואני לא יודע איך לספק לה את זה בצורה נורמלית.
יותר מזה, מתחיל דיבור פנימי עם החלק המיני שבי "אני פה, לא בורח ממך, אתה חלק ממני, אני לא מתכחש אליך. אני מוכן לתת לך מקום. זה קשה לי מאוד אני מפחד מאוד ואני לא יודע איך לעשות את זה אך אני לא נלחם בך יותר".
מבקש ממך ה' נכונות לקבל את עצמי על כל חלקיי כולל החלק המיני הטבעי והדפוס התאוותני (שני דברים שונים, נכון?) החלק שבי שמאוד רוצה טיפת הערכה טפיחה על השכם. גם אליו אני מתכחש. וגם החלק שבי שרוצה שכל העולם יתנהל לפי רצונו. גם לו אני לא נותן מקום בתוכי. איך אתן לו מקום? אני איתפס כבן אדם קטנוני ומרוכז בעצמו. וגם את החלק הזה שמאוד שמח על מה שאני כותב כי זה יתן לו קצת הרגשה טובה של ערך עצמי... לוקח את כל הכנות שלי והופך אותה למשאבה רבת עוצמה של ערך עצמי. שונא אותו. אך מתוך אהבה - הוא חלק ממני ואני אוהב את עצמי (לא תמיד אבל משתדלים)

אסירותודה, אני עדיין נקי. לא בידי בכלל. מאוד מתסכל אותי שזה בידי ה' ולא בידי אבל זה המצב. מבקש לקבל גם את זה.

אני עדיין רוצה מאוד בתאווה. מבקש מה' נכונות לקבל את זה שזה חלק ממני ומבקש נכונות לוותר על התאווה רק להיום.

תודה שאתם איתי.

יום טוב.

אשמח לשמוע איך אתם רואים את זה כי זה משהו שמתפתח בי והכל בעירבון מוגבל...

לסיום, מפחד מהמעמד של הצגת מצגת לחברי הצוות שלי. הערך העצמי שלי על הכף וזה מנהל אותי.
אין לי כח לאשתי. אני פשוט עייף ממנה. היא מפגישה אותי עם עצמי במקומות שאני לא ממש רוצה להכיר בהם.

מבקש נכונות לא לברוח רק להיום.

אין עליך !!!
אני קראתי את כל הפוסטים שלך מההתחלה
ופשוט מדהים אותי איך שאתה לא נשבר מתחיל כל פעם מחדש

אני רואה שהיום זה יום ה 7 שלך
7 זה שבת קודש !
ובזכות השבת ונשמה יתרה שיש לך היום אתה תעמוד בזה

שייקה

שלום חברים,

אסירותודה עדיין נקי אך מרגיש שהחבל מתהדק סביב צווארי..

מרגיש פחד גדול מנפילה ומהחידלון שיציף אותי אח"כ.
מרגיש חסר ערך, לא ראוי, לא רצוי, מרגיש שאין לי מקום שאני מיותר. פאדיחות שעשיתי בעבודה, יחס מנוכר מאשתי, טינות על אחי ועל חבר, אי עמידה בזמנים של מטלות בעבודה, איחורים, בית שכל חפץ בו צועק לי "אתה כישלון. כבר מזמן הבטחת שתסדר את זה ותארגן את זה ולא עשית עם זה כלום..."
כמו"כ מתוסכל ממה שעיני מחפשות בלי הרף ומזה שאני חומד קרובות משפחה.

אני במקום שברירי מבחינה נפשית רגשית ואני יכול לברוח בקלות.

מבקש מה' להיות, לחיות, להרגיש ולמצות את ההרגשות, להיות שם בשביל עצמי. אני צריך את עצמי עכשיו יותר מהרגיל ואני צריך תמיכה. לא הלקאה עצמית ולא שנאה ומבטים נוזפים. מבקש תמיכה. חיבוק מעצמי. מבקש מה' נכונות לקבל את עצמי באהבה ובחיבוק ונכונות להרגיש את ההרגשות גם אם הם קשות בלי לברוח רק להיום. תודה ה'

תודה לכם.

יום טוב

עייף. מותש. נפשית. אין לי כח לזה כבר. נמאס לי...

