היי, תתחדש. על הנוכחות והיומנים. כדאי לקרוא את הניסיון של ההולכים בדרך הזו ולנסות להקיש אליך את כחום ניסיונם ותקוותם. יש פה לא מעט מאמרים מצילי חיים. במיוחד בלשונית "קולות של החלמה". שיהא לתועלת ובהחלמה.

16 ניסים אדירים!
16 ימים נקיים!
בחלקם מעדתי, הסתכלתי, אבל כמעט כולם היום נקיים כשלג צחור.
איזו הרגשה עילאית.
המערכת יחסים שלי עם אישתי במקום אחר לחלוטין ואני גם מתחיל ללמוד על עצמי דברים רבים.
וזה מעניין, כי כמו שכבר כתבתי כאן, הייתי נקי כבר 85 יום ונפלתי.
בפעם ההיא לא הרגשתי תהליך עמוק, חריש עמוק כמו עכשיו.
אולי זה קשור בכמות השיתופים שלי אתכם, אולי זה קשור למשהו אחר.
מדהים.
בכל מקרה כתבתי איזה שיר ופרסמתי אותו אבל מחקו לי אותו מהפורום.
גם כמה הודעות של עברו עריכה כי מנהלי הפורום החליטו לא להשאיר לינקים לשירים ביו טיוב בהודעות שלי.
בהתחלה קצת כעסתי על ההחלטה הזאת וחשבתי שזה תמוה.
אבל ניצלתי את ההזדמנות כדי להרפות ולתת לאנשים אחרים לנהל את העניינים.
אני חושב שזה עשה לי טוב לשחרר ככה.
תצטרכו מעתה והלאה לזמזם את השירים שאני אכתוב לכם שאני שומע תוך כדי כתיבה, לא אוכל להניח כאן לינקים.
בכל מקרה חזרנו מחופשה ארוכה אישתי ואני, היינו רק אנחנו יחד כמה ימים במדבר והיה מדהים.
בשבת הגענו למלון והיה מאתגר מבחינת העיניים אבל אני עדיין מרגיש חזק.
אני יודע שעוד לא פגשתי אותו, את היצר, באיזו סמטה חשוכה.
הוא יודע שאני חזק כרגע ולכן כמו פחדן ארור הוא לא תוקף.
הרי הוא תוקף רק את החלשים.
אז אני מודה לה' ואני אסיר תודה על 16 יום נקיים.
תודה אבא.
ותודה לכם, ההודעות שלכם מחזקים אותי מאוד.

מחזק לקרא.
שתמשיך בדרך!

אין לי המון להגיד,
חייב להיכנס בשביל הקביעות.
19 יום של חסד.
19 יום של נקיות שהרווחתי ביושר.

הכל מדהים חוץ מפרט אחד שחוזר ומציק לי מאוד, אף מפחיד.
לפני שנכנסתי להחלמה הנוכחית נפלתי תוך כדי העבודה.
זאת אומרת השתמשתי במחשב של העבודה בשביל התאווה.
אני לא זוכר בדיוק לאן נכנסתי והאם אלה היו אתרים מוחלטים - אני זוכר בוודאות שהייתי בצ'אטים חמורים שם נפלתי חזק.
כל כמה שעות ולפעמים יום שלם אני מדמיין שהבוס שלי קורא לי למשרדו ומעמת אותי עם המידע הזה כי הרי הכל גלוי.
אולי אחראי המחשבים מקבל דיווח מחברת האינטרנט שלנו על הכניסות האלה?
אולי הם יודעים בעצם הכל?
מה אני יעשה אם הוא יעמת אותי עם זה? איך אתמודד?
הבוס שלי הביע בי אמון בצורה שלא פחות ממדהימה. אני במקום מטורף מבחינה מקצועית והוא כמו סוג של אבא עבורי.
איך כשלתי כך? רציתי לשמור את מקום העבודה טהור.
בכל מקרה אני מדמיין שאני מתוודה בפניו אם יעמת אותי ומשחרר את המחלה ואת השליטה.
אני לא זוכר מי כתב פוסט על זה, אחד המחלימים הרציניים כתב על זה פעם שקרה לו אותו דבר עם הבוס.
אני מתפלל לקב"ה כל יום שלא יגלו את המחלה הזאת דרך המחשב פה - לא ככה.

אך כשאני לא חושב על זה אני חושב על כמה כיף לי להיות נקי כבר 19 יום.
רק להיום.

אז אם יש למישהו עצה טובה, תבורכו.
בכל מקרה תודה לבאים בשערי האתר המדהים הזה, תודה על ההקשבה.
אני אסיר תודה על 19 ימים של נקיות, טהרה, הקשבה וכבוד.

קדימה לוחמים אמיצים!

