אז התחלתי כל פעם לנסות ובום הייתי נופל אךךךך איזה סבל איזו הרגשה נוראה כל פעם ליפול מחדש אבל האמת שזה עצת היצר כמו שאומר רבינו נחמן מברסלב (ואני לא ברסלב)הייאוש זה הבשר הכי טוב של הייצר כי על ידי זה הוא נהפך להיות הבעלים של הבנאדם כי הבנאדם בייאוש הוא בעצם מוותר ועוןזב ידיים אבל האמת אם נתבונן זה טעות כי גם נגיד אחרי שהתאפקת חודש ובום נפלת אתה יודע מה אחרי יומיים שלא אוננת ואז נפלת זה עדיין מדהים יומיים שלמים לא אוננת זה ממממדדדדהההיייםםם זאת האמת אני הייתי מגיע לעשר ומעלה אונניות ביום זה אומר שלא אוננתי עשרים פעם זה המממוווןןןן כל שכן אם לא אוננת חודש לכן נהפוך הוא כשקרא לי כזה דבר כי ברור לך שלא רק אתה עברת זה אמרתי לעצמי ואני עדיין אומר לעצמי ילה יופי חודש לא אוננתי ועכשיו נשברתי אוקיי זה לא אומר שבגלל שנשברתי אז נשברו כל הכלים אלא אוקיי נשברתי זה בסדר זה רק מוכיח כמה זה חשוב המלחמה הזאת שאני עושה וכמה מלללללךךךך אני שהצלחתי חודש יעכשיו אני ינסה לעשות עוד חודש כזה ואז אין בעיה אני יאוננן עוד פעם אבל רק בעוד חודש ואז אחריכמה פעמים תןסיף עכשיו אני יאונן כלך חודש ויומיים וכו'

הסיבה אם אתה שואל אותי שנפלת בפעם האחרונה כמוני בדיוק חשבתי שאני חכם גדול התלהבתי שאני על ידי שאני מאמץ את הכעס אני הצלחתי שבוע ואז שבועיים מרוב התלהבות חשבתי שהנה אני גאון עליתי על הנוסחה בדיוק כמו שכתבת "אני מאמץ את הכעס... "אפילו ענית יותר חכם ממני יש לציין שהמלל שלך נראה שאתה אדם נבון מאוד ובעל כישרון מילולי והבנה בכל מה שקשור לנפש זה נראה שתוכל לעזור להרבה אנשים..

