טהרני כתב on 14 יוני 2016 06:22:

עיין בציטוט. דיברתי דווקא על העוקצנות שלי...

המשך התגובה שלי (שאני מבין שהייתה מעורפלת) מבוסס על פסוק בספר משלי:
"נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא". וכתב על כך הרלב"ג: "פצעי אוהב הם נאמנים וישרים, כי הם לתכלית טוב - אם להוכיחו אם למלטו מרע... אך נשיקות שונא הם נהפכות כי מראה לו אהבה להכשילו להפילו ברשת רצונו".
כלומר, דברים קשים ופוצעים הבאים מיד אוהב הם טובים לאדם, ודברים נחמדים ו"מנשקים" שבאים מיד שונא - מזיקים לו.

על משקל זה דברים קשים שאומר לך חבר בתכנית מאהבתו אותך - הם לטובתך.
והדברים הנחמדים ש"אומרת" לך האויבת, התאווה - הם לרעתך.

אה, ועוד משהו: אני לא יכול להיות אחיך לנשק, כי רק להיום אני לא יורה בשום תותח... זה לא עובד בשבילי.
אשמח להיות אחיך לכניעה.

אוהב (גם אם מעצבן לפעמים),

טהרני

יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשלח מהרה רפואה שלמה מן השמים, רפואת הנפש ורפואת הגוף לחולים כמוני, שאני מכור לפורנוגרפיה, מין, פנטזיות, חשיפה עצמית ואוננות כפייתית וזאת מפאת חוסר אונים אל מול פגמי האופי שלי שהם כעס, עצבים, לחץ, חוסר בטחון עצמי, יהירות ואגואיזם, אנא אלי תן לי להיות מחובר, מפוכח ונקי רק להיום בתוך שאר חולי ישראל.

174 ימי ניסים ומכאובים, מלחמות ונצחונות.

שבת שהלחיצה אותי עברה בשלום.
הצלחתי לצאת מעצמי ולהיות מחובר.
אמנם מעדתי ביום שישי אבל הדברים האלה מתרחקים ממני רק להיום.
ביקשתי מאישתי לא לקיים יחסים שלושה ימים וזה נגמר היום. היה לי די פשוט ולמעשה מאוד כיף לעשות את זה.
אולי אנסה תקופות המנעות פה ושם.
חזרתי לשגרה ולעבודה.
אני מרגיש שהעייפות האדירה שהרגשתי בזמן האחרון מעט הוקלה.
השבוע יש לי הרבה לחץ מהעבודה ומצד אירועים שמחים אחרים.
מבקש רק להיום להשתחרר ולהיות נכון לעשות פעולות החלמה.

תודה רבה על ההקשבה.
רק להיום

יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשלח מהרה רפואה שלמה מן השמים, רפואת הנפש ורפואת הגוף לחולים כמוני, שאני מכור לפורנוגרפיה, מין, פנטזיות, חשיפה עצמית ואוננות כפייתית וזאת מפאת חוסר אונים אל מול פגמי האופי שלי שהם כעס, עצבים, לחץ, חוסר בטחון עצמי, יהירות ואגואיזם, אנא אלי תן לי להיות מחובר, מפוכח ונקי רק להיום בתוך שאר חולי ישראל.

181 ימים של עליות ומורדות, חוסר פעולה ובריחה מהחיים.

היום לא עשיתי הרבה כאן בעבודה.
לפחות לא מעדתי ונפלתי למקומות לא טובים.
עברה עליי שבת מאוד מחוברת ואני מרגיש במקום יותר טוב משבוע שעבר.
מקווה להמשיך את הרצף הטוב הזה.
מתקרב לחצי שנת נקיות שלא חפה ממעידות חמורות כקלות.
לא יודע מה זה אומר.
לא כלכך אכפת לי מה זה אומר.
אני חייב לעשות פעולות ולשמוח בהם. לעבוד את התכנית בשמחה גדולה.
מאוד רוצה לסיים כבד צעד ראשון.
אני לא עושה את זה כי אני דחיין. כל הזמן דוחה דברים.
זה אחד מפגמי האופי שאני הכי סובל מהם.
מבקש רק להיום להיכנע ולהשתחרר מהדחיינות הזאת. 

אוהב אתכם, תודה שאתם איתי במסע. 

תחרות כלבים כתב on 26 יוני 2016 13:53:

הם אלה האנשים שנותנים לי כוח להמשיך, למרות כל המעידות, ולמרות כל הנפילות.
הם אלה האשכולות שאני נכנס לקרוא בשעות הקשות, וגונב שם עוד קצת כוח להמשיך לצוף מעל למים.
חיבוק!

יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשלח מהרה רפואה שלמה מן השמים, רפואת הנפש ורפואת הגוף לחולים כמוני, שאני מכור לפורנוגרפיה, מין, פנטזיות, חשיפה עצמית ואוננות כפייתית וזאת מפאת חוסר אונים אל מול פגמי האופי שלי שהם כעס, עצבים, לחץ, חוסר בטחון עצמי, יהירות ואגואיזם, אנא אלי תן לי להיות מחובר, מפוכח ונקי רק להיום בתוך שאר חולי ישראל.

182 ימים של כשלונות ונצחונות.

אני עדיין במקום לא טוב.
עדיין כואב לי.
אתמול הייתי בסרט עם אבא שלי, היה יום ממש מחובר, טוב, מפוכח. 
אמנם לא עבדתי וזה מעצבן אותי כשאני כזה דחיין - אבל לפחות עשיתי טלפונים, הייתה נכונות.
כשחזרתי הביתה אמרתי לעצמי שאם המחשב לא דלוק - אל תדליק אותו!
אבל אנחנו המכורים, מה שווים כל ההבטחות שלנו לעצמנו?
הדלקתי את המחשב והתחלתי למעוד. 
בסופו של דבר ואחרי שכבר עיניי דמעו מרוב עייפות נכנסתי להתקלח בפחד גדול שמא שם המסע הנוכחי יסתיים.
באסירות תודה אדירה, בכוחו ולא בכוחי בכלל הצלחתי לצאת מהמקלחת בלי לאונן וללכת לישון.
אז לפעמים נכשלים ולפעמים מנצחים.
אני פשוט אבוד וחסר נכונות להיכנע ולעבוד.

הבוקר כתבתי, עשיתי איזה משימה או שתיים שאני צריך.
קמתי יחסית טוב ומהר, הגעתי לעבודה.
כותב כאן וכתבתי בפנקס.
אני ממש רוצה לסיים היום לכתוב את הצעד הראשון שלי.

רק להיום
למה אני שוכח את זה

יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשלח מהרה רפואה שלמה מן השמים, רפואת הנפש ורפואת הגוף לחולים כמוני, שאני מכור לפורנוגרפיה, מין, פנטזיות, חשיפה עצמית ואוננות כפייתית וזאת מפאת חוסר אונים אל מול פגמי האופי שלי שהם כעס, עצבים, לחץ, חוסר בטחון עצמי, יהירות ואגואיזם, אנא אלי תן לי להיות מחובר, מפוכח ונקי רק להיום בתוך שאר חולי ישראל.

183 ימים של עליות ומורדות. חוסר שקט.

סיימתי לערוך את הצעד הראשון שלי ושלחתי לספונסר.
אני מקווה שהוא יהיה מספיק טוב ונוכל לקבוע תאריך שבו אני אמסור את הצעד לקבוצה.
אני מתרגש ומפחד בצורה חיובית.

"שוב אני נלחם 
מגנט מושך למטה 
זה בנקודות הקטנות 
במילות עידוד 
הפעם אנ'לא לבד 
איזה קרב, אלוהים אדירים, איזה קרב 
בין הבור למים 
לפחות יש פה קרב 
לפחות יש מים 
פעם היה רק בור"

תחרות! חשבתי עליך אתמול.. ישבתי עם עצמי ורציתי שירים שקטים, פעם הייתי שם רוק ישראלי או מזרחית אתמול החלטתי שהשירים האלה מורידים אותי אז שמתי אביתר...

יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשלח מהרה רפואה שלמה מן השמים, רפואת הנפש ורפואת הגוף לחולים כמוני, שאני מכור לפורנוגרפיה, מין, פנטזיות, חשיפה עצמית ואוננות כפייתית וזאת מפאת חוסר אונים אל מול פגמי האופי שלי שהם כעס, עצבים, לחץ, חוסר בטחון עצמי, יהירות ואגואיזם, אנא אלי תן לי להיות כנוע, מחובר, מפוכח ונקי רק להיום בתוך שאר חולי ישראל.

184 ימים של אופטימיות מחודשת ותקווה זהירה.


איזה אח! 
אני ממש אסיר תודה על המוזיקה.
מוזיקה זה חלק מאוד גדול מהחיים שלי. לכל סיטואציה ובכל זמן יש לי איזה שיר שמתנגן ומלווה אותי.
ברוך ה' התחלתי את הבוקר עם שולי רנד שמזכיר לי שאני בן מלך שעשוי מאבנים טובות.

לפעמים אנחנו צריכים תזכורת לזה שברירת המחדל שלנו היא בני מלך.

אסיר תודה על כך שקמתי הבוקר כארי.
ניתרתי מהמיטה וירדתי על ברכיי.
עשיתי את הפעולות בוקר והגעתי לעבודה מוקדם.
כתבתי, אני כותב עכשיו.
סיימתי כתיבת צעד ראשון ואני צריך לקבוע תאריך למסירתו.
מרגיש תקווה מחודשת ואופטימיות. 
מקווה להמשיך בקו הזה, רק להיום.
רק להיום
רק להיום
רק להיום.

