יום #46.

מניין נובע הגעגוע?
זה מאוד משונה.
לא הייתי מגדיר את זה רק כמתקפת תאווה.
אין ספק שזה אלמנט חזק אבל לא רוצה לפתור את האחריות רק בכך שזה "עוד גל" או "עוד מתקפה לשרוד".
אני מוצא שאני ממש מתגעגע למה שהפורנו היה נותן לי.
אני מתגעגע לחשיפה.
מתגעגע לבשר.
מתגעגע לדברים שעשיתי ולא רוצה לוותר עליהם.
מניין זה מגיע?

בינתיים אני מחזיק יפה (אם יורשה לי לומר).
מצליח לדחות את כל המתקפות.
עמוס מאוד, עובד קשה.
ברוך ה' שמחזיק אותי ונותן לי את הכוחות ואת המבחן הזה.

תודה לכל החברים כאן אגב, הרבה זמן לא אמרתי לכם שבלעדיכם לא הייתי כאן.

רק להיום.

מזדהה מאוד אם הרצון לחזור לתאווה, תמשיך לבוא וניסים קוראים

איזה כאבים.
אתמול מעדתי.

אני עדיין מנסה לחשוב האם זו נפילה אבל נוטה להחליט שלא.
מקווה שאני כנה עם עצמי.
מצאתי את עצמי בוהה דברים אסורים שקפצו לי למסך, אפילו לחצתי על לינק אחד או שניים.
אבל לא נגעתי, לא גמרתי.

היה סופ"ש מטריף וקשה.
חלומות כמעט רטובים לחלוטין, חרפון כללי.
אישתי היום הולכת למקווה ואני תולה בזה הרבה תקוות שכידוע הן תקוות שווא.

אני צריך להירשם לקבוצות.
אני צריך ספונסר בעל נסיון.
אני חסר אונים ונותן את התאווה אליך ה'!
הצילני נא, הצילני נא.

אוהבים אותך, זה תזכורת למחלה שלנו שאנחנו מכורים וכמה שרנו נקויים הרצון עצמי מושך אותי לשם,
קח אומץ תתחבר לקבוצות ובעז"ה תמצא ספונסר ותעלה על דרך החלמה.

נפלתי

לקח זמן להודות בזה.
חיכיתי שבוע.
חשבתי אולי לקרוא לזה "מעידה".
לא הגעתי לפורנו פר סה.
הגעתי לאתרי מצלמות.
לחולשה הכי גדולה שלי.
לאהבת החשיפה הזו.
כנראה שהגאוותנות שלי לא איפשרה לי עוד יום אחד של נקיות.
את 51 הימים הנקיים אף אחד לא ייקח לי.
כרגע אני מרגיש מאוד חלש בראש.
בתקווה לעשות צעדים משמעותיים מאוד הפעם.
אני מפחד פחד מוות מהקבוצות החיות.
מה אם אפגוש שם אדם שאני מכיר?
מישהו מהעבודה?
מישהו מהמשפחה?!
אולי נתחיל קודם עם הקבוצות הטלפוניות.
אמנם אני יודע שזה לא מספיק ואני רוצה את הקבוצות החיות.
כמו כן הפחד מהקבוצות החיות הוא בלתי רציונאלי בעליל.
מוכר, גלוי וידוע.
גם הכאב מהנפילה גלוי וידוע - ובכל זאת זה קורה.
כאב עצום.

בהחלמה לוחמים יקרים.
הפעם זה יהיה שונה, רק להיום

אוהבים אותך.

אשמח מאד לדבר איתך בטלפון.

תנצל את ההצעה הזאת ^

כואב. מוכר יותר מדי טוב.
מעריך את זה שקמת.
אחרי הנפילה שלי שקרתה איפשהוא שבוע שעבר או שבועיים (13 יום אומנם, אבל נדיר בשבילי) ועדיין לא ממש התאוששתי הרבה זמן אחרי.
עצם זה שאתה סופר ואתה כבר ביום השני מראה שקרה פה משהו טוב.
איתך.

"
אבא, אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי
שלמסע הזה יהיה סוף טוב
שכל מה שאני עובר בדרך
יהפוך חולשה לעוצמה גדולה

אבא, אני רוצה לחזור אלי
למצוא אותך שם איתי
במקור שלי אני טוב גמור, אבא
ושם אני מאמין בעצמי
"

בוקר טוב לחברים אהובים.
יום 3 של נקיות.
אני על הסוס.
קמתי כארי בימים האחרונים.
אני שמח שנפלתי לאתרי מצלמות ולא לפורנו קשה כמו פעם.
אני שמח שלא הגעתי לידי מעשה למרות שהתחלתי מהלך.
אני מודה לאלוהים על הנסיון שוב להילחם עבורי ועבור חיי.
כל יום הוא שלי ואני אלחם עליו.
תודה לכולכם על התמיכה.
בלי נדר אתחיל לכתוב גם בלי הרצון שישמעו אותי.
בלי הרצון שיאהבו אותי.
בלי הרצון שיכתבו לי הרבה תגובות.
אני רוצה לשחרר מהגאווה שלי.
אני רוצה להיות קטן וחלוש מולכם.
איתכם.
בחיי לא הרגשתי כלכך מוגן.
זה דבר מופלא הלוא כן?