אבל בדיוק כמוך נפלתיייייייי ואז הבנתי הכעס הוא אף פעם אבל אףףףףף פעם לא התשובה ושום דבר טוב לא יוצא מכעס, אם זה לא כעס שבעזרתו אתה מגן על עצמך ממוות.אלו תובנות ישנות שאחרי כל אלו עדיין לא הצלחתי להתגבר והמשכתי ליפול אחחחח איזה צער הייתה חשב שעם כל התשובות שהבאתי אני הולך להגיד לך זהו אני נרי עשרים שנה אבל האמת שאני נקי חמש ימים וזה מה שאני הולך לספר לך כי אני כן מצאתי שיטה שהיא כרגע עוזרת לי אבל כמובן שאני לא יכול להבטיח לך כלו כי גם אניאותו מצב שלך אני כל פעם מוצא ומנסה משהו חדש בתקווה שאוליי מזה תגיע הישועה
כמו שהבנת אני אדם דתי היו לי תקופות שלא הייתי אבל עכשין אני דתי מסתובב עם כיפה.תמיד אמרתי למה לי לשים כיפה וכו אני דתי בלב ואני יסתדר כבר אני ילחם עם הייצר ובסוף אני יצליח אבל כל פעם נפלתי ואז אמרתי חלאס אני לא יעבוד על עצמי אני ישים כיפה ואז אוטמטית בנות לא יסתכלו עלי כי אני יהיה עם כיפה זה אוטומטית יקטלג אותי בתור דתי באמת התחיל קצת לעזור אבל מייד אחכ שוב נפלתי כאילו מייואש כבר מתחיל להאמין שאיו לי תקנה יותר פתאם שנה שעברה אני בונה לאבא שלי את הסוכה והולך לישון איתו כל לילה בסוכה אוטמטית הייתי עסוק אז מין הסתם לא אוננתי כל החג כמו כן נחשפתי לאיזה סרטון ביו טיוב על אדם שעבר מוות קליני וממש בוכה לכשהוא מדבר על העניין הזה של אוננות ומה העונש שחיכה לו ובחסדי שמים בגלל דברים מסיומים הוא חוזר לעולם מומלץ מאוד לראות את הסרטו קוראים חותם האמת .חשוב לי לציין שאמנם ישנתי אצל הסוכה של אבא שלי ולא בבית שלי אני גר קרוב מממש להורים .אבל עדיין בצהריים במהלך חופשת סוכות הייתי חוזר הביתה לראות סרטים רגילים וכמובן מייד שהייתי רואה משהו בוטה מייד הייתי מעביר מממש צדיק יסוד בניין אבל הבעיה שהייתי יודע שצריך להעביר רק אחרי שהייתי רואה קצת בעיה!!!אבל אל תדאג גיבור שכמוני לא אוננתי כמעט שלושה חודשיייםםםם ומה שמדהים שאפילו לא היה לי קשה אבל לפתע אחרי שלשה חודשים שאני מאמין שזהו אני הצלחתי להתגבר אני פשוט מלךךךךך התגאתי התחלתי להעיר לאנשים על כמה זה חשוב פגם הברית ואמרתי לכו תראו את הסרטון והתחלתי לעשות תיקונים של הברית של כל מיני מקובלים שעושים צומות עשיתי צומות לא סתם צומות מהבוקר עד הערב אלא צומות מהערב עד ערב כמו יום כיפר ופתאם גיבור שכמוני היתה תקופה קצת לחוצה עשיתי מבחנים בלימודים וחשבתי שלא הלך לי אמרתי מה ככה הקב"ה עושה לי אחרי כל מה שעשיתי בעטתי בהכל והתחלתי לאונן שוב בטירוףףףףף במשך חודשיםם......אני מפסיק גם בגלל שהתעייפתי וגם בגלל שאני רוצה לדעת קודם כל אם זה באמת מעניין אותך לשמוע את ההמשך אם כן אז תכתוב ואני ימשיך את הסיפור עד היום

היה עבד, היה לי כיף לקרוא את שכתבת, תודה על המחמאות
כרגע האוננות והפורנו זאת לא הבעיה הגדולה שלי, מאסתי תרתי משמע מהרס וכל העניין, זאת לא שאננות, ממש מאסתי וכל פעם אני מגיע לידי תוצאה שאני לא רוצה לקבל, אז היה לי חשקים ממש לפורנו והרס, היום אני פשוט במקסימום רוצה מישהי חמה שיש לי איתה חיבור טוב וכיף וכבוד ואמון הדדי- שמבחינתי לרצות דבר שכזה- זה הישג ופריצת דרך.

אבל כרגע אני משותק, מפליא אותי שכולם אומרים לי שאני אינטלגנט ונבון ואני לא מצליח אפילו לשבת על תפריט של מסעדה.
אני משותק לחלוטין ואין לי למי לפנות, ברגע שאני פונה לאמא שלי- אני נקשר אליה ואז שאני צריך לצאת לעבודה ולחיים שבחוץ אני מפתח חרדות נטישה ואז אני נאלץ לנתק קשר עם המשפחה, אבל כרגע אני לא יכול כי אני גר אצ הורי, אני פשוט משותק מחרדה ובהלה, הכל מחריד אותי.
ואני עובד גם בלילות וכשיש חושך אני עוד יותר נכנס לעצבות ופאניקה, מצד אחד אם אני אעזוב את העבודה אני ארגיש הקלה וכל הלחץ ירד ממני מצד שני אני לא אתקדם לשום מקום ככה...
אני כבר כל כך רוצה למצוא את הנישה שלי... זה נראה שאני לעולם לא אסתגל לעולם ולחיים בוגגרים ולא משנה כמה נבון ומוכשר אני, מבחנה רגשית אני תמיד אשאר כילד מפוחד שלא יודע להתמודד עם העולם

