אלי היקר..
אתמול חזרתי לקבוצות, אחרי הרבה זמן שלא הייתי.
כולנו בורחים מהלחץ לתאווה, כי היא מקבלת אותנו., בזרועות פתוחות, בלי שאף אחד לא יידע.
יש לנו את המיסתור הקסום הזה שמחכה לנו, ורק אנחנו יודעים את הדרך לשם.
הדרך כה קלה..
כה מפתה..
כה קוראת לי.
נותר לי פשוט רק להחליט לצעוד.
הצעדה היא אוטומטית, בלי מאמץ, אחרי שבחרתי.
כל מה שנותר לי לעשות הוא לבחור.
הבחירה היא דבר שלא ארגיש במוחשי אף פעם.
אבל היא חזקה פי כמה וכמה מכל דבר שעולם שאוכל אי פעם לגעת בו.
היא אש בוערת, ושורפת אותי מבפנים , קצת קצת.
למה אני לא מזדעזע מזה?
למה אני לא בורח ממנה כמו מאש?
כי היא לא אש בשבילי.
היא לא הדליקה הגדולה שרואים בסרטים..
או אפילו בחדשות.
היא לא הבניין הזה שעולה באשץ
היא אש קטנה וכיפית,
כמו מצית מזהב..
משהו יקר, שעוזר לי בזמנים הכי קשים לי.
פשוט פה , בקטנה, רק לחמם אותי כשצריך.
לא יותר מזה.
היא לא תשרוף אותי, כי אני הבעלים שלה.
היא פה לשירותי..
כך מרגיש לי גם אש התאווה מבפנים.
אש קטנה וחמודה, לא גדולה ומאיימת.
ולכן קשה לי לסלק אותה מבפנים.
קשה לי לחשוב אפילו לכבות אותה, כי היא נראית לא מאיימת, וכאן לצידי, עבורי.
ולכן אני מבקש את עזרתך.
אתה תדע לתת לי את הכוח, רק להיום, לעמוד מולה, ולמסור את הבחירות שלי אליך.
כי רק אתה יודע מה לבחור עבורי..
אלי היקר, תודה לך שאתה איתי כל היום, כל יום.
גם כשאני שוכח אותך..
כי בלעדיך הייתי מת מזמן.
אבל כשיש לי אותך,
כשאני נזכר לפחות שיש לי אותך,
אזי יש לי תקווה..
שביחד..
אתה האל הגדול.ץ
ואני האיש הקטן שסומך רק עליך,
נכבה עם הזמן את האש הקטנה הזו..
שנראית כמו אש שמצילה חיים,
אבל היא רק מכבה חיים.
שלי ושל עוד אלפי אנשים שנולדו מכורים.
אלי היקר..
אתה עשית אותנו מכורים..
אנא עור לנו לצאת מזה.
לא לכל החיים.
רק להיום..
עד סוף היום..
עד כניסתה של שבת קודש.
המתנה הכי גדולה שלנו, זה אתה ..
תודה לך על..י..ך..
על זה שאתה כאן איתנו.
בפנים, בתוככי, ומבחוץ.
בכל ניצוץ של תאווה, בכל דבר טוב, ובכל דבר שנראה טוב או רע.ץ
אהת בכל מקום.
כל מה שנותר לי זה להתחבר אליך היום...
ולינוק ממך תקווה, חיוך ורוח חיים..
שבת שלום לך..