ב"ה

וואו, איזה יופי. לא הצלחתי לעקוב אחרי כל השרשור אבל ההתקדמויות האחרונות ממש ריגשו אותי. תודה ששיתפת, זה ממש נגע בי.

אני מצטער אם אני מצער ומדאיג כאן אנשים.

היום הייתה לי פגישה עם המטפלת, יצאתי ממנה עם הרגשה רעה, סקפטי, לא נראה לי שהיא תעזור לי...
עשיתי הדרכה ראשונה היום בקשר לעבודה... ואז עלו חרטות, למה בחרתי בעבודה הזאת... ולעבוד בגלידריה זה פתטי וזאת לא עבודה של גבר, מה אני אספר לבחורות שאני יוצא איתן?

מעבר לכך כל הבועה פשוט התפוצצה לי... הרגשתי שהכל מציף אותי... שאני נמחק... שאני לא יכול... בדידות וריקנות.... הכל כל כך ריק וחסר טעם ונראה בלתי אפשרי...

כמובן שחזרו כל הפטישים ההרסניים וחשק לפורנו וזונות... אני בטוח שאין אלוהים... אני פשוט לבד בעולם הזה.. אין לי כלום ואף אחד... ואני מרגיש חסר אונים.... אין לאן להמלט... לא יודע כבר מה יהיה... אני סתם מעביר פה את הזמן... אני לא חי ולא מגשים שום דבר... ואני לא אצליח לבנות חיים בחיים...

אני לא יכול יותר... אני טובע... חיים אכזרים... גן חיות..

מה אתה מדבר?!!?
בנות מתות על עובדי גלידרייה!!
היה לי שכן אחד, עובד גלידרייה, כשהיה רוצה ל... רק היה אומר גלידרייה כולם היו עפות עליו! גם סתם גלידה זה אחלה דבר, ולעבוד בגלידה? וואווו...
התחלת חיים יפים, לך איתם, אל תחשוב על שטויות עכשיו, די!!
תהיה גבר, תעבוד, תתקדם, תוך חודש חודשיים מעכשיו החיים שלך השתקמו ולא תכיר את עצמך.

כשיש תקווה, שלווה, צבע בחוץ ושמחה, הפורנו נראה כמו אוייב.
ברגעים עכשיו שיש לך חוסר אונים, רק שחור מבפנים, בחוץ הכל נראה אפור משמים וריק, שאתה אפוף בחרדות, הפורנו נראה כמו החבר הכי טוב, משהו שימלא אותך, משהו שיגרום לך להרגיש בטוח וטוב.

פעם שעברה שנפלתי היה ביום ה-33, היום אני ביום ה-32. אני צריך להשלים עם כך שאני מעולם לא יהיה נורמלי, אני מעולם לא אצא מהחדר בבית של ההורים, מעולם לא יהיו לי בחורות, כסף, חיים עצמאיים. העולם הוא מקום אכזר, אם רק היה לי את האומץ לסיים את זה... הרי שום דבר לא הולך להשתנות, נולדתי לסבל, נולדתי למות...

נסעתי לעיר כדי ללכת לרופא אף אוזן גרון שיפתח לי פקק באוזן. הרגשתי הקלה מעט, ושדברים קטנים הלכו לי (כמו להוציא הפניה, למצוא את החדר, לדבר עם הרופא) זה פיתח לי קצת בטחון.

אני אנסה שוב, קבעתי השבוע ראיונות עבודה, הפעם לעבודות שלא דורשות ממני הרבה אחריות ובלי לחץ... ואולי בקטן ילך לי יותר... אם אחרי שבועיים אני אחזיק מעמד.. אני אשכיר את הדירה שרציתי...

טיפול פרטי אני לא לוקח בחיים !!!!!!! אולי אני אקבע טיפול במרפאה הציבורית...

מקווה שהסיבוב הזה ילך לי...

הערת ביניים:
שתדעו, שזה לא אנושי, לא נורמלי, להחזיק כל כך הרבה ימים ללא פעילות מינית.
כמה שאתה שומר על העיניים, ואפילו שחורף בחוץ ואנשים מתלבשים בהתאם, אתה רואה פה ושם אישה בטייץ.. ועובר שגעון בגוף שלך... גבר אמור להפיץ זרע בנקבות... ואז מתחילה להתפתח אצלך שנאת נשים עזה !!!

שלום אח יקר

אכתוב לך קצת מניסיוני האישי ומדברים שראיתי שקרו לכמה חברים יקרים שלי ואקווה שתפיק מהם תועלת.

אני יכול לומר לך עלי אישית (כמעט נקי 3 שנים ב"ה קרא פה אם תרצה את סיפורי - פנימה)
שלא הצלחתי לצאת מההתמכרות שאתה חווה בשנות בחרותי לפני שהתחתנתי, (ובטח לא להתגבר עליה למשך יותר מחודש פעמיים שעל זה כבר מגיע לך כל הכבוד - אל תמעיט מאף יום נקי שאתה צובר, בסוף הם מצטברים להר גבוה) וגם חוויתי תקופה לא פשוטה של תחושת דיכאון ורצון לא לקום בבוקר ואף יותר מזה,
וב"ה אחרי החתונה הצלחתי בחסדי ה' לאזור כח ולטפל בעצמי (בדיכאון), וכך גם לאט לאט לצאת מההתמכרות הזאת - רק להיום.