אין לי עצה בשבילך, אבל. אלוקים ששמר אותנו במחלה ישמור אותנו בהחלמה, תמשיך לבוא, תשמור על עצמך וניסים יקרו

דבר ראשון, אתב בטח מאמין באבא אוהב וגדול בשמים שעושה עבורנו רק מה שטוב לנו. אם כן דאגה מנין?

שנית, נניח שבוס קורה לך, ואתה מתוודה בפניו את כל האמת, ומספר לו שאתה לא מזניח את עצמך וב"ה אתה בהחלמה, ומראה לו את האתר {אולי הוא גם רשום פה?‎‎}, אז מה הוא יפטר אותך?

בכל מקרה אם הוא עושה לך בעיות תפנה אותו לפה החברה ימליצו עליך בחום ,,,,

גדעון ואבי תודה רבה!

אני יודע שאני צריך לבטוח בה'.
אני יודע שלהכל יש סיבה.
ואני מוכן לקבל כל דין - רק שימשיך לחזק אותי במסעי.

תודה אבא אהוב, תודה על הנסיון, תודה על משימה

23 יום של חיים חדשים.
כותב מתוך קביעות.
בעיקר מסתכל עכשיו על הפורום ומדבר עם חברים בפרטי.
מי שרוצה לדבר בפרטי מוזמן - התאהבתי בכלי הזה.
בעזרת ה' עוד יום אחד.

תודה לכולם ותודה לאבא אוהב

24 יום בחסדי ה'.

אני באוניברסיטה, יום מאתגר.
התאווה מתחילה להתעורר והיא מוצאת נקודות השקה עם העולם החיצוני.
חייב להתאמן היום על שמירת העיניים ועל חיבור לאנשים.

בבקשה אלוהי תן לי להגיע למיטתי בגאווה הערב.

רק להיום

לא חשבתי שיש לי מה לשתף אבל אני חייב בשביל הקביעות.

30 יום בחסדי ה' שאני נקי.
אך אחד לא ייקח לי את ימי הנקיות שהרווחתי ביושר בעיניים פקוחות.
חשבתי לא לכתוב וביליתי היום בכתיבה לחברים בפורום.
אבל כן אני חייב לכתוב.
בשבוע האחרון היה קצת קשה. הסתכלתי.
זה אחד הדברים הכי קשים כנראה, שמירת העיניים.
זה כלכך זמין - כלכך נגיש.
אבל זה גם מה שהכי מגעיל אותי.
להשתמש ככה בגופן של הנשים סביבי. חלקן אני גם מכיר אישית. חלקן נשואות.
הנשים בסרטונים מצטלמות ככה ואולי זה מסיר קצת מהאחריות שלי.
אבל כשאני רואה בחורה תמימה ברחוב ומשתמש בה לטובתי בראשי - זה מאוד מגעיל אותי.
ובכל זאת זה הכי קשה.
זה משהו שאני חייב להתחזק בו ואני לוקח על עצמי השבוע באוניברסיטה לנסות להילחם בזה בכל הכוח. כי האוניברסיטה זו אחת מנקודות התורפה שלי ובכלל, שם הכל פרוץ והנשים מסתובבות לא עלינו.
אז אני מקווה שאזכור ואגיע לפורום לעדכן אתכם במלחמה שלי ביום שלישי באוניברסיטה.
חוצמזה היה לי שבוע שעבר שיחה טובה עם חבר הכי טובה שלי. אני לא יודע אם סיפרתי.
היה מדהים משחרר ומעולה.
אני עדיין שומר לעצמי את 'קלף הקבוצות' לעת צרה.
ברגע שהתאווה תתעורר בצורה שבה אני לא יוכל להתמודד אני אגיע לקבוצות החיות. אני מתרגש לקראת זה.
מפחד קצת אבל בעיקר מתרגש לקראת עוד כלי בארסנל הנשקים שלי.
לקראת סוף יום בעבודה.
עוד מעט אחזור למשפחה ולאישתי.
תודה אלוהים. על הימים שבהם אתה שומר אותי מפוקח.

רק להיום לוחמים אמיצים - תזכרו.

תמשיך לשתף!

ככה נראים חיים של חייל אמיץ!
תמשיך לשתף אותנו משדה הקרב...

השגחה פרטית.

היום סופסוף הצלחתי להיכנס לאתר וברצון עז לשתף.
ולמה השגחה? משום שאני 45 יום נקי.
לא בכוחי, רק בכוחו וחסדו של הקב"ה שאוהב אותי כנראה מאוד.

לא נכנסתי הרבה זמן לאתר ומעניין למה. אני לא בדיוק יודע.
בכל מקרה אתחיל בנוהל הקבוע, אדליק לעצמי שיר של אביתר בנאי, אכתוב ואשגר מתוך ראשי מילים. נקווה שהם יסתדרו לכדי משפטים קוהרנטים ומובנים לכם.
שיהיה לנו להחלמה.

