מרגש לראות את צעדי הגבורה שלך.
אוהב אותך ומתפלל להצלחתך

כמעט סיימתי את העבודה ואני אלך הביתה להדלקת נרות עם המשפחה של אישתי.
מוצא את עצמי בוהה במסך יותר מדי.
מת להתגבר על זה.
זה נובע מהתאווה ללא ספק.
אני גם מוצא את עצמי נכנס ל'שמור עיניך' בתדירות מוגזמת.
נובע מהרצון בתשומת לב.
הרצון שיקראו את הפוסטים.
מעניין למה יש לי רצון לצומי.
אולי זה קשור ביהירות והגאוותנות הזאת.

גם אני מבלה פה שעות על גבי שעות. אולי יותר מדי.
אבל נראה לי שבשבילי, לפחות, כרגע זה עדיף. ולתת לתהליך לעשות את שלו לאט לאט

יומני היקר בוקר טוב,

היום 10 ימי נקיות ברוך ה' ותודה עליהם.
בהחלט לא בכוחי הנקיות הזאת.

אני עובר כרגע מתקפת תאווה.
כל כולי מכוון לזה.
חושב "למה לא בעצם" וכו'..
מחשבות מוכרות וידועות.
הפעם אני גם יודע לשים על זה את האצבע, מדוע זה קורה דווקא עכשיו:

כבר כתבתי שאחד מהטריגרים הרציניים לתאווה שלי זו החשיפה.
בימים הגרועים ובתקופות שבהם הייתי משתמש באופן קבוע האתרים שהכי אהבתי היו אתרי מצלמות בהם נחשפים לעיני כל.
משהו ברעיון הזה מדליק אותי אפילו עכשיו כשאני כותב כאן. לצערי הרב.
אני חושב שזה קשור לפגמי אופי שלי (גאווה). למעשה אני די בטוח.
בימים ההם הייתי מתקלח עם דלת פתוחה כאשר הפתח פונה לחלון של שכנה מהצד השני של הרחוב.
עצם המחשבה שאולי רואים אותי הטריף אותי.
בכדי להילחם בדבר הזה הייתי מקפיד יותר על צניעות, סוגר את הדלת (כמו בן אדם נורמלי), הולך למקלחת וחזרה לבוש (דבר שאני לא הייתי עושה בדרך כלל, גם - כמו בן אדם נורמלי).
אתמול לאחר שסיימתי להתקלח יצאתי במהירות לכיוון החדר שלי מרחק פסיעה קצרה, האורות היו כבויים, לא ניתן היה לראות אותי - אבל אני ראיתי אותה, את השכנה.
פעלתי על התאווה והדלקתי את האור בכדי לחשוף את עצמי בפניה וגם הצלחתי במשימה, היא הסתכלה עליי ישירות.
מאז אני חושב על הדבר הזה וזה מדליק את כל הנורות.
אני מוצא את עצמי נמשך בעיקר לסוג תאווה זה.
לכן אני כרגע בעיצומו של מתקפת תאווה בינונית כנראה.
גם לא תהיה לי האפשרות הרצינית ליפול היום - אני מקווה.
זה אחד מהגלים האלה שצריך לשרוד, אני מקווה שאצליח.

אני צריך להתקשר היום לכמה חברים, אני חייב למצוא זמן.
אני צריך לסדר את עניין המפגשים החיים - להגיע ביום חמישי.
ה' תן לי את הכוח להגיע למפגשים החיים.
תן לי את הכוח להחזיר לחיי את הענווה שאבדה לי.
תן לי את היכולת להמשיך במלחמה.
תן לי את המוטיבציה לנצל את זמני בצורה יותר הגיונית.




כמובן שזה עדיף לי אבל אני כלכך רוצה לצאת ולנצל כל דקה משעות היום שלי...
השעה כבר 11 ואני בעבודה מ08:00.. עד כה הסתכלתי בכל אתרי החדשות והפייסבוק בעולם, רק לא עבדתי.

אלוהים תן להשתחרר מהתאווה הזאת!
תן לי את הכוח לשחרר אותה אליך.
אני אוהב אותך.
אני חסר אונים

תן לי רק עוד יום נקי אחד

ראיתי את הרשימה הזאת באחד הפורמים אז אני מעתיק לכאן כדי לבצע.