חייב לזכור את זה.

מקווה שיש משהו במסר הזה שיהיה להחלמה.

אוהב אתכם.

שיהיה במזל טוב 
חוויה שלא מעלמא הדין.

יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשלח מהרה רפואה שלמה מן השמים, רפואת הנפש ורפואת הגוף לחולים כמוני, שאני מכור לפורנוגרפיה, מין, פנטזיות, חשיפה עצמית ואוננות כפייתית וזאת מפאת חוסר אונים אל מול פגמי האופי שלי שהם כעס, עצבים, לחץ, חוסר בטחון עצמי, יהירות ואגואיזם, אנא אלי תן לי להיות כנוע, מחובר, מפוכח ונקי רק להיום בתוך שאר חולי ישראל.

185 ימים של הרגשת מחוברות לאנרגיה מחודשת - למרות הדחיינות.

אמצע היום.
עוד לא התחלתי לעבוד.
אמנם הימים האלה מחוברים יותר ואני יוצא הערב לטיול עם אישתי וסופ"ש ארוך (ועל כן לא אוכל לכתוב פה מחר ומחרתיים).
מפריעה לי הדחיינות הזאת, אני מעוניין למצוא מהיכן היא מגיעה.

עשיתי צעד לעבר הצעד הראשון - ביקשתי תאריך ממזכיר הקבוצה.
אני רוצה עוד לערוך את זה קצת. 
אולי זה טירוף של עריכה ועוד התעסקות.

גם יצרתי קשר עם חברת האינטרנט שלי, אני מוסיף סינון. 
דיברתי עם חבר שאני מאוד אוהב היום וזה הוסיף כלכך הרבה החלמה.
מדהים כמה ניסים קורים במקום הזה.

אתמול בקבוצה שמענו על 2 חברים שהתארסו.
היום בערב חתונה של חבר נוסף.

אם יש חברים חדשים שקוראים את היומן הזה רק אוכל לומר:
תמשיכו לבוא.

אוהב אתכם.
רק להיום. 

תחרות כלבים כתב on 30 יוני 2016 10:16:

שלום חבר אהוב! הנס קורה!
ברגע שבנית גדר. לא רק שזה "גילוי דעת" שאתה לא רוצה את התאווה. אלא שזה גם יהיה סיבה טובה בשבילך גם בסיבוב הבא שלא להיגרר למקומות שאתה באמת לא רוצה להגיע אליהם.

כולנו יודעים, שחלק מהנפילות והמעידות שלנו באה מזה שבטעות אנחנו נכנסים לאתר שלא נקי 100%, ואז נגררים לאתרים אחרים ברמה עוד יותר נמוכה, עד ש...
כשיש סינון, יש לך עוד סיבה שלא להגיע לאתרים הללו.
רק אל תשכח, מי שרוצה חלילה לקפוץ מהגג, שום גדר לא ימנע בעדו.
הגדר הוא רק תזכורת וסיוע, אבל לא העיקר.
די, סתם שכפתי...

אוהב אותך

ואולי גם אילו הסינון לא יעזור בכלל וזו רק פעולה של כניעה דיינו... דיינו....

בקרוב אצלי?

יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשלח מהרה רפואה שלמה מן השמים, רפואת הנפש ורפואת הגוף לחולים כמוני, שאני מכור לפורנוגרפיה, מין, פנטזיות, חשיפה עצמית ואוננות כפייתית וזאת מפאת חוסר אונים אל מול פגמי האופי שלי שהם כעס, עצבים, לחץ, חוסר בטחון עצמי, יהירות ואגואיזם, אנא אלי תן לי להיות כנוע, מחובר, מפוכח ונקי רק להיום בתוך שאר חולי ישראל.

188 ימים של עבודה מאומצת ולחץ.


ממש לא סתם שפכת - זו אחת הנקודות שתמיד הקפדתי להזכיר לכל מי שדיבר איתי על סינונים וגדרות.
הרי אמרתי שאחת הבעיות הגדולות שלי (וזה כתוב פה למעלה) זה הפנטזיות.
איזה גדר אני אמור לשים בראשי שתעצור ממני מלפנטז?
הרי בימיי הגרועים ביותר יכלתי כמעט ליפול לגמרי בעזרת הראש. 
אבל לאחר סדרה של מעידות ושיחה קשה עם הספונסר הבנתי שבאמת העיקר כאן הוא גילוי הדעת. 
ואני שמח בזה, שמח גם בתהליך שלקח לי להגיע לזה.


בדיוק. אני צריך ללמוד לעשות מה שאומרים לי בלי לתרץ ולהשתחצן. 
הלוואי ואזכור את זה רק להיום.


