27 יום. ומשתף במה שעובר עלי.
לפני כמה ימים עברתי טריגר מאוד קשה, שלא יצא לי לנצח את הטריגר הזה מידי הרבה פעמים בחיי.
וב"ה בזכותו ולא בזכותי עברתי את זה ללא נזקים משמעותיים.
אסירותודה!
אבל - - -
מאז, אני מרגיש שהחומר עלי לראש, נכנסתי לכזאת סחרחרה מסוחררת שאני לא מוצא ממנה מוצא.
כבר מאז יום שישי, אני אחוז טירוף עם משיכה עזה לתאווה שאני כמעט לא מצליח לשלוט בעצמי.
נכון, אני יודע הכל, אני יודע שאני לא רוצה את זה, אני יודע שזה לא בא ממני, ובכל זאת הסחרחורת ממשיכה במלא העוצמה.
כמובן המחשבה שיום הקדוש מתקרב אלינו - לא ממש עוזר לי להרגיע את התאווה. פשוט נלחם בציפורניים...
למרות הטירוף, אני אסיר תודה לאבא'לה על רגעי החסד שיש לי פה ושם, אפילו תוך כדי ההתקפה. הם הרגעים של אור שאני מצליח לראות באור ברור שאני לא רוצה את התאווה, ושזה יעשה לי רק רע ברוחניות ובגשמיות. וזה עוזר לי לדחות את התאווה עוד קצת ועוד קצת עד ש - - - הגל יעבור [תמיד זה עובר בסוף...]
ממשיך להודות, ממשיך להתפלל.
מושי