בס"ד
אפתח בהודאה לבורא שמיים על עוד יום נקי שנתן בחלקי, ועל כל הטוב שלא מגיע לי, כל זה אך ורק בזכותו.
אתמול בלילה התעוררתי ב4 ורבע וכל הבטן שלי התהפכה מרוב פחד, הפחד עוד הגיע בחלומות שהיו קצת לפני שהתעוררתי לגמרי. פחד שאיים על מי שאני, על איך שאני תופס את עצמי, פחד שלא מרפה לרגע ולא נותן לך להשתחרר מהלפיתה החזקה, פחד משתק כזה.
ואני שוכב במיטה מנסה לברוח ממנו, לנטרל אותו, לנתח אותו, לדחות אותו, הוא לא נענה לאף אחד מאלה. אני חייב לישון!! אני אומר לעצמי, הפסיכומטרי ממש עוד מעט, ואני לא יכול להרשות לעצמי שינויים בלו"ז. אבל את הפחד זה לא כל כך עניין, נראה לי שאפילו היה לו די נוח בתוך הבטן.
אחרי שעתיים של ניסיונות כושלים במלחמה בתוך המיטה יצאתי החוצה, לראות איזה סדרה שאולי קצת תפיג את הפחד, ויותר מזה את הפחד שאני לא יישן כמו שצריך בגלל הפחד הראשון, ככה שיש לי בעצם כבר שני פחדים בתוך הבטן.
הסדרה כמובן לא השכיחה את הפחד אך פתאום הסרט הפסיק לעבוד ובטעות לחצתי על משהו שפתח בפניי בין היתר את המילה 'sex' כשראיתי את זה כבר די ברור לאן הגעתי. נכנסתי לקטגוריה המועדפת עליי, אבל לא העזתי להכנס לסרטונים עצמם (עוד פחד), כי אני כבר בתוכנית, 'ככה כל כך מהר להכנס לסרטי פורנו?' אני אומר לעצמי ' אחרי שלושה ימים בלבד של נקיות? תן לפחות שבועיים ואז אולי זה יהיה לגיטימי.'
בנס גלוי, אסירות תודה ענקית הצלחתי לסגור את האתר, ולהמשיך בסדרה שלי. כמובן שהיה שם משהו שתפס את עיניי ומלוה אותי גם כשאני כותב שורות אלו, אך לפחות בחרתי לוותר על זה רק לאותה דקה לאותו רגע וסגרתי את האתר. בתוכי מתחוללת עכשיו סערה 'למה סגרת? כבר היית רגל בפנים, איך יכולת להפסיק?' ומצד שני 'יפה מאוד! זו הדרך הנכונה'
לאחר שהתייאשתי מהסדרה חזרתי לישון, כי אני באמת צריך לישון, קבעתי שאקום עוד שעתיים כי צריך להתפלל, לאכול, להתחיל ללמוד לפסיכומטרי. לא הצלחתי להרדם, אז נכנסתי למקלחת אחרי שעה. ובמקלחת נזכרתי באותו רגע של פורנו, וממש הרגשתי איך כל הגוף שלי נבלע בזה, הכל מרוכז בפורנו, הפחד נעלם לו ואני כול כולי שקוע באותה פנטזיה משוגעת. ויתרתי על זה. אבל ממש חשתי איך הפנטזיה והתאוה משכיחות כל רע, זה היה קשר כל כך ישיר ומוחשי שלא האמנתי שקיים.
במקלחת הבנתי כי כל אדם רגיל חווה פחדים אך לי אין את היכולת להתמודד איתם, אין את הכלים להתנהל איתם, בשביל לחמוק מהפחד אני צריך להשוות את עצמי לאחרים, לתרץ לעצמי תירוצים, וכשזה פחד שממש קשה לברוח ממנו אז התאוה מאפשרת לי לעשות זאת. אני חסר אונים מול עצמי, מול הפחדים שבי.
לפני שאסיים, במהלך כל המערבולת פחדים הזאת היה איזה ניצוץ אור, שאמר לי 'אסירות תודה שאתה מצליח להרגיש, אתה מפחד, אתה לא מדחיק את הפחד על ידי תאוה, אתה אשכרה מפחד, אתה בדרך הנכונה' זה נתן לי הרבה כוחות אבל לא הצליח להשכיח את הפחד.
אני מתפלל לקבל את עצמי איך שאני עם הפחדים, ולא לנסות להלחם בהם, אך בכל זאת מתפלל להשתחרר מהם ולוותר עליהם, להבין שזה של ה', ואני ינסה ככל שביכולתי, אך ה' הוא זה שיחליט ויקבע מה יתרחש בסופו של דבר.
מאחל לכולנו להצליח לוותר רק להיום. ובאמת אסירות תודה לה' על כל מה שיש לנו שזה לא מובן מאליו.