בהקשר היומי - עברתי שבת מחוברת, מפוכחת ומדהימה עם אישתי.
אם רק הייתי יכול לעבור את כל החיים בהרגשה הזאת.
אבל הקב"ה ברא לנו את החול כדי שנרגיש את הקודש.
הוא ברא את השבוע כדי שנרגיש שבת.
הוא ברא את הגועל נפש של התאווה כדי שנוכל להרגיש חיבור ומפוכחות מהי.
אז ממשיכים בעבודה ובפעולות.

ברוך ה' נקבע לי תאריך למסירת צעד ראשון.
כולכם מוזמנים בשמחה! תשלחו הודעה בפרטי ואגיד לכם מתי ואיפה.

הספונסר שלי אמר שהגיע הזמן לעבוד על צעד 2 אבל מפאת חוסר זמן היום בערב אני אספיק או קבוצה או פגישה עם הספונסר.
אני צריך להחליט מה יותר חשוב והוא לא עזר לי במיוחד.
אני אנסה להכנע ולהתפלל שתגיע לי ההבנה.

ביום שלישי אני מתחיל טיול ארוך וקשה ולחוץ - או אולי זה נשמע ככה רק אצלי בראש?
בכל מקרה אני צריך להספיק הרבה דברים לפני ולעבוד מאוד קשה ואני תמיד מרגיש דחיין.
אני מקווה שאני אצליח לקיים את רצונו של הקב"ה בפשטות.

הלוואי ואזכור רק להיום
את הפשטות

תודה רבה על המילים חברים
אוהב אתכם. 

יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשלח מהרה רפואה שלמה מן השמים, רפואת הנפש ורפואת הגוף לחולים כמוני, שאני מכור לפורנוגרפיה, מין, פנטזיות, חשיפה עצמית ואוננות כפייתית וזאת מפאת חוסר אונים אל מול פגמי האופי שלי שהם כעס, עצבים, לחץ, חוסר בטחון עצמי, יהירות ואגואיזם, אנא אלי תן לי להיות כנוע, מחובר, מפוכח ונקי רק להיום בתוך שאר חולי ישראל.

202 ימים של חזרה לשגרה, זכרון המחלה, פחד ותקווה.

הרבה זמן לא כתבתי.
יצאתי לטיול נוסף שלכאורה אמור להיות מקום בעייתי - מוקף בתאווה, חסר פעולות ולא אקטיבי בהחלמה.
אך שוב כמו בפעמים הקודמות ואף ביתר שאת הרגשתי במהלך הטיול הזה כמו בן אדם 'נורמלי'. 
כמו בן אדם בריא.
וזאת הרגשה עילאית.
אמנם, אחרי הרגשה מרוממה שכזו ניתן ליפול ועכשיו אני מרגיש את היצר מעמיד אותי במקומי (פחד) אך חוויה כזו גם משאירה חותם וטעם לשוב לגן עדן מקדם (התקווה).
אני יודע מה אני שווה.
אני יודע למה אני מסוגל.
אבא אוהב מזכיר לי ונותן לי מתנות חינם בכוחו ולא בכוחי. 
אז עכשיו אני אחזור לעבודה הסיזיפית שהיא העולם הזה. 
וזה בסדר גמור.
הכל בסדר גמור.

רק להיום

יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשלח מהרה רפואה שלמה מן השמים, רפואת הנפש ורפואת הגוף לחולים כמוני, שאני מכור לפורנוגרפיה, מין, פנטזיות, חשיפה עצמית ואוננות כפייתית וזאת מפאת חוסר אונים אל מול פגמי האופי שלי שהם כעס, עצבים, לחץ, חוסר בטחון עצמי, יהירות ואגואיזם, אנא אלי תן לי להיות כנוע, מחובר, מפוכח ונקי רק להיום בתוך שאר חולי ישראל.

203 ימים של עליות ומורדות, היי ודאון.

מתמודד עם הדאון של אחרי הטיול.
מתמודד עם לחץ של מבחנים ועבודות באקדמיה. 
יש גם לחץ בעבודה אבל הוא מאוד חיובי.
אני קונה לעצמי מלא פינוקים ולא דואג מהלחץ הכלכלי.
סה"כ הכל מושלם בחיי.
אפילו את המחלה שלי אני אוהב, הוא משאיר אותי עירני.
אבל הדבר היחיד שמקשה כרגע על ההתמודדות זו הדחיינות הנוראית הזו.
יש למישהו טיפ? 
איך מפסיקים לדחות הכל?
אני צריך לעבוד על משהו, ללמוד למבחן, להתקשר לחבר, לעשות פעולות של החלמה - הכל אני יעשה אבל לא את הדבר עצמו. תמיד אני דוחה את זה עד הרגע האחרון.

מבקש לקבל קצת שפיות.
עוד נשאר מספיק מהיום הזה כדי לעשות אותו משמעותי. 

אוהב.