היום אני לא מוותר לו, ליצר.
אני פורק עליך את כל התחמושת שלי, שמעת?!
אני בן מלך, עשוי מאבנים טובות.

1. קוראים לי 'תחרות כלבים' ע"ש שיר של אביתר בנאי שמזכיר לי שאני מכור לפורנוגרפיה, אוננות וחשיפה עצמית. אני באתר 'שמור עיניך' בכדי להילחם במחלה שלי ובעז"ה ללמוד לחיות איתה.
2. אני מתחנן להיות נקי רק להיום, רק להיום אתן את התאווה לבורא, אתקשר לחבר ואעשה פעולות שישאירו אותי נקי.
3. אני אסיר ותודה על לילה נקי, על 10 ימי נקיות, על אישה אוהבת, על משפחה מדהימה, על חברים טובים, על עבודה יציבה, על כך שאנשים מאמינים בי, על היכולות שבי, על הפוטנציאל שלי, על אבא שמשגיח עליי מלמעלה ומסדר את חיי.
4. אני מפחד לפעול על התאווה היום, אני מפחד לפנטז על דברים אסורים היום, אני מפחד להישבר בשירותים של העבודה, אני מפחד מהקבוצות החיות, אני מפחד מלהתקשר לחברים שאני לא מכיר
5. אני מוסר את היום הזה במלואו אליך, אלוהיי. קח אותי ונהל את חיי. אני שלך, חסר אונים.
6. אני מבקש ממך אבא להישאר נקי רק להיום. אני מבקש לנצל את הזמן שלי נכון. אני מבקש לארגן את המחשבות ולהיות יעיל, להיות פרודוקטיבי בעבודה. אני מבקש את אומץ להתקשר לחבר היום.
7. אין לי עותק של הספר - אני אפילו לא יודע איך לשמור דבר כזה בלי שאישתי תגלה.
8. בתחילה כשאני חושב על השימוש האחרון עולה בי תאווה גדולה להרגיש את ההרגשה שוב, אני מתרכז על ההרגשה שאחרי, על הסרחון והגועל. על הידיים המלוכלכות והרצפה. עליי מתרפש בגועל. זה עוזר.
9. אני יעשה זאת באוטובוס בדרך צפונה, היום בצהריים.
10. אין לי.
11. יבוצע, ברגע שחבר יאמר לי שהוא יכול.

אין לי הרבה יכולת לכתוב, אני בפלאפון.
יום שבו אני באוניברסיטה הוא יום מועד לפורענות מבחינת העיניים.
אני אסיר תודה על כך ששני חברים התקשרו אליי היום ודיברתי איתם זמן רב. פעם ראשונה ולא אחרונה אני מקווה.
אתמול קרה דבר מוזר - במקלחת גופי התעורר מבחינה פיזית. הכל היה מוכן ומזומן לנפילה, כבר התחלתי לרוץ בראש בין פנטזיות, כבר התחלתי לשקר לעצמי שזה לא באמת נחשב שימוש.
אני אסיר תודה שהצלחתי לצאת מהמקלחת ולשרוד את הגל, עבר עליי לילה נקי.
תודה רבה לך אבא שבשמיים.

שמור אותי נקי רק להיום

איזה יופי, אתה כבר בשתי ספרות
החלמה רבה!
איתך

היום עובר טוב ויעיל יחסית בינתיים.
מחר אני בא לקבוצת SA, אני מקווה.
התאווה מחכה לי בפינה, מתעוררת לה שוב.
העמסתי על עצמי עיסוקים מעיסוקים שונים עד מאוחר.
מתפלל לעוד יום נקי.

ואסיר תודה על כל יום עד כה.

אני כבר אומר לך ברוך הבא למקום החדש, מהלך צעד ואמיץ ונכון, תתחבר אלינו ותמצא החלמה .

בוקר טוב יומני היקר!

הצלחתי בכל מיני נצחונות קטנים.
התחלתי את היום ביעילות יחסית.
התחלתי לעזור להיות קצת יותר מודע.
אני חי רק להיום.
אני בא היום לקבוצות.
אני הולך להתקשר לחבר ולהיכנס לקבוצה היום!
ירושלמים הכינו את עצמכם לבחור החדש והמובך!

בהחלמה.

ואוא, איזה צעד אמיץ!
מקנא בך...

