שלמה, נהניתי לקרוא את התגובה שלך, תודה !

אני כמוך אני לא מצליח שמתי מסננים וכאילו שלא הצלחתי לאונן מקווה שתצלח בהצלחה זה יאוש ומעצבן שיתנתק לנו מהמוח כבר

פרי יא מלך.
כיף לראות סמיילי מחייך בתגובות שלך.
כשנחגוג את שחרורך מהכלא שלך (מה שהוא לא יהיה) נסתכל אחורה אל השרשור הזה וזו תהיה חוויה שלא מהעולם הזה.
אני זוכר כשהגעת לפה.
הדברים הקשים, הכואבים.
עכשיו תראה אותך.

שאלה לי אליך, אם אתה מפחד מהבדידות (ובצדק), והחלטת לצאת מהבית, אולי תחפש דירת שותפים?
אני יודע שזה מאתגר עבורך בגלל הOCD והכל אבל ייתכן וזה יוציא אותך מהסייף זון שלך ותוכל לפרוח דווקא בגלל זה.
מה גם שתהיה מוקף באנשים נורמטיבים עם חיים יחסית נורמלים.

סתם מחשבה שקפצה לי.

ובחיייייאת אל תפסיק לכתוב!

המצב שלי כל כך סבוך, קשה להאמין שיש אלוהים.
אני יושב בחדר ומרגיש ריקנות ופחד תהומיים !!! כל כך רוצה את החיים !!! ומלא בבעיות !!!
אני רוצה לארוז ולצאת לבית חולים ואולי מהאשפוז יזוז משהו...
מצד שני אני לא רוצה להכנס לשמה, להיות מתויג ולהיות בסביבה כזאת חולה, עם שופטים (פסיכאטרים) אבל אני יודע ששמה יהיה לי מקום לגור ולאט לאט שאני יעשה דברים בקביעות בעצמי אני אוכל להשתחרר...

כל לילה שבא אני נכנס לחרדות.. ואומר שעל הבוקר אני אורז ונוסע.. ואז כשמגיע הבוקר אני פשוט קופא... ומעביר את היום בבהייה בתקרה או בשידורים חוזרים בטלוויזיה !!!

אני חייב לצאת מהבית הזה כי הוא משתק אותי !!! אבל בחוץ יש לי פחדים וקשה לי להסתדר !!!

ושום דבר לא קורה פשוט... אני לא חי.. הזמן עובר !!! ואני מרגיש כל כך אבוד.. ריקנות ובדידות שאי אפשר לתאר... הריק הזה שואב אותך מבפנים....

אני רק מדמיין איך יש לי בית משלי ואני יוצר לעצמי חיי חברה.. ואולי טס לטיול שכל כך רציתי... ויש לי חיים עצמאיים וחופשיים, שכל יום אני בונה את עצממי... אבל אני פשוט כככלא מסוגל... ואני לא רוצה לגור ברחוב !!!

אני לא יודע איך לדאוג לעצמי... אני כל הזמן כמו ילד בן 6 מפוחד שצריך שישמרו עליו... והכל נראה חסר תקווה כאילו אני בחיים לא יצא מזה ואף אחד לא יעזור לי וזה מה שנועד להיות... אני לא רוצה למות.. באמת

ואם לא יקבלו אותי בבית חולים, לאן אני אלך??? (אני לא אוכל לחזור שוב לבית של הורי)
ונגיד ואני אתקבל אחרי שאני אשתחרר לאן אני אלך??? איך אני אוכל להתחיל משהו במצב כזה??? זה נראה שהכל נגדי

אחי היקר פרי
דבר ראשון אני כל כך מתפעל מהכנות שקיימת בך! אתה רוצה לחיות וזה העיקר! לך עם הרצון הזה ותעשה כל שביכולתך לצאת מהמצב הסבוך שאתה נתון בו
שנית, מה שלמדתי בחיים לפני שעושים מעשה יש המון פחדים וחששות בפני מה שיכול להיות.. לפעמים אחרי שעושים את הצעד מגלים שההר לא היה כזה מפחיד.. החששות שלך מובנים אבל אל תתן להם לתקוע אותך
שלישית תדע לך שאוהבים אותך!! בהצלחה

לפני שאני בורח לבית חולים, החלטתי לתת לעצמי הזדמנות נוספת...
יש לי היום ראיון עבודה לתפקיד של מנהל משמרת במסעדה מצליחה באזור שלי.
אולי בהמשך אני אקח קורס במשהו שמעניין אותי ויכול לשמש אותי בעתיד...
שמתי לעצמי מטרה לחסוך חלק מהמשכורת לעוד חצי שנה-שנה לעשות טיול בחו"ל שיהיה כיף לי...
החלטתי גם להישאר לגור בבית של ההורים שלי, ההורים שלי הם אנשים טובים ועדינים- הבעיה שלי איתם זה משהו שקשור לתקשורת וליחס המרצה, המפנק והמבוהל שלהם כלפיי שגורם לי לחוסר בטחון, פינוק, וחוסר הערכה... אבל החלטתי להתמקד בכך שההורים שלי אוהבים אותי ורוצים בטובי, ובכל מה שקשור למה שקורה אצלי בפנים מהתקשורת איתם אני אקח אחריות ואשמור על פורפורציות... אני לא אצא להשכיר דירה עד שאני לא אייצר איזשהי יציבות בחיי והכנסה קבועה. בינתיים יש לי קורת גג ומזון שאני לא צריך לדאוג אליהם- וזה יתרון ושקט עצום ואני צריך להעריך את זה !
את המשכורת שלי אני אוכל לנצל ללימודים, לבילויים עם חברים, לאוטו שלי, לדברים שעושים לי כיף, ואפילו לטיול לחו"ל... במקום להתעסק בהשרדות אני אתעסק בטוב לעצמי ופיתוח עצמי...