עוד יום נקי לוחמים אמיצים.
רק להיום.

נמצא באוניברסיטה.
אלה ימי נסיונות קשים.
אין צורך לתאר את אשר עיני צדות במסדרונות.
אבא אוהב תן לי עוד יום נקי.
התחייבתי להתקשר מחר לשני חברים מהפורום.
בעזרת ה' גם אעשה זאת ולא אפחד.

רק להיום

יומני היקר.

אני מנסה לכתוב בשבילי ולא בשביל התגובות של החברים.
אני רוצה להפסיק לרצות כלכך הרבה צומי.
אתמול חזרתי מהאוניברסיטה שם כתבתי את ההודעה האחרונה בשירותים בפלאפון.
ימי פורענות האוניברסיטה הזאת.
אבל הצלחתי בחסדי ה' לצאת משם נקי וסיימתי את הלילה עם אישתי אשת חיל.
בארוחת הערב שיתפתי אותה שלא כדרכי ודיברתי משהו כמו 45 רצוף תוך כדי שהאוכל שהכינה לי התקרר. כלכך נהנתי לדבר איתה ולשתף ופניה נאורו מכך שאני מדבר איתה כלכך הרבה.
אני מדבר כל יום כל היום.
כולם קוראים לי חפרן.
אבל לדבר באמת, לשתף.
זה היה מאוד כיף.
אבל תוך כדי הדיבור שמתי לב שאמנם אני לא מלשן הרע כי דיברתי ללא שמות אבל רוב השיחה שלי נבעה סביב סיטואציה שהתנהלתי בה נכון אבל אנשים עיצבנו אותי.
כל השיחה עם אישתי דיברתי על האנשים האלה וכמה שהם מטומטמים ואני חזק וכו'.
הבנתי את זה וקלטתי תוך כדי הדיבור (אגב, זה דבר שהוא חדש לי, המודעות הזאת גם תוך כדי הדיבור) שאני גאוותן לא קטן.
אני שמח לבשר שהכרתי והבנתי במלוא עוצמתו את אחד מפגמי האופי המשמעותיים שלי!
אני גאוותן! אני יהיר, שחצן, חושב שאני מסוגל להכל, אבו גב גב גבר.
ואז אני חושב על שירו של אביתר בנאי, הנה המילים שנכתבו עליי:

"תמיד אני צריך להיות הכי חשוב בכיתה
כל הענוה הזאת זה רק כדי להוסיף כבוד
כשאהיה גדול אהיה הכי גדול מכולם
אני אראה לך להם לכם לכולם
אכנס בכל החלונות אכנס דרך הקירות
עד שאהיה קיים אהיה קיים הכי קיים בעולם

גנב

ילדים מהכיתה מסתכלים על תמונות במחשב בהפסקה
אני עושה את זה גם עושה את זה גם וזה מרגיש לי רע
לאהוב לאכול זה לא לאהוב לאהוב לאכול זה לא אהבה
פשוט לועס דורס הורס נועץ נואף לועס ובולע "

אז לשמחתי הרבה מצאתי פגם אופי לעבוד עליו.

עכשיו אני נמצא בעבודה.
על המחשב בעבודה תמיד עומד בפני נסיון למרות שמאז פעם אחרונה שנכנסתי לצ'אטים כאן ואכלתי על זה סרטים וחרדות שבועות אני יחסית שמור כאן.
התחייבתי להתקשר היום לשני חברים אהובים מהפורום.
קראתי עכשיו את כל ה300 הודעות שעוד לא קראתי בפורום.
החלטתי גם לקבל את המידע על הקבוצה החיה.
אני רוצה לעבוד על פגמי האופי שלי.
אני רוצה לקחת בשני ידיים את המסע של הקב"ה לעבודה עצמית שניתנה בידי.
אני רוצה לחיות.
אני רוצה להישאר נקי רק להיום.

בהחלמה.

אח יקר (מה לעשות שקשה לי לקרוא למישהו תחרות כלבים היקר... )
עושה טוב לראות אנשים שמגיעים, מהוססים, חוששים,
ויש רגע שבו מתחילה הפריחה, והם מחליטים ללכת עוד צעד קדימה. מבחינתי זה צעד קדימה לכיוון האור שאני רואה מסביבי בקבוצות ועם החברים. אשמח להיות לעזר ולחזק ולתת מידע אם תרצה.
תמשיך בהתקדמות

תחרות כלבים כתב:


לילה טוב לך חבר יקר,
אני מצטרף לדברי קודמי "שלומקה",

ובאופן אישי אני יאמר שהצעד הזה שעשית היום שהרמת אליי טלפון זה לא ברור מאליו,
וזה עוד התקדמות לעבר ההחלמה,
אני מאחל לך להיכנס עוד ועוד לתוך החברותא הנפלאה שלנו,
ואשמח לדבר איתך עוד ובאריכות יותר.