אין זה אומר כמובן שבלתי אפשרי לצאת מההתמכרות לפני החתונה, רק רציתי לשתף אותך.

המצב שלנו בכל תחומי חיינו משפיע הרבה מאד על ההתמכרות ועל הרצון לצאת ממנה.
ואין ספק שאדם בלי אנרגיה ומוטיבציה יתקשה מאד מאד לצאת מההתמכרות, בטח אדם שחש תחושת דיכאון כפי שאתה מתאר, ולכן לפי דעתי מה שבאמת יעזור לך להתרומם לאט לאט בכל התחומים, וגם בהתמכרות,
זה לטפל בדיכאון שאתה חווה שם תשקיע את מרב האנרגיה והמאמצים -

שזה אומר:
1- קרא קצת ספרים על מחשבה חיובית - למשל - 'בוחרים להרגיש טוב' 'סוד הנקודה הטובה'.
2- תכתוב על נייר איזה משפט חיובי אמיתי על עצמך וכל בוקר תעצום את עיניך ותאמר אותו לעצמך כמה פעמים,
בימים הראשונים זה ירגיש מוזר אבל לאט לאט תראה שהתחושה הכללית שלך משתפרת.
3- תמצא איש מקצוע שאתה מתחבר אליו (פרטי או לא לא משנה), עם ניסיון בטיפול בדיכאון, ואל תתייאש אם יקח לך קצת זמן עד שתמצא אחד שאתה באמת מרגיש נח לדבר איתו, זה לגיטימי מאד לבא לטיפול ראשון בשביל לבחון האם המטפל מרגיש לך נכון או לא - אני אישית מאד התחברתי לשיטת CBT שעובדת על המחשבות שלנו.
4- תחשוב על מה שעושה לך כיף - כמו מוזיקה או פעילות גופנית או שניהם יחד, ואם אתה יכול להתנדב אפי' פעם בשבוע אצל עמותה כלשהיא זה ממש יתן לך תחושה מצויינת.
5- תשנה את שם הפוסט הזה ל "בטוח שבסוף אנצח" - השם שנתת לפוסט הזה מראה (כמו שאצלי היה), שהמחשבות השליליות מכתיבות לך את התחושות וההרגשה הכללית - וכאשר תתחיל לעבוד עליה ולשנות אותה בהדרגה, תראה נפלאות (זה הרבה יותר קשה ממה שזה נשמע אני יודע, חוויתי את זה, אבל זה אפשרי לאט לאט בהתמדה ארוכה).

מאחל לך הצלחה רבה רבה בכל התחומים שבחייך,
ותמיד תזכור שיש לך אבא בשמיים שמאמין בך ואוהב אותך הרבה יותר ממה שאתה משער,
ואתה יכול תמיד לדבר איתו ולהתפלל אליו.

אין לי דכאון. יש לי הפרעת אישיות גבולית. CBT לא יעיל כנגד הפרעות אישיות.

אם אי פעם אני אצא מזה, אני לא מתכוון להתחתן, לא מאמין במוסד הנישואין, אני כן מתכוון לצאת ולשכב עם המון נשים יפהפהות ואיכותיות, ואם אני אמצא מישהי באמת באמת מיוחדת, אז אולי לעשות הסכם ממון ולהיות זוג.

רוב האנשים פה בפורום הם אנשים "מאמינים" והם מתנזרים מסיבות או שהם מאמינים שזה רע או שזה השתלט להם על החיים.

אני נמצא פה, כי אוננות ופורנו מחמירים את ההפרעה שלי, וזה חומר שהתמכרתי אליו כאשר אני נכנס לסערות רגשות ורוצה לברוח.

אבל כן, כנראה, אני מכור לכאן כמו כולם.
ברגע שאני אבריא, אם אני אבריא, ואני אמצא יציבות רגשית- זאת לא תיהיה בעיה, כי אני אוכל להכיר ולהביא נשים שיספקו אותי.

אני לא מצאתי מישהו שמבין אותי, ואני יודע שכרגע מתחולל אצלי הרס מאוד גדול.
לפני שנתיים חוויתי סוג של אבדון, אני עד היום הולך עם תחושה שאיבדתי משהו חשוב בחיים, ויש לי הרגשה של חוסר יציבות וקרקע תחתי, רעש תמידי בראש וחוסר איזון. אני מודע לכך שאני מאוד בעייתי. לדעתי אני פשוט מחד מהחיים ואני כבר כל כך מכור למסכנות, שאני אפילו עובד על עצמי.