סליחה שאני כותב פה, ברוך הבא למר "עבד" אולי ספר לנו קצת עליך ושתף מהחלמתך בפוסט נפרד מאוד נשמח לשמוע ממך, נראה לי שאתה סובל ממה שאנו סובלים, ופה מצאנו פתרון, מוזמן לחלוק ולשתף.

אבי,
תודה רבה שאתה עוזר לפוסט להיות ממוקד במטרה שלו.

מצאתי מטפלת שעובדת בשיטה שנבדקה מחקרית כמאוד יעילה, אני חסר אמונה ומאוד סקפטי, מפחד לאבד עוד משאבים וכסף על משהו שלא יעבוד, מפחד לתת אמון במישהו אחר לשינוי התפיסות והתודעה שלי.
אך אין לי ברירה, הריקנות והחרדה כל כך גדולים, אני פשוט מרגיש בור שחור בתוכי והעולם החיצוני נראה כחלל ריק וסתמי, תחושות נוראיות, ואתה כל כך משווע למישהו שיחלץ אותך מזה, למישהו שיוסיף קצת טעם צבא ומלאות... אבל כולם עסוקים בחיים שלהם... ואתה לבד.

אני לא מייחל לאויבים הכי גדולים שלי לחוות אפילו לדקה אתה מה שאני עובר.
אני נשבע שאם אני אצא מזה, ואני אצליח לחיות בתחושת סיפוק, שמחה ובטחון אני לעולם לעולם לא אגע בפורנו, לעולם !!! השטן !!!

שלום פרי

אמת אתה עובר באמת עבור כמה בני אדם

קראתי שאינך אדם דתי אך ניכר כי אתה מאמין

האמונה אינה שוה אצל כל אדם בכל זמן האמונה היא כמו תינוק קטן או אפילו עובר ובמשך החיים אנחנו מגדלים אותה ( מתוך כתבי מוהר"ן )

הרצון לחוש בצל מישהו אינו חיסרון אלא מעלה כמה מחברי הפורום פה יודו שהמתנה הגדולה שהם קיבלו בהחלמה זה את החיבוק מאבא שבשמים והרגשת המחסה והביטחון

אם כן אתה יכול להגיע ישר לגובה תתחיל לחוש את קרבתו ואהבתו אליך שכל אהבתנו אליך כאן הינה מכוחו תגדל את האמונה הזאת לאט לאט וזה בשום אופן לא מחיב התקדמות בדת כי הוא אוהב גם את מי שלא מפגין חיצונית עדיין את אהבתו אליו

הלואי והייתי מרגיש כ"כ חלש וזקוק לתמיכה כי אז הייתי רץ ופנה לאבא בשמים כל היום

מקוה שהועלתי

אני לא משוגע ואני גם לא נורמלי.
אני לא יכול למות אבל אני גם לא יכול לחיות.
אני בנאדם שיודע לדבר אבל גם שותק כל הזמן.
אין מקום שאני מרגיש בו טוב, פעם למעלה פעם למטה.
אני שונא את ההורים שלי, שהם לא למדו אותי להחשל, שהם פינקו אותי, שהם לימגו אותי שאני לא יכול, שהם לא ידעו לתת לי בטחון ולהרגיע אותי.