בשבועות האחרונים אני חווה עליות וירידות כמו כולנו. לפעמים עוברים ימים שלמים של שקט ורוגע, גם בראש וגם במציאות. ולעיתים ים סוער עמוק.
אני חושב שחוויתי סופסוף לפני כמה ימים איזה גל אכזרי של תאווה. מתקפה חזיתית של היצר בעזרת כל הכלים העומדים לרשותו.
ייתכן ועוד לא התקיפוני בעזרת 'כל' התותחים הכבדים שלו אך בהחלט עשה מאמץ.
אישתי בנידה ואני נשארתי עם עצמי. אני לא יודע למה זה חשוב, הרי בימים הקשים הייתי מאונן וצופה גם כאשר היינו טהורים אחד לשנייה. המגע הפיזי עם אישתי מעולם לא מנע ממני את התאווה. נהפוכו, הכנסתי את התאווה למיטתנו וזה אחד הכאבים הגדולים שלי.
אז מדוע אני מציין זאת כרגע? שאלה טובה. אני לא בטוח.
בכל מקרה אני יודע אילו ימים יהיו יותר קשים וזה עדיין לא עוזר לי תמיד לנצח.
למשל - אני יודע שבימי שלישי כאשר אני באוניברסיטה יהיה לי אתגר משמעותי בשמירת העיניים.
ובתוך כך היו ימי שלישי בהם לא סטיתי מדרך הישר והיו כאלה שבהם בהיתי דקות ארוכות באסור.
אני מרגיש הרבה יותר חזק, טהור, נקי ונכון לשרת את כל העולם סביבי ו45 ימי הנקיות האלה הם מתנה שאיש לו ייקח ממני.
קיבלתי הצעת עבודה, התחלתי לימודים, אני פעיל בהרבה מאוד תחומים בחיי והקב"ה מאיר אליי פנים בכל צעד ושעל. אין בכלל ספק בליבי כי הוא אוהב אותי בלי די ולכן נתן לי במתנה את האתגר הזה.
בשבוע שעבר היה תהליך מעניין.
ביום חמישי נכנסתי לפורום כדי לא להיכנס לאתרים אחרים, הייתי לבד בביתי והיצר החל לתקוף.
בחסדי ה' הצלחתי לצאת מזה ובשבת לא היינו בבית.
בליל שישי היה לי קרי לילה וזה דבר שקרה לי רק מספר פעמים מועטות בחיי.
הפעם זה היה שונה, החלום שגרם לקרי היה חלום שבו אני חשוף לעיני מישהי וזה גרם לי להבין לעומק את אחד מפגמי האופי שבי.
בימים הגרועים של ההתמכרות שלי הייתי מגיע לאתרים בהם עיקר התאווה מתבטעת בחשיפתי האישית לעיני כל.
גם הרבה מהמחשבות שלי נודדות לקראת דבר זה.
צורך בחשיפה, צורך לעמוד ערום מול העולם.
אין לי ספק שהיצר תוקף מהמקום הזה משום שזה פגם אופי משמעותי בחיי אך אינני מסוגל לומר במילים מהו בדיוק.
האם אני שחצן? גאוותן? מוחצן? מדוע דווקא דרך זה?
בכל מקרה התעוררתי והתנקיתי. חצי שמחתי שזה יצא איכשהו כי חשבתי שאולי עכשיו יצא ממני היצר אך בהמשך ביליתי יומיים בתל אביב וגיליתי שעיניי עדיין משוטטות.
בנוסף לכל בחורה השאירה לי פתק עם מספר הטלפון שלה בתל אביב וזה ישר שלח אותי להרהורי הרהורים.
הצלחתי להחזיק מעמד ולמצוא את עצמי כאן בחצי הדרך.
כנראה שזו ההשגחה - בחצי הדרך צריך להעלות הילוך.
אולי זה הזמן לקבוצות החיות.
אולי אני רק צריך לחזור להתמיד בלכתוב כאן.
חזרתי לפורום ומצאתי הודעות אישיות מחברים מתוקים שמלווים אותי בדרכי וזה חיזק אותי מאוד.
אני בטוח שהפעם זה שונה, הפעם אני מנצח כל יום רק להיום.
בכל מקרה עזר לי עכשיו לפרוק ואני מקווה שאולי מישהו ימצא במילותיי מעט החלמה.

תודה אבא אהוב, תודה שהצלת אותי כבר 45 יום
רק להיום

תחרות כלבים כתב:

לא מסכים איתך. ממש לא כנראה. יותר כמו בטוח!

תחרות כלבים כתב:

אפילו לא אתה מעצמך!...


תודה על הדברים. יש לך יכולת להאריך שלא תמיד אני מצליח להגיע אליה. קנאת סופרים

איזה תקווה ואיזה כוח, אני שמח בנס שקורה איתך, תמשיך בדרך, וניסים יקרו.