הייתי אצל מטפלת CBT בשבועיים האחרונים 2 פגישות, היה לי נורא קשה, אני בא עם מודעות מאוד גבוהה למצב שלי כי עברתי טיפול דינמי ארוך, והמטפלת הנוכחית פשוט לא הבינה אותי, יותר ניסתה לנחש (שזה אנושי ונורמלי לגמרי, אני פשוט איבדתי את הסבלנות) חתכתי ממנה. אני צריך איזו מערכת תנאים מיוחדת או מסגרת שקיימת רק באגדות. אני כבר לא מאמין בכלום.

אני מודה לך מאוד ומעריך את האכפתיות שלך. שבוע טוב שיהיה.

בשמחה.
(אני כותב את זה מתוך דאגה כנה למצבך, ומכל הלב)
ראשית אני לא איש מקצוע אבל לפי מה שקראתי בכמה מקומות על BPD הטיפול הכי טוב ויעיל הוא שילוב של תרופות עם טיפול פסיכולוגי כל שהוא - כולל טיפול התנהגותי.

ראה - וויקיפדיה וגם כאן - סהר

בהנחה שאבחנו אותך נכון, אז אתה חייב להשיג ליווי של איש/ת מקצוע אמיתי שתאמין בו ותסמוך עליו,
ובמקביל גם לשתף אותנו פה ולקבל קצת עידוד ועצות קטנות להרגיש יותר טוב

מאחל לך הצלחה מכל הלב במציאת האדם המתאים למשימה, וכח ואומץ לבצע את הנדרש בשביל להחלים ולחיות חיים טובים ומאושרים.

סביר להניח שאתה מבין יותר מאיש מקצוע, הם לא מבינים כלום, הם יודעים להמציא כל מיני הפרעות לקטלג אותם, אבל בכל מה שקשור לריפוי הכל "פקה פקה" ותאוריות בלי שום בסיס. רוב הרופאים טוענים ש-BPD לא ניתן לריפוי- אחלה תקווה
לי הרופאים אמרו שתרופות לא יעזרו.

ניסיתי ללכת למכון אופק, שמתמחה בשיטת DBT שהיא מומלצת מחקרית לטיפול ב-BPD, הם פיתחו אצלי אנטיגוניזם (יכול להיות שבגלל שאני בא עם איזשהו ידע ואמונות מקדימות מהטיפול הקודם, שעד היום אני לא יודע אם הוא תרם לי או חרבש לי את החיים, עד כדי כך שאני מתכוון לשים לעצמי כדור בראש עכשיו).

הם לא התייחסו בכלל למערכת הכוללת של החיים והמשברים שלי, וחזרו על דברים כמו תוכים. למשל שההתמכרות שלי לפורנו זאת דרך לוויסות רגשי.

אני לא תולה את האשמה רק בהם, אני כבר כל כך דפוק- שאני לא מוכן לשתף פעולה ולזרום עם כלום, אני כל כך נוקשה, דפוק לגמרי. ילד מפונק.

הפסיכולוג הקודם שלי אני הכי סומך עליו בעולם, אבל לדעתי היה חסר לו כלים התנהגותיים וקוגנטיביים, והגישה הדינמית באיזשהו שלב פגעה בי, לדעתי הגעתי למצב מאוד מאוד קיצוני באישיות שלי- או שלא.

בגיל 19, לפני שבכלל התחלתי להפגש עם פסיכולוגים, חוויתי חרדות דומות למה שאני חווה עכשיו, רק הייתי פחות מודע לעצמי, ולא הנחתי לצבא עד שיתן לי לישון בבית, לא רציתי להתמודד עם כלום, וחשבתי שאחרי הצבא הכל יהיה מושלם, כל פעם אני חושב שאחרי- יהיה מושלם ואז אני אתחיל.

בהתחלה זה היה בית ספר, אחרי זה צבא, אחרי זה עבודות ראשונות, כל פעם אני מחכה לאחרי כדי להתחיל את החיים שלי. אני אבוד, אתה לא מבין באיזה רמה, וכל העולם הזה חסר אונים כמוני, הרי גם כל אחד עסוק בבעיות שלו. אני כבר התייאשתי מהעולם הזה, אבל לפחות אני חייב לחזור להיות חזק ושולט לפני שחזרתי לבית של ההורים שלי, ככה אני לא אתן לאנשים לפגוע או לשלוט בי.

נשים אגב, שולטות בנו, שולטות בנו בעזרת המיניות שלהן. אז או שיש דרך לא להיות לוי במין מהן, או שאם אין דרך, אז ל***ן להן את הצורה.

הן לא זקוקות לעשות שום פעולה או מאמץ, אפילו לא להיות יפות מדי, כדי לעורר עניין כל כך חזק מצד גברים, שהם אפילו מוכנים לשלם על זה, כגבר אם אתה רוצה להיות אטרקטיבי- זה דורש ממך הרבה יותר, וגם איך שהמיניות של האישה עובדת זה לא באותה צורה שזה קורה לגבר, אצל הגבר זה כמו הדלקה של מתג, אצל נשים זה כמו הגברה של ווליום.