אני מבין שאם יש בי חוסר שקט, משהו בי עדיין נלחם.

רוצה לשתף במה שאני מרגיש:
אני מודה שאני מאוד חושק בפורנו אוננות פנטזיות מבטים וסקס במיוחד עכשיו עם הקשיים של הזמן האחרון.
אני יודע שאם אני אפעל על החשק הזה אני אגיע למקומות שאני לא רוצה להגיע אליהם.
הגבול הוא דק מבחינתי. 'אני רוצה בזה' זה בסדר. זה נורמלי. זה חלק ממני. אך אם אני פועל על זה אני נכנס לריקוד סוחף עם אלמנה שחורה. בסוף התהליך המהנה היא נשארת לבד. אני מת. נפשית.
אני חסר אונים. בין הפטיש לסדן. בין הרצון לפעול ובין ההבנה שאם אפעל - אמות.

אני כ"כ רוצה לפעול על התאווה. רק קצת. משהו. ריגוש.
כל היום 'חטפתי' מבטים ופנטזיות. ראיתי את עצמי עושה את זה. ועכשיו אני אוכל חרא. בא לי למות.
עצם זה שאני יכול עדיין לפנות לעזרה ואני עדיין לא פונה אוטומטית לתאווה זה חידוש...
ומה רע בקצת מין פורנו וכו'? אין שום דבר רע במין, אך מה לעשות? אצלי זה פועל אחרת. אני לא רוצה סקס פורנו וכו' באמת, אלא אני משתמש בהם כגשר מעבר ל'ארץ לעולם לא'. בארץ לעולם לא, לעולם לא יהיה לי קשה מפחיד מאיים מכעיס מרגיז מלחיץ וכו'. לעולם לא ארגיש כישלון, מיותר, חסר משמעות וחסר ערך. ארגיש תמיד מוכל אהוב ראוי מוערך ורצוי.
נכון, בארץ לעולם לא, לעולם לא מזדקנים\מתבגרים כי לא מתמודדים עם החיים אבל מה איכפת לי. אני רוצה להרגיש מנותק מעצמי ומהחוסר שקט הנורא הזה שעוטף אותי. רוצה לברוח...

אני חסר אונים מול עצמי. אני לא יודע להתמודד עם החיים. עם רגשות עם פחדים.

היה לי יום קשה אחרי שבועיים קשים ובא לי לברוח מההרגשת חוסר ערך, מפחדים שלא אצליח, שאיכשל בכל תחומי חיי מהרגשת תסכול מהרבה דברים שלא עובדים כפי שאני רוצה שהם יעבדו.
מטינות וכעסים על אשתי אחי וחבר טוב. לברוח מהמחשבות המיניות שלי על קרובות משפחה מצד אשתי. זה מצער אותי מאוד.
רוצה לברוח קצת למקום שבו יש קבלה עצמית מלאה.שם אני מקובל וראוי כמות שאני. שם אני אהוב בלי תנאים ובלי גבולות. אני יודיע שזה לא אמיתי שם אבל זה עושה את העבודה והנפש שלי צריכה את זה. אני לא יודע לתת לעצמי את זה בצורה נורמלית. רק דרך התאווה.

עזר לי להישפך קצת. מתפלל לה' לנכונות לקבל את עצמי כמות שאני על כל חלקיי. גם אלה שאני מתכחש להם או נלחם איתם בלי סוף...

מתפלל לה' להרגיש את ההרגשות. לעבור בהם. גם אם הם קשים. ורק להיום לא לברוח לתאווה.

לילה שפוי ונקי לכולנו אמן

תתאבד על הנקיון, תתקשר לחברים, זה גל, מחר בעז"ה תרגיש יותר טוב.

לילה נקי ושקט גם לך אמן.