תחרות כלבים היקר,

גם אני מקנא בך.
אמנם אני כבר בא לקבוצות, אבל הריגוש הזה הראשון זה דבר מדהים.
הרגע שבו אתה קולט שכולם באמת מק'בלים אותך ואוהבים אותך ללא תנאים זה רגע מכונן שאני מתגעגע לעוצמה שלו.

בנוסף, הפעולה החזקה הזו נותנת המון כוח לשינויים. זו ממש עת רצון לתנופה.

כמו בנאדם שתופס תאוצה בירידה בשביל העליה דאחר כך

אשמח לראותך מתי שיצא, שומר לך חיבוק כלבי מיוחד

אוהב
הושיעה

תחרות כלבים כתב:


מזל טוב,

איזה כיף היה לפגוש אותך אתמול,
זה לא ברור מאליו הצעד הגדול הזה שעשית (ובדיוק ביום שהיו שם הרבה מאד אנשים ),
מאחל לך הרבה החלמה,
אשמח תמיד לדבר ולשתף,
כיף לי שאתה איתי בדרך.

אני יאמר בכנות שאני דומע מהתרגשות כשאני כותב את ההודעה הזו, וכמו שכתב החבר "הושיעה נא" (החבר הראשון שאני פגשתי וקיבל אותי. חיבוק) על ההתרגשות בפעם הראשונה שאנחנו מגיעים, ואני נזכר בזה ואני מאד מזדהה איתך ושמח בשבילך.

אגב, החבר שקיבל אותך לקבוצה אמר לי שהיה מאד מאד נחמד לדבר איתך.

יום טוב
אוהב אותך מאד

שבוע טוב יומני היקר!

חייב לכתוב בשביל הקביעות למרות שאני מרגיש שאין לי כלכך מוזה.
זה כנראה קורה לי כש"הכל טוב" ועל כן זה אפילו סימן שאני חייב לכתוב.
כנראה שכשאני מרגיש שאין לי למה לכתוב ואין לי מוזה זה בגלל שנכנסתי לשאננות.
כנראה שאלו האנרגיות מהמפגש בקבוצה החיה שבוע שעבר.

אז אני אספר על הקבוצה זאת.

התקשרתי לחבר 'מתחיל שוב' (תודה יא מלך!) ושאלתי איך מגיעים.
בכל צעד בתהליך הייתי חייב לבלוע את הפחד ואת הלחץ, את הפרפרים בבטן - והייתי חייב לרוץ על זה.
הוא אמר לי שזו קבוצה של SA ולא קבוצה של 'שמור עיניך' ועל כן יכול להיות שזה לא בדיוק מה שאני מצפה ושכדאי שאדע לקראת מה אני הולך כי הסיפורים שם עלולים להיות יותר פוגעים מעוזרים לי.
אמרתי לו שאני לא דואג.
לפני המפגש פגשתי חבר מהקבוצה שבכלל לא נמצא כאן באתר.
הוא הגיע ישירות מהמחלה שלו לקבוצות.
לדבר עם בן אדם שנקי 6 שנים פנים מול פנים זו הרגשה מרוממת שאין בפי מילים לתאר.
זה נותן תקווה.
חשבתי שאני יצליח לחמוק לתוך איזה מפגש קטן של 15-20 חברים...
סיפר לי החבר החדש שבאותו הערב חוגגים "ציון".
מה זה "ציון"? ציון דרך. חבר הגיע ל5 שנות נקיות וזה מפגש לכבודו.
אלוהים אדירים רציתי לברוח במהירות האור.
אגב אור - נתפסתי כמו חיה באורות הרכב באמצע הלילה.
לא היה לי לאן לברוח.
הכיף בדבר הוא שאני זה שכלאתי את עצמי באור.
אני הכנסתי את עצמי לזרקור הזה והפעם זו התאווה שעמדה שם ערומה מול האורות של הרכב שלי לקראת הדריסה הממשמשת ובאה.
האצתי. נכנסתי בה בכל הכוח.
לאחר שישבתי שם וסקרתי כל אחד שנכנס ויצא.
מי הם, מה הם, הם כמוני? הם מכירים אותי?
לאחר שסיים החבר לספר את סיפורו המדהים בכל קנה מידה אפשרי.
שאלו אותי, כמנהגם, האם החבר החדש מעוניין להציג את עצמו?
לא חובה.