זה ברור שנשים צריכות גברים אפילו יותר מאתנו, אך עדיין, נשים שולטות בנו, כדי להשיג כסף, ורווח אישי.
תסתכל כמה גברים מסכנים יש פה שסובלים מהדבר המדמם הזה (אישה) וכמה אפס כמות בנשים יש פה?

אישה בחיים גם לא תתאמץ מלהבין את הסבל והפרספקטיבה של גבר, אישה יכולה להיות קורבן, יכולה לבכות, אישה יכולה לא לעשות כלום כל החיים שלה, לחיות על חשבון כולם ואז למצוא איזה בעל שיפרנס אותה, הן ילדות קטנות ששולטות בעזרת איבר אחד על כל העולם.

חלק מהמשבר שנגרם לי, זה שהייתי בתקופה שהייתי בהרבה אינטרקציות עם נשים- ואין הדבר הכי לא יציב בעולם הזה !!! היא יכולה להגיד לך רגע שהיא מתה להפגש איתך, ויום למחרת שתתקשר לקבוע- היא תשכח מי אתה !!! היא דורשת ממך כל הזמן שתיהיה במיטבך, שתיהיה בשליטה, שתוביל, וזה התיש אותי... וגם החוסר יציבות והפראות שהם הכניסו לחיים שלי הרג אותי.

כדי להשיג סקס, אתה צריך להתמודד על בסיס יומי עם רדיפה ועם דחיות, להכיל מצבי רוח משתנים של בחורות ולי זה עשה רע. כשהן טובות אליי אני הכי אוהב אותן בעולם. אבל כרגע אני שונא נשים, הן רק לוקחות !!!

כשיש אישה שנמשכת אלייך, אתה לא נכנס איתה למיטה כמו שרואים בהולוייוד, זה תהליך שלם, של הצגות והתנגגדויות ושאתה צריך לפתור לה את הפחדים, וכל הזמן לאכול ברקסים עד שאתה מגיע- מייגע !!!!

בגלל זה אני רוצה להגיע לקולומביה !!! שמה לא יחסר לי סקס לעולם וזה לא יעלה לי בבריאות נפשית

אחי האהוב והיקר, זה יהיה קצת ארוך, אקווה שתפיק את המירב.

ברצוני לשתף אותך בשני אנשים מיוחדים שדבריהם עזרו לי מאד , כששקעתי בעבר לתחושות דומות.

לראשון קוראים ד"ר ויקטור פרנקל, ולשני פרופ' יעקב פרנקל (מוזר אבל אין קשר משפחתי ביניהם ככל הידוע לי)
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מקור1 - אודות ד"ר פראנקל

"ד"ר ויקטור פראנקל (1905–1997), פסיכותרפיסט וינאי, בילה שלוש שנים ארוכות במחנות הריכוז של היטלר. בעטיו של "הפתרון הסופי" הוא איבד את הוריו, אחיו ואשתו ההרה – אך לא איבד את חזונו על כבוד האדם.

במחצית הראשונה של ספרו הרב-מכר "האדם מחפש משמעות", הוא מתאר את חוויותיו המזוויעות במחנות הריכוז, ובוחן את השאלה, כיצד יתכן שנראה היה שכמה מרעיו למחנה הצליחו להתעלות מעל המציאות שלהם. הוא כותב: "מי שחי במחנות הריכוז יכול לזכור את האנשים שהלכו דרך הצריפים וניחמו אחרים, בנותנם להם את פיסת לחמם האחרונה... הם מהווים הוכחה מספקת לכך שאפשר לקחת מן האדם הכל חוץ מדבר אחד: את האחרון שבחירויות האדם: לבחור את גישתו האישית של האדם בכל סדרת הזדמנויות; לבחור את דרכו שלו".

הוא מסכם שאפילו בסבל החמור ביותר, האדם יכול למצוא משמעות ולכן – תקווה. כדבריו, "אלה שיש להם 'למה' שלשמו הם חיים, יוכלו לסבול כמעט כל 'איך'".

אחרי המלחמה שב פראנקל לווינה, שם פיתח את הגישה שלו לריפוי פסיכולוגי והרצה עליה. הוא האמין שאנשים מונעים בראש ובראשונה על ידי "השאיפה למצוא משמעות בחייהם", וכי זהו מובן המשמעות המאפשר לנו להתגבר על חוויות כואבות. בחציו השני של ספרו, מתאר פראנקל את שיטת הפסיכותרפיה שהוא פיתח בהתבסס על אמונות אלה. שיטה זו נקראת לוגותרפיה – הטיפול בכאב רגשי על ידי סיוע לאנשים למצוא משמעות בחייהם" - ע"כ עליו.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מקור2 - מעיין המתגבר ושמו אדם

"גם כי אלך בגיא צלמוות - לא אירא רע". יש והכוחות עולים ובאים לאחר הירידה העמוקה ביותר. יש ואדם חייב לפקוד את מ"ט שערי טומאתו עד תום - כדי שיוכרז "טהור". יש וחייב אדם להגיע לגיא צלמוות. הצל - כמוהו כאדם עצמו. הצל הוא בבואתו. הצל השחור הנזרק ממנו מלוא קומתו - נושא את ממדי עצמו. יש ורק אחרי שמגיע האדם ל"צלמוות" - לאותו גיא ששם הוא חש את צילו של המוות, האישי הפרטי שלו - שוב "לא יירא רע". כי בגיא זה עבר את המוות. שרה ויכול לו. מבחינה זו, ירידתו, היא היא עלייתו. ויש אולי להוסיף ולהדגיש: כעומק ירידתו - כן גובה עלייתו.