לא יודע מה אתך, אצלי כל הבעיות מ"ארץ לעולם לא" רק נדחות בקצת, הם חוזרות אלי אחר כך. זה יכול להיות התמודדות עם דברים כמו כעס, בדידות, עלבון והרשימה עוד ארוכה...
הדבר היותר גרוע שבזה, שכתוצאה מחוסר הטיפול שלי הבעיות רק מחמירות ומחמירות ואני מוצא את עצמי בודד יותר, כועס על כל שטות (אם בכלל...) ונפגע מכל דבר.
מעל לכל, יש את הזמן שהוא כל כך חשוב לי שהולך לאיבוד, שעות על גבי שעות שאני מבזבז אותם לריק ועושה ההפך מהתפקיד שלי בעולם הזה.

כמה אני מזדהה עם העייפות המנטלית הזו! ממש דיברת אלי.
באמת לא יודע מה להגיד לך, הכמיהה הזו לפתור את הבעיות שלנו ב'קליק' היא מייאשת.
אולי תנסה לעבור את הגל הזה, "להסתכל עליו מבחוץ" כמו שאמר הבחור הנחמד מ'פורטיפיי', להעסיק את עצמך בדברים אחרים.. מן הסתם תקום מחר ויהיה אחרת.

תודה לך על השיתוף ובהצלחה בהמשך!

תודה רבה על התמיכה.

גם אצלי כל הקשיים חוזרים אח"כ וביתר שאת, אך לרגע הם לא שם ואני משוחרר...
ברור שאני לא רוצה בזה אך אם אני נלחם בעזרת רצוני העצמי והזיכרון של מה יהיה בסוף ושלל עזרים נחמדים וטובים אחרים אני במלחמה ואני נופל בסוף...

רק להיום אני מבקש לחיות עם החוסר אונים הזה עם הקושי והתסכול שבזה בלי לברוח לתאווה...

מודה לכם על האוזן הקשבת לקושי שלי ועל העזרה שלכם.
מעריך ואוהב

בוקר טוב.

מודה לה' על נקיות של 114 ימים. לא נשמע לי הגיוני כל הסיפור הזה עם השלוש ספרות....

אסירותודה נשארתי עם הקושי אתמול בלי לברוח וזה לא בידי לא לברוח אז תודה ה'.

מבקש מה' נכונות לקבל את עצמי כמות שאני באהבה.
מבקש מה' נכונות לקבל את הדפוס התאוותני שבי בלי לפעול עליו.

תודה ויום טוב לכולם

מאוד מתחבר לדברים שאתה כותב. אולי אפילו קצת מקנא...
מזדהה
הפחד מקרובות... המטלות שזועקות עליך...

הלוואי שנרגיש ונמצא את אלוקים היום. יום נקי

אמן. תודה רבה אחי.

רציתי לשתף ששבת הייתי אצל הוריי. מר אבי הוא אישיות מיוחדת נוכחת וסוחפת. אבא שלי חי באמת.

בקיצור, בזמן האחרון הוא שם לב שאני יותר נפתח אז הוא שואל שאלות על מצבי הכללי וכו' (הוא לא יודע שאני מכור כרגע)

אז הוא שאל אותי שאלה שהוא שואל אותי הרבה בזמן האחרון: "למה אתה בחוסר שקט? כשהעולם סוער אני בפנים שקט לגמרי... תהיה שקט".

אז עניתי לו "אבא, גם כשהעולם בחוץ שקט לגמרי אני בפנים סוער..."

למחרת בתפילה אחרי הפטרת שירת דבורה הוא שאל אותי: "למה ותשקוט הארץ ארבעים שנה? למה לא חמישים או שלושים?"
אז הוא ענה מיד: "כי היושבים עליה היו שקטים ארבעים שנה. אם היו שקטים יותר זמן, הארץ גם הייתה שקטה יותר זמן...
וממה נגזר השקט של האנשים? מזה שהם מקבלים את המציאות. כמו שהיא. ברגע שאדם מקבל את המציאות בתוכו נעשה שקט ומעבר לזה, זה משפיע על סביבתו..."

אחחחח, איזה יופי. הדברים שכ"כ פשוטים לו אני כ"כ עיוור להם.

רק להיום מבקש מה' לקבל את המציאות שלי כמות שהיא ואם אני מתריס ולא מוכן לוותר ונלחם, עזור לי לקבל את עצמי עם ההתרסות והמלחמה והשליטה. זו המציאות שלי. וזה בסדר.

תודה רבה ויום רגוע לכולם