אני הולך למות !!! אני כל כך מפנטז על המוות, מחכה לו, חיכיתי יותר מדי זמן... אני עייף מהמלחמות, מהריק מלא להגיע לשום מקום

כואב ועצוב לקרוא. אני מאמין שלכל אדם יש בשביל מה לחיות. גם לך. כתבתי לך כבר, למקום הזה אין מספיק כלים להציע לך. אתה כנראה זקוק לעזרה מקצועית שאין לנו כיום פה. אנא פנה למנהל האתר שינסה לסייע לך - 1599-500-119.

בהצלחה.

הגעתי ל-20 יום, מה-20 יום זה ממש מתחיל להיות קשה, אתה מתחיל לחפש דמויות נשיות בתכניות טלוויזיה, בכתבות כלכלה באינטרנט בכל דבר... אתה רק רוצה אישה ולהתפרק לתוכה...

אתמול ארזתי את כל הדברים שלי והודעתי לאבא שלי שאני עוזב לבית חולים... נסעתי לבן דוד שלי שבגילי לשים אצלו את הדברים שלי בזמן שאני אהיה מאושפז, נסעתי אליו ב-2 בצהריים, איכשהו, זרמתי איתו בשיחות עד הערב והוא ערער את ההחלטה שלי לסוע לבית חולים, הונאתי מזה וביקשתי מאבא שלי לחזור לבית, חזרתי בערב מאוחר, ישבתי על הספה שכל המזוודות ארוזות איתי, קמתי היום בבוקר.. וחרדות, פה בבית אני מרגיש מסכן ותקוע, בבית חולים זה לא מקום חיובי, אני פשוט תקוע, לא יכול למות ולא יכול לחיות.... זה גיהנום עלי האדמות...

תשמע כואב מאוד ליקרוא את המצב שאתה מתאר

כדאי מאוד שתשמע לעצת קודמי אסירותודה ותחפש טיפול מקצועי תגיע לאיזה שהו איזון ומשם תבנה את עצמך כמו שצריך

אני מאמין שלכל מצב יש פתרון ואתה עוד תצא מכל המצבים הקשים שתיארת

רק תמשיך להחיות את עצמך ולא לאבד את התקוה

אני רוצה להיכנס לבית חולים, כי כרגע זה הרע במיעוטו, והשהות שמה תוכל לאזן אותי.
לא נותנים לי שמה כלים לחיים ולא מחזקים אותי, אבל תקופה כזאת יכולה לעשות לי הרבה שקט.

אבל אף אחד מהסובבים אותי לא תומך בזה... אני מפחד להיות לבד.... אין לי כרגע כסף לטיפול, אני לא יודע איפה אני יגור מחר... אז אני לא יכול לקבוע שום דבר....

מצד אחד מבחוץ כולם אומרים לי שאני מלך, התקבלתי לעבודה כאחמ"ש מסעדה, ומצד שני מבפנים אני מרגיש לא שפוי לא מתפקד...

אני רוצה להרגיש כבר קצת נחת מבפנים, קצת טוב ותקווה, ליהנות מעבודה, מחברה של אנשים ושיהיה לי בעיות רגילות... אני באמת מאמין שזה הסוף... !!! יש לי פשוט אישיות כבר שהתגבשה להרס וחוסר תפקוד...
אלו לא חיים לחיות, ועדיף כבר למות.... אני כבר מזדקן עוד מעט אני בן 30, אני לא מוכן לחיות בחוסר כבוד שכזה.. אני מעדיף למות כל עוד יש לשם שלי מעט כבוד...

תחשוב שאני גר אצל ההורים שלי, מגיל 19 עד כיום שאני בן 27 נאבקתי לרכוש כלים להתמודדות עם החיים ועצמאות מה שלא נבנה לי בילדות ובבגרות, ובסוף חזרתי לאותה נקודה... מצד אחד אני חסר כסף, חסר תמיכה, נמצא במצב לא מאוזן, חסר כלים להתמודד עם העולם שבחוץ, מצד שני אם אני פונה להורים שלי אני מפתח תלות, נקשר, מאבד את האישיות והעצמאות שלי, מפתח יחסים סימביוטיים ברמה הכי קיצונית שיש, מוצף בכל הנפש.. לא יכול ללכת ולא יכול לעזוב...