ואת הכוח לעלייתו זו, למאמץ זה שנועד להגיע לראש ההר שרוט ופצוע וזב דם - אך להגיע - יונק האדם מסגולה נדירה זו של השומע-המקצועי או שאינו מקצועי, העונה לקריאתו ממעמקי היער.

שיר של רחל המשוררת:

רק על עצמי לספר ידעתי,
צר עולמי כעולם נמלה;
גם משאי עמסתי כמוה -
רב וכבד מכתפי הדלה.

גם את דרכי - כדרכה אל צמרת -
דרך מכאוב ודרך עמל,
יד-ענקים זדונה ובוטחת,
יד מתבדחת שמה לאל.

רחל זו - עמוסת המשא הרב והכבד מכתפיה הדלות - ידועה גם ידועה לנו. רחל זו - אשר יד-ענקים קראה תגר על דרכה אל צמרת, ופחד טמיר מיד-ענקים הליז והדמיע כל אורחותיה - מוכרה גם מוכרה לנו.

אך ישנה רחל אחרת:
ואם לא רפאה היד המוחצת,
ואם אין לה צרי לצקת ללב
חטוא לא חטאה לי - בחרתי בעצב,
היטיבה עמי כי רציתי בכאב.

רציתי בכאב. בכאב מנצח,
בכאב מטהר, מעניק ומפרה;
כאת החורשים לי חדו הפולח,
נטפי דמעותיו כאגלי היורה.

מה בין רחל הראשונה לרחל זו האחרת? איכה הפכה "יד-הענקים הזדונה והבוטחת" ליד ש"חטוא לא חטאה לי"? ואיכה הפך הכאב - אותו כאב שאפיין את דרכה "דרך מכאוב ודרך עמל" - ל"כאב מנצח, כאב מטהר, מעניק ומפרה?" מה בין הכאב הראשון לשני, ומה בין היד הראשונה לשנייה?

מה שינה את ראייתה של רחל את הכאב, ומה אפשר לה לחוש את חודו הפולח "כאת החורשים", אשר ברך יתברך ב"אגלי היורה" - ואף יבול יניב?

לילה אחד ויחיד! לילה ארוך ושומם. לילה קודר וחודר. לילה ללא ירח וחסר נוגה עבר על רחל בין ד' לה' אדר (תר"ץ). לילה בו שתתה רחל את כוס מכאובה עד תום, לילה בו טולטלה רחל ללא רחם ביד-הענקים. ואז - רק אז - לאחר שנתקיים בה "ויהי ערב", ופנה יום. השמש באופק שקעה ונטיו צללי ערב. כאשר חשכה לעלטה הפכה, אז - רק אז - היתה מוכנה רחל ל"ויהי בוקר". הפציע שחר, ולאורם העמום של כוכבי בוקר קרה הפלא: רחל חשה את מכאובה מאמש - והנה שונה הוא. הפך לאחר: לכאב מטהר, לכאב מנצח.

ואין כאן כאבים שניים - כי אם שניים שהם אחד. ואין כאן ידיים שתיים - כי אם שתיים שהן אחת. ושייכים הם למעיין המתגבר - למעיין המתגבר ששמו אדם. כי במעבר הצר שבין שקיעה לזריחה, במשעול השומם שבין חשכה לאורה, ברגעים נצחיים של קדרות, ובשעות אין-סוף של פלצות - שם הופך כאב פולח לכאב מנצח. ואם זכיתי - ואם עמד בי הכוח - הייתי עד ללידה מחדש זו, לבריאה זו. ואם בגדולה זכיתי - כי אז לא רק עד הייתי, גם מילד.

וכך מסביר הבעל-שם-טוב תהליך נפשי מופלא זה של "לב נשבר ונדכא אלוקים לא תבזה": מי שאינו יכול לחדור לתוך שפוני נשמתו של יהודי ולהרגיש את שברון לבו אסור לו להטיף מוסר ולהוכיח לאחרים. שבירת הלב של היהודי חשובה לפני המקום יותר מצומות וסגופים וגם מהרבה מצוות ומעשים טובים, וזהו היסוד של ההלכה (כלים, פרק ב, משנה א): "כלי חרס אינן מטמאין מגביהן (אלא מתוכן) ושבירתן היא טהרתן". המתכת, גם קודם שנעשה כלי, יש לו ערך ומחיר ולכן הוא מקבל טומאה גם מגבו, עוד טרם שנעשה לבית קיבול. ואולם כלי חרס, קודם שנעשה כלי הרי היה עפר בעלמא, ורק אחרי שנעשה כלי קיבול יש לו ערך ממשי, ומשום זה הוא מקבל טומאה רק מתוכו - ושבירתו היא טהרתו. גם האדם, ש"יסודו מעפר וסופו לעפר", ערכו של אדם תלוי בתוך-תוכו, בהרהורי לבו, בדעותיו ובמחשבותיו. ואם נטמא מתוכו אין לו תקנה אלא שבירה - זאת אומרת, שבירת הלב. ושבירת הלב הזו - של דרך מכאוב ודרך עמל, של קול קורא במדבר וקול קורא ביער - היא היא טהרתו.