האצתי את האוטו ודרסתי את התאווה - קמתי ופניתי לקהל.
אני @#$ ואני מכור לתאווה.

בום! פגיעה!
התאווה ישבה לה מרוסקת על הכביש, סימני גלגלים על פניה.
הכוחות מהמפגש הזה עוד זורמים בעורקיי, אני חולם להגיע לפחות פעם בשבוע.
אני עומד בפני כמה שבועות מאוד לחוצים בחיי ועל כן מתבאס שכנראה לא אצליח.
אבל אולי, רק אולי, אצליח גם השבוע.

בכל מקרה ניגשו אליי כמעט כל החברים לאחר המפגש ונתנו לי את מספר הטלפון שלהם.
אני כבר לא לבד.

שיהיה לנו להחלמה.
מאחל לכולנו עוד יום נקי אחד

נפילה לצורך עלייה.
איפסתי את הטבלה.

להפתעתי הרבה אני אפילו לא כלכך כועס או נגעל מעצמי, למעשה אני די שמח בנפילה הזו.
זה אגב, מראה לי כמה התקדמתי.

אז מה קרה ולמה אני שמח?

לפני יומיים קרה דבר מצער שהכניס אותי לרמות של כעס שזמן רב לא הרגשתי (בדיעבד, ברור שזה דבר פעוט שאין לו שום חשיבות בעולם, זה לא כאילו איבדתי אדם קרוב או משהו מאוד נורא).
זה העיף אותי לכעסים גדולים ולחץ כלכלי גדול (למרות ששוב, המצב הכלכלי שלי ממש מאיר פנים סה"כ. כמובן, מי מאיתנו לא היה מעדיף עוד קצת מרווח נשימה אבל סה"כ אנחנו עומדים יפה).
נוסיף לכך מן לחץ גדול בעבודה וחוסר יעילות כללית שאני מרגיש כשאני מבזבז זמן (חסר אונים בהקשר זה באופן מוחלט).

והופ יצרנו לעצמנו כרוניקה של נפילה ידועה מראש (מישהו כתב את המושג הזה פה פעם, מאוד התחברתי).
כבר אחרי המקרה ששלח אותי לסחרור התחלתי לחפש את התאווה, אם הייתי מוצא כנראה הייתי נופל עמוק.
ברוך ה' בחסדיו הגדולים הוא הרשה לי ליפול 'רק' אתמול בבית ו'רק' במצלמות ופורנו.
המצלמות הן הבעיה העיקרית שלי ואני חסר אונים לחלוטין מולן אז זה לא כלכך חיובי, אבל בפורנו לא הגעתי למקומות שלא הייתי בהם בעבר. נהפוכו, זה היה 'לייט'.
פעמיים נפלתי.
אבל קמתי מאוד חיובי. מעט צער על הכאב הנוסף לאישתי (שלא יודעת עדיין כמובן) אבל סה"כ התרגשתי.
מדוע? ולמה בעצם אני שמח בנפילה.
כי כבר הלכתי לקבוצה ואני אמשיך ללכת. למדתי (למרות שידעתי, כנראה הייתי צריך 'הוכחה' מוחשית) שגם כאשר אדם נמצא בקבוצות בעצם אין דבר שיגן עליו מלבד הצעדים.
(אגב, המקרה המצער גם ניטרל לי כל אפשרות ליצור קשר עם החברים מהקבוצה ומהאתר ככה שבכלל וויתרתי, הרי אם הייתי יכול להתקשר אליהם כנראה הייתי ניצל, עוד ביום שני דיברתי עם שני חברים וזה מאוד עזר לי)
דבר שני הוא שאני מתרגש לספור מחדש, זה נשמע קצת מפגר אבל אני רוצה 90 יום נקיים וזכים כשלג צחור.
בלי מעידות, בלי 'חצאי נפילות' וחצאי אמיתות.
ברור שכולנו מייחלים זאת לעצמנו אבל אני מתרגש לקראת הספירה המחודשת והפעם כל יום יהיה לי מאוד שמח.
יש הרבה נסיונות בהמשך, אני לוקח את זה כל יום רק להיום.

זהו, אני מקווה שלא איכזבתי מישהו, אני באמת בסדר סה"כ.
היום התאווה תחפש אותי וכבר חיפשה אותי רבות אבל ברוך ה' אני יחסית מוגן.
נתפלל לעוד יום אחד נקי.

בהחלמה