הדמות היחידה שהיוותה לי איזשהו קשר עם אמון זה הפסיכולוג שלי שהוא גובה 450 שקל לפגישה....
ללכת לבית חולים אני נורמלי מדי.... לצאת ולעבוד אני משוגע מדי...

אין שום דבר מאוזן אצלי בחיים, ותוסיף על כל זה את הבעיות של ה-OCD וההתמכרות לפורנו...

אחרי 20 יום בלי לאונן, יש לך לחץ מבעבע.. וכל ההתמקדות והאנרגיה שלך ממוקדת בתאווה

מה אני אמור לעשות?

free כתב:

מתחבר. אני לא יודע אם זה אפשרי לך במצב שלך, אני משתדל (לא תמיד מצליח ) להמנע מכל דבר שעלול לגרור אותי למטה. (אפס סובלנות?)
אז עכשיו (בתור צופה קבוע של סדרות וסרטים) אני משתדל לראות נשיונל ג'יאוגרפיק, סדרות טבע של הB.B.C או מצויר.

אגב, זכור לי שמישהו כתב על זה פוסט. שבתחילת התהליך כל דבר הדליק לו את הבוילר.

וזה טבעי, כי כשאנחנו שקועים, דברים "רגילים" לא מרגשים אותנו. זה כמו אדם עיוור שיסתלבט שהוא יכול להסתכל על השמש בלי להתרגש. אם כך, נראה, לכאורה, שהעיוור רואה טוב יותר! אבל... באותה מידה, כך מי ששקוע בתאווה לא מתרגש ממשהו שלא מאיר עליו ממש חזק, כי הוא לקויי ראיה (לפעמים אפילו עיוור כל כך, ששום דבר כבר לא באמת מרגש אותו...). אבל כשהוא מתחיל את ההחלמה, גם העיניים מבריאות. ואולי, דווקא בגלל שהוא חולה, אז כשהוא בתהליך ההבראה, העיניים נהיות ברגישות יתר...

האמת שאני לא יכול להעיד איך מרגישים אחרי תקופה והאם זה עובר או מתמתן.

מקווה שאוכל להעיד על זה (ומקווה לטובה... )

בהצלחה רבה לך, באמת! שתבריא ותצליח ותזכה באמת באמת לחיות את הטוב באופן הכי אמיתי!

מה שעושה לך הכי טוב...

אני לא רואה את זה כ"חולי", אני גבר בן 27-, הדחף הזה הוא הכי טבעי ונורמלי שיש...

אני מחפש בטלוויזיה, את מה שאני אמור כמו כל גבר בגילי לחפש בחוץ... אבל מבחינה רגשית אני על הפנים, אני לא מתפקד חברתית, תעסוקתית, אז אין "בחוץ"

___

הודעתך נערכה ואתה מתבקש לכתוב בצורה זהירה יותר. ישנם כאן רבים שהודעות מסוג זה מפריעות להם ואתה מתבקש לכבד את הנמצאים כאן.

תודה מראש

הלכתי למיון בבית חולים פסיכאטרי, רופאה שמכירה אותי בדקה אותי, והיא לא רצתה לאשפז אותי כי המצב שלי לא מצריך אשפוז, והיא לא רוצה שאני אתרגל שהבית חולים זה מקום בטוח.
היא קבעה לי מחר תור לטיפול.

אני לא יודע אם זה מאניה, יש לי בן דוד בגיל שלי, יש לו עסק, הוא קונה חסות, שוטף אותם, אורז אותם ומוכר אותם לסופרמרקטים... הוא רוצה עכשיו להתרחב והוא צריך כח אדם, אז חשבנו אולי אני אוכל לעבוד איתו...