כי הכאב, האובדן והפגיעה אינם רק לוקחים את מה שהיה שלנו, שהיה יקר לנו. הם גם נותנים". - ע"כ.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

שני הספרים שלהם מומלצים מאד לקריאה - "האדם מחפש משמעות", ו "מעיין מתגבר ושמו אדם"
ושניהם הראו לי 1- שאני זקוק לאיזה משמעות בחיי, תבחר משהוא שהוא בעל משמעות עבורך - זה יכול להיות לעזור לאמא, לטייל מסביב לעולם או לעשן צינגלה בהולנד....
2- כאשר אני מרגיש שאפסה התקווה אז ההחלמה האמיתית מתחילה, וקיים בנו מעיין של חיים שלא מתייבש לעולם.


לגבי היחסים בין המינים ומאבקי הכח והשליטה שאתה רואה וחווה סביבך -
לפני שאתה קונה כרטיס לקולומביה
מניסיוני זוג נשוי שעובד על הקשר שלו וחושב איך להעניק לשני ומה יעשה לו טוב, יכול לבסס קשר אמיתי וחזק ללא מאבקי שליטה ועם כל התשוקה שיש לתאווה הזאת להציע.
במסגרת קשר שאיננו נישואין אין לי ניסיון כך שלא אוכל לתת לך מניסיוני בתחום זה.

חובה עליך לדבר עם אנשי מקצוע על התחושות הקשות שאתה מתאר, בטוח תמצא דרך להקל על תחושותיך אלו.
גם אם זה כרוך בטיפול תרופתי זמני או קבוע - הרמב"ם כותב שחוליי הנפש דומים לחוליי הגוף, מבחינת הדרך לצאת מהם, לחלק מהמקרים יספיק תרפיה בדיבור ולחלק דרוש עזרה תרופתית. (ואל תרגיש מיוחד - יותר משליש מהישראלים לוקחים תרופה פסיכיאטרית כזאת או אחרת )

הפסיכולוג שלי נתן לי תרגיל בדמיון מודרך שעזר לי לצלוח רגעים של סערות נפשיות -
'תעצום את עיניך ותדמיין שאתה יושב בקרקעית הים, הכל מסביבך שקט ושלוו,
הגלים המתנפצים נמצאים הרחק מעליך ורק מזיזים קצת את המים שתחתם אך לא מגיעים כלל אליך'.

והכי הכי חשוב תפסיק לכתוב על עצמך דברים שליליים תתמקד בחיובי שבך!!!!!!!!!!! -
(ולהוכחה שיש בך המון טוב - יותר מ 60 יום ללא שימוש להזכירך...) בטח יש עוד מלא מלא

שיהיה לך לילה טוב ורגוע ושמח
ובהצלחה בכל

שלום FREE,

אני אומנם דתי, אך מבין את הקושי שלך לתקשר עם חבר'ה מהמגזר.
גם אני הגעתי לכאן לא בגלל החטא או רגשות אשמה, אני אוהב לאונן ולצפות בפורנו ומעולם לא הרגשתי שאני פוגע במישהו.

מדבריך אני מתרשם שהאוננות והפורנו הם רק תוצאה של בעיה/בעיות אחרות
כמו רובנו זו התוצאה של בעיות אחרות והאמן לי היא לא נפתרת כשיש לך אשה

סליחה על הבוטות אך אפילו אם הייתה לי נערת ליווי צמודה סביר להניח שהייתי מאונן.

לכולנו יש בעיות נפשיות כאלה ואחרות (למעשה לרוב בני האדם שמסתירים זאת מאוד) ואין מה להתבייש בזה, אל תחשוש מהחברים הדתיים והחרדים, גם אני חששתי בהתחלה וגיליתי שהם חברים ואחים טובים מאוד לצרה הארורה הזו של כולנו.

התחושה שלי בקבוצות החיות היא מצויינת.
בניגוד לפורום, שם לא מגיבים למה שיש לי לומר, אלא הבעת אהבה בלבד
ולאחר שאתה יושב מול חבר לקבוצה ששופך את ליבו ופורס בכנות מדהימה את סיפורו אתה מרגיש הקלה עצומה שאינך לבד ויש לך אנשים עם פרצוף וחיוך שאתה יכול לפנות אליהם ולספר כשאתה יודע שאתה מוגן ומוקף אהבה וקבלה בלבד.