דיברתי עם אמא שלי והיא הסכימה לעזור לי במימון של טיפול, אני בשבועות הקרובים אבחר טיפול שנראה לי מתאים ואני אתמיד להחלמה ולהתפתחות שלי !

אני גם מתכנן להגיע למפגשים של 12 צעדים, להתמיד וללמוד את הכתנית, ליצור לי סביבה תומכת, ולהשאר נקי ושפוי !!! אני לא אתן יותר לפורנו להכנס לי לנשמה ולהרוס אותי... ככל שהימים עוברים ואני נקי, אני ממש מרגיש טוב עם עצמי ושפוי..

תודה לכל מי שעוקב אחרי הפוסט, מביע את דעתו ותומך !!!

שמח מאוד בשבילך בהחלטות המעשיות שלך
בסופו של דבר רואים שהחיים חזקים מהכל
אוהבים

כל הכבוד על ההחלטה, מאחל לך שגם תצליח ליישם

תעדכן אותנו

היום עברתי התלמדות ראשונה כמנהל משמרת.
מבחינה חברתית השתלבתי נהדר, מבחינה מקצועית זה נראה שאני מאוד רצוי ומוערך ומצפים ממני להמון, וזה מאוד מוזר לי הטוב הזה, חיכיתי שנים ועבדתי מאוד קשה כדי להגיע למצב הזה, אבל דווקא שאני במצב הזה הכל כל כך אפור.

כל כך קשה לי, קשה לי להיות במקום של עצמאות, קשה לי להיות במקום של אחריות, קשה לי להיות במקום של בוגר, כל כך קשה לי בכל כך הרבה בחינות...

אני לא מצליח להתרכז, וזה נראה כאילו שום דבר לא יכנס לקופסא ואני לא יזכור בכלל מה צריך לעשות, אני מפחד מהרגע שאני אצטרך להיות בזכות עצמי ועוד יותר מפחד להיות אחראי על משמרת שלמה, ועל עובדים שלמים, אני כל כך מיואש, אני מדבר אל אלוהים, מבקש ממנו שיאהב אותי וישמור עליי... אבל אני לבד עם כל המעמסה הזאת, כאילו אני לא רוצה להתבגר, אין לי מוטבציה לדאוג לעצמי, להתקדם, אני מזלזל בהכל והכל נראה לי כמובן מאליו, אני לא מוכן לעבוד קשה בשביל להרוויח דברים.

הלוואי והכל כבר יזרום, הלוואי ואני אמצא כבר את הנישה שלי, הלוואי שאני כבבר אוכל לדאוג לעצמי.
כולם כל כך נחמדים אליי בעבודה... דווקא בתקופות שהייתי יותר יציב מבחינה נפשית, מבחינה חברתית לא הגיבו אליי טוב, ועכשיו שאנשים מעריכים אותי אני מרגיש קבור באדמה...

אבא שבשמיים, תראה לי שאתה אוהב אותי ושאתה דואג לי... אני לא מוכן להיות בוגר... אני לא מצליח להתרכז בשום דבר, ללמוד.. וזה נראה שאני אף פעם לא אצליח לעבוד ולכלכל את עצמי...
הלוואי שמישהו היה פה לידי, הלוואי ומשהו היה מרגיע אותי...

דאגה אותיות אגדה. אלו סיפורי מעשיות
אין לי הרבה מה לכתוב, אבל יהיה בסדר. תמשיך לעדכן!

החרדה גבוהה מדי !
אני יודע שהחרדה היא לא מציאותית, אבל היא חזקה מדי...
אני מרגיש שאני חייב שכל הזמן יהיה לידי מבוגר שיהיה אחראי עליי, שידאג ויהיה לו אכפת ממני... ריקנות אין סופית, פחד שדברים נעלמים לי, חרדות נטישה...
אולי זאת הייתה טעות לא לגשת לבית חולים, אני מרגיש שזה כל הזמן שמה ואני חייב להיות שמה תקופה...

מהסביבה החיצונית רואים אותי כגבר עם ראש על הכתפיים שצריך לנהל מסעדה, מבפנים אני מרגיש כמו ילד קטן מפוחד שזקוק להורה שיהיה איתו...

עכשיו הבנתי גם את המשיכה שלי להשפלות, כשהייתי צופה בפורנו של השפלות היה לי מקום להיות מסכן... אמנם אני מרגיש רע אבל אני מרגיש גם "מוגן", אני צריך לשתף את המחבות האלה עם איש מקצוע... אני לא יודע לאן לפנות ואני לא רוצה לבזבז את הכסף... קשה לי להיות בבית כי פה מאוד קשה לי להתנתק מהוויב של הילד... למה יצאתי כל כך מורכב? למה הדברים לא פשוטי אצלי כמו שאר האנשים?

עיע

אח יקר אני כותב לך בדמעות...כל כך משתתף בצערך אני כמוך כמו שאתה רואה השם משתמש שלי זה עבד כי אני עבד ליצרים שלי אני מגיל 12 מכור ואני אומר לך בדיוק כמוך מעביר ימים שלמים מול הפורנו נהנה ואז בוכה ועוד פעם נהנה ואז בוכה העברתי את החיים לשי ככה אני כיום בן 27 נשויי עם ילדה חדשה בת חודשיים ואני אומר לך הייתי במקום שלך ואני עדיין במקום שלך האמנתי שזהו אני אבוד אם רק הייתי מקבל שקל על כל פעם שאמרתי זהו אני מפסיק הייתי היום עשיר