אוהב אתכם וצריך אתכם

בוקר טוב יומני.

ולמה בוקר טוב?
כי בוקר שבו אני מגיע לאתר 'שמור עיניך' ואני עדיין נקי הוא בוקר מדהים.
קל וחומר בוקר שבו מחכות לי הודעות פרטיות מאנשים מדהימים.

ולענייננו - אתמול עבדתי ממש לא טוב במהלך היום.
ביבזתי זמן ושרפתי לעצמי את העיניים בבהייה במחשב.
זה לא משהו שאני אוהב ואני רוצה ללמוד לנהל את הזמן שלי כמו שצריך.
אני יודע שהתאווה היא זו שמסיתה אותי ממטרה זו.
בקיצור... התחיל לי כאב ראש, וקצת חום והפרצוף שלי בער ורק רציתי ללכת לישון בבית.
הגעתי הביתה ב18:30 והיה לי הדלקת נרות ב19:00 אבל אמרתי לעצמי די! אמרת שתעשה את זה אז תעשה את זה.
התקשרתי ל'מתחיל שוב' וניהלנו שיחה של שתי דקות.
עצם היציאה הזאת מעצמי והחיבור למישהו אחר מהתכנית עשה משהו ואני מאוד מודה לקב"ה על שחיזק אותי לעשות זאת.
לא הספקתי להתקשר לחבר השני לצערי.
אולי היום זה יקרה.
בכל מקרה היום הוא יום לחוץ - כנראה שלא יהיו לי יותר מדי נסיונות.
אני מקווה.

תודה לכל החברים באתר.
תודה לקב"ה.
תודה גם לי

תחרות כלבים כתב:


וואו אני כל כך שם. בבהייה הזאת חסרת התכלית מול מסך לבן.
פייסבוק, ג'ימייל, פותח סרט, עוצר סרט, פייסבוק, (ועכשיו גם) שמור עיניך, וחזור חלילה

עריכה: לא ששמור עיניך זה חסר תכלית, ממש לא. אבל כשכבר קראת את כל ההודעות החדשות ואמצע הלילה אז זה כן נהיה ככה.

יומני היקר בוקר טוב ושבוע טוב!

אסיר ותודה על 9 ימי נקיות, בכוחו ולא בכוחי.
אסיר ותודה על שאזרתי אומץ להתקשר ל'מתחיל שוב'.
אסיר ותודה על ההודעות הפרטיות מ'בעצתך תנחני'
אסיר ותודה על השירים של אביתר בנאי.
אסיר ותודה על אישתי המדהימה שעושה חיל בכל.

בינתיים אני עדיין בשלב הקל של המחלה. עוד לא הגיע גל.
פעם שעברה מה ששבר אותי היה גל מתמשך, כמו סירה קטנטנה עליתי עשרות מטרים באוויר והתנפצתי על סלעי התאווה.
הוא יודע איך לעשות לי את זה היצר הזה.
הוא מתחיל בקטנה, שולח לי את העיניים לאיזה מבט חטוף.
והרי אנחנו תמיד יודעים בדיוק לאן להסתכל ומתי... בלי להיתפס אבל מספיק בכדי לקבל את המנה הדרושה.
וזה תמיד היה אחד הדברים שהכי הפריעו לי.
זאת אומרת, מאז שזה מפריע לי.
הרי בהתחלה לא הפריע לי בכלל התאווה. נהנתי. אני והוא, היצר, היינו משחקים יחד שעות. הוא היה שם בשבילי.
אבל מאז שאכפת לי.
מאז שכל מבט חטוף מרגיש לי כמו סכין בליבה של אישתי.
מרגיש כמו בגידה ולכלוך.
וכשאני מסתכל בנשים יהודיות יפיפיות. נשואות. שייכות לאדם אחר.
מי אני בכלל.
הלוואי ואצליח סופסוף להסתכל על נשים, על בני אדם, בתור בני אדם ולא בתור כלים להנאתי האישית.
איזו יהירות!
איזו גאוותנות!
מטריף אותי לחשוב על עצמי ככה.
בקטע חיובי מטריף - אל תדאגו לי עדיין.
תדאגו לי כשיגיע הגל.
הגל הגדול שינסה לנפץ
כי הפעם אני אצליח לפחות לזעוק לעזרה.
ואתם תהיו שם בשבילי.

אז שוב אני בעבודה.
ושוב בוהה במסך.
ושוב יש לי הרבה להספיק.
אז עכשיו אני אלך להיות יעיל - ואתפלל לה' שאצליח לכתוב גם מחר, וכל יום.
ואתפלל ואזעק שאצליח לסמן כל יום 'אני עדיין נקי' בטבלה שלי.

ולכם אחיי הלוחמים - שאו ברכה.
בהחלמה