להתאמץ להשאר נקי בלי לפתוח את סגור ליבך מול חבר זה קשה מאוד
בכל מצב כל הכבוד לך על המאמץ והעבודה שאתה משקיע ועל הפתיחות שלך כאן
עלה והצלח

פנימה,
תודה רבה על האכפתיות וההשקעה, מה שבטוח לקחתי ממך- זאת הפגנת האהבה, אז תודה.

nickname,
תודה רבה, עשית לי חשק להגיע לקבוצות, וזה צעד שאני שוקל ברצינות.

אני מעדכן אתכם בבשורות חדשות.
עברתי ימים מהגיהנום, הרגשתי שאני עומד להתעלף.
הודעתי לגלידריה שאני לא ממשיך, וקבעתי ראיונות עבודה חדשים.

היום נקבע לי ראיון עבודה להיות מתקין של דודי שמש 7 ק"מ מהבית שלי, מה לי ולזה? לא יודע.
כמעט ולא קמתי מהמיטה, ובסוף אמרתי לעצמי, לך לפחות תעשה סיבוב באוטו, תתרענן. שמתי ג'ינס ונעליים ונסעתי לראיון.

הגעתי למאין מחסן קטן עם משרד עם פקידה והמנהל, וישבתי ל"ראיון" עם המנהל.
למזלי, כשמדברים איתי אני עושה רושם ראשוני מאוד מאוד חזק וחיובי של בחור כריזמטי עם ראש על הכתפיים שאפשר להתחבר אליו בקלות.

באמצע הראיון, אני מדבר, מצחיק איתם, מתחבר איתם כמו שאני יודע, ומפעיל את הקסם שלי (שזהו קסם של רושם ראשוני בלבד שאני יודע להפעיל על אנשים, בפנים אני רקבון)

פתאום הוא בא לי עם משפט: "אולי תשים שמלה ותבוא לעבוד פה"?
אני כזה: מה שמלה?
הוא אומר לי: "בוא תעבוד פה, תיהיה פקיד, הפקידה שלי יוצאת לחופשת לידה של 3 חודשים.
אני אומר לו: ומה אחרי 3 חודשים?
הוא אומר לי: אחרי 3 חודשיים אני יהפוך אותך להיות מחסנאי של המקום, אתה תפנה לי הרבה מאוד זמן זה יעזור לי, תקבל סחורה, תסע עם הטרנזיט תחלק סחורה.
6,000 ברוטו גלובלי, 176 שעות בחודש משרת בוקר : 8-16, אני מנסה שלא לקפוץ משמחה, משפשף את העיניים, זה משהו שחיפשתי שנים !!!!! אני כל כך מאושר עכשיו, אני מקווה שזה לא התקף מאניה !!!

עבודה של בוגרים (אני בא חופשי עם בגדים נחמדים) אני לא צריך לעבוד בצוות ולשתף פעולה !! לא צריך לחץ של מכירות, עובד סולו עם עצמי (אני הרבה יותר טוב שאני סולו !!!!) עבודה שלא מתלכלכים בה !!! עבודה יציבה עם שעות מסודרות !!!! אני גם לבד... אבל גם עובד מול אנשים, יהיה לי את השגרה של העבודה שלי !!! אין דברים מסובכים שצריכים ללמוד !!!! כשהשתחררתי מהצבא עבדתי כמסחנאי בחברת קייטרינג וזאת הייתה אחת התקופות היפות בחיים שלי !!!! משכורת הגונה גלובאלית !!! עבדתי גם כפקיד בצבא ככה שאני יודע מה זה !!!! פשוט חלום... אתם לא מבינים איך אני מאושר !!!!!

אני אפילו אוכל גם לחכות עם המעבר של הדירה ולחסוך כסף.. כי זאת עבודה שאני פרילסנר ולא יהיה לי בעיה של חיכוכים ועצבים בעבודה !!! אני הולך להראות לו שאני ממש אחראי ועובד מצויין !!!! ויעשה את העבודה על הצד הטוב ביותר !!!!! אני ממש מאושר.... כנראה שאני כבר לא אכתוב פה... ואני לאט לאט אתנתק מכל מיני גורמים שאני תלוי בהם, ואני אשקול להגיע לקבוצות !!! ולחשוב שרציתי היום לאונן חחחח !!!!

אני לא הולך לטיפול פסיכולוגי !! נמאס לי מזה... אולי אני אלך למרפאה לקבל כדורים, ואולי איזה קבוצה.. ובמקסימום קואצור או משהו רוחני !!! אם אני אצליח להתמיד עם האתגר של ה-90 יום, ואם ללכת לעבודה יום אחרי יום.. ובערב שאני חוזר לעשו משהו נחמד לעצמי !! אני ממש יכול לבנות חיים !!!!!

תודה לכולם, עכשיו באמת אני יכול להרגיש שאתם אוהבים אותי ואני אוהב אותכם 1!!

מזל-טוב איזה כיף לקרוא!
הלוואי שכולם פה ישתפו אותנו גם ברגעים השמחים שלהם כמוך.

כל הכבוד על זה שלא נכנעת לתחושה הקשה והמשכת לנסות, זה הדרך להצלחה בכל תחום בחיים וגם בהתמכרויות.

קח קצת חופש מטיפול פסיכולוגי, אבל לדעתי בהמשך אל תוותר לעצמך גם שם,
אני בטוח שעם האמביציה שלך בסוף גם שם תמצא דרך שתעבוד עבורך,
ואל תאמין אף פעם לאף אחד שאומר לך שאין מוצא מהמקום שבו אתה נמצא - לא משנה כמה תעודות ממוסגרות הוא תולה על הקיר.

כי מי שמכיר את תחום חקר המח יודע שהמדע לא הצליח להבין חצי מהמכונה המופלאה הזאת,
אביא ציטוט של אחד מגדולי הנוירולוגים של הדור הזה - אוליבר זקס - בהסכמה על הספר המוח הגמיש -
מקור - המח הגמיש
"עד לפני כמה עשרות שנים הניחו המדענים שרוב הנזקים הנגרמים מפגיעה מוחית אינם ניתנים לתיקון. ד"ר דוידג´, פסיכיאטר וחוקר נודע, נדהם מהמהפך שראה בקרב מטופליו שלו, שעמד בסתירה גמורה להשקפה זו. ספרו הוא תיאור מופלא ואופטימי של יכולת ההסתגלות האינסופית של מוח האדם."

וגם כי היה פעם רב מאד גדול שאמר - "אין שום ייאוש בעולם כלל"

אין מה להשוות בין טיפול של אדם שנמצא במצב רוח כללי מזופת,
לבין בן אדם שנמצא במקום יותר שמח ומאמין בעצמו ובעתידו הטוב.

בכל אופן המווווווווווווווווון הצלחה - בכל אשר תפנה תצליח!

ואגב אנחנו אוהבים אותך בכל מצב רוח שתהיה

עבר יום ראשון של עבודה.
לא עבדתי, אלא יותר נכון למדתי את העבודה, ספגתי את האווירה.
מלא רגשות.

בהתחלה התרגשתי, פחדתי והייתי לחוץ, לחר מכן הרגשתי די טוב, ואז נפלה עליי הרגשה של דכאון חזקה וריקנות, ממש אפיסת כוחות ונמנום. וכל הזמן עלו מחשבות על איך הגעתי אחרי כל מה שעברתי בחיים למקום הריק הזה... ושאי אפשר אף פעם לברוח כי בסופו של דבר תצטרך להתמודד עם המציאות.

אני מנסה לשכנע את עצמי לא להקשיב לרגשות האלו, כי הם מנסים לרמות אותי ולהשאיר אותי במקום מסכן. אני מרגיש עכשיו ריקנות שאין לה סוף, ואתה רק מחפש משהו שישמח אותך וימלא אותך ויפיג את הבדידות הזאת, אמא שלי ישר מראה חום אבל אני יודע שאני לא יכול להסתמך על זה, כי העולם לא ינהג כלפיי כמו אמא שלי.

אז אני נוקט בגישה של לעבור יום אחרי יום, לא לשפוט את הרגשות שלי, לקבל שכרגע זה המצב, ופשוט להמשיך אין ברירה.

אני כל היום יושב ליד פקידה שמלמדת אותי על העבודה (לא יפה אפילו במיוחד) אבל התשוקה שלי כל כך חזקה, שאני ממש נהנה מהקרבה אליה ומחפש דרכים לגעת בה, להריח אותה (אני די נהנה מזה) ואני כל כך צריך אישה להיות איתה באינטימיות.

מה אני אגיד לכם קשה להיות אני, המציאות הזאת אכזרית, ואם לא היו לי הורים, סביר להניח שהייתי חוזר לדירה עלובה, אתה מחפש שמישהו יקח עלייך אחריות, שהטוב יבוא אלייך בלי מאמץ, אבל אם אתה לא עובד ומקדם את עצמך בעולם איך תשיג אישה יפה, כסף, ודברים טובים?

אני כל כך זקוק לדבר עם מישהו.. ועכשיו אני מעריך שהייתי חייל אבא שלי מימן לי שיחות עם פסיכולוג, אני כל כך מעריך את זה עכשיו. הלוואי ויהיה טוב כבר- אבל כנראה זה לא עובד ככה.

ביום שלישי אני מגיע לקבוצה 12 צעדים בעיר שלי. אני יודע שזה לא קשור לפורום, אבל אני חייב שמישהו יושיע אותי מהגיהנום הזה !!! זה שאני אתנזר זה לא מספיק... אני מבזבז את השנים הכי יפות של החיים שלי...
שמישהו ימלא אותי ויוציא אותי לאור.. זה לא הגיוני שהחיים כאלה קשים ואפורים...

כל החיים שלי חשבתי שזכיתי.. שאני הכי מיוחד.. שאני יפה, חכם, גבוה... היום גיליתי שאלוהים דפק אותי שנולדתי עם מגבלה. שנולדתי עם מחלה חשוכת מרפא... ואני לא זכאי להזדמנות שווה לחיים כמו שאר האנשים