"לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל"
הבוקר, אחרי די הרבה זמן שלא התפללתי במניין, קמתי סוף סוף לתפילה. למרות שהגעתי מאוחר, זה היה ברור לי שכדאי לי ללכת להתפלל במניין מאשר לבד בבית, זה משנה לי את כל היום.
אמתול הייתי ביום ה- 14 של אתגר ה- 90 יום. הבוקר, הייתה לי תחושה קשה. אני מדמיין את היום, יש סיכוי בבוקר שאהיה לבד בבית, מצב שמועד לנפילה. ואז כבר עולים לי לראש כל מיני הרהורים- הצד האפל שלי מתעורר. והצד הטהור זועק ואני שומע אותו אומר לי "איך אני אצליח להתמודד עם זה"?
עם המחשבות המעורבות האלה אני מתפלל, כשמנקרת בי המחשבה שזהו זה, זה שוב יקרה.
אבל לפחות, מה שביכולתי לעשות אעשה: אתפלל, תפילה אישית במילים שלי שאצליח להתקדם, לא להיכשל, ויחד עם זה לא להרגיש קרוע, להביא את הראש והדמיון שלי למקום טהור. והמחשבות והרהורים עוד כאן. הראש שלי כבר רחוק.
לא נורא, אני מתפלל, אני מבקש עזרה מה'. רגע! ואולי בכל זאת 14 יום זה כבר הרבה. צריך להודות על זה. (מוכר לכם כמה זה מעצבן כשהילדים רק מבקשים, לא חושבים רגע להגיד פשוט "תודה" ?)
"רבש"ע, אני מודה לך מכל הלב על כל הימים שזיכית אותי להיות נקי".
רגע! באמת מכל הלב?! והרי הלב שלי לא כאן, הוא רחוק, כבר נגע במחשבות והרהורים רעים! מי יודע לאן הוא יביא אותי!
לא נורא!, לרגע אחד אני מתאמץ להתכוון באמת שאני מודה, אני נזכר שאני מכיר את המקום הנקי והטהור הזה אצלי. הייתי כבר שם! אני מדמיין שאני שם ומנסה לחזור ולו רק לרגע אחד לשם.
אני מחייך בזמן שאני מודה! אין לי כלום מעצמי. כל מה שהצלחתי זה לא ממני, זה ממך רבש"ע. אלמלא אתה, לא יכולתי לעשות כלום! תודה.
והנה, פלא! ברגע שסיימתי את משפט ההודאה שלי, ההרהורים, התשוקה לתאווה נעלמו כלא היו.
אני ממשיך לבקש "כן תעזור לי היום להיות נקי".
אני יוצא מהתפילה בחיוך, בשמחה. אני מרגיש רחוק מאיפה שהייתי הבוקר.
אבל עדיין מנקרת בי המחשבה, איך אעשה הבוקר, כשאהיה לבד לפני העבודה איך אעשה? אולי יתעורר בי שוב התשוקה ליפול.
נתקדם...
באורח פלא, מתווספים פתאום כל מיני סיבוכים ומהם כמה משימות. זהו! אין זמן להיות לבד!
אין זמן ליפול היום! ב"ה!
בנוסף, זכיתי לצ'ופר: זכיתי לרגעי הנאה ושמחה עם הבן הקטן שלי כששנינו שרים ורקדים לצלילי המוזיקה.
רבש"ע, תודה!

המילים שכתבת כאן, הם לא תקתוקי מקלדת. הם מילים שנכתבו עם פעימות הלב!
מרגש לשמוע מילים שלך מעומק הלב!

חזק ואמץ צדיק אהוב...

צודק,
ממש לא תקתוקי מקלדת.
חוויתי את זה, וזה מחזק אותי לשתף.
תודה על החיזוק

אין מילים, תמשיך לשתף ולהחלים.

צדיק !

חיזקתני

תודה על השיתוף מחזק מאוד
אכן זוהי האמת

אין כניסה!

מכאן והלאה אני מתכוון להוסיף את התובנות שלי והמחשבות שלי בתוך דף הפורום הזה.
לכל עדכון, אנסה להוסיף כותרת.
ייתכן שדברים אלו אינם מתאימים לכל אדם, אבל חשוב לכתוב את יומן המסע כדי להיטיב לעצמו ולזולת (למי שמתאים לו). להיטיב לעצמו בזה שלפעמים חשוב לזכור את המסע, שיש כבר התקדמות, שאני מסוגל להתמודד.

בתחילת דרכי בהתמודדות, אני מרגיש את הצורך לשמור על "ראש פתוח" במובן שאני מוכן לנסות על עצמי התמודדות שכלל לא נכנסתי אליה מקודם.

אסביר את עצמי: עד היום אמרתי לעצמי, להפסיק להסתכל על פורנו, בסדר!, אבל להפסיק להסתכל על נשים ולחשוב על פנטזיות, לא יכול להיות! מאיפה יהיה לי כוח כזה? אני צריך לפחות קצת הנאה בחיים, יש מקום שלי שאני מחליט "לבד" מה להכניס שם!

בעצם, הבנתי שאני לא מוכן להשתנות ממש. אתם מכירים את ההרגשה שאתה משתתף בסדנא, וכדי להדגים את העיקרון הנלמד, מבקשים מכולם להשתתף במשימה/ משחק. במצב כזה, יש לפחות 2 תגובות אפשריות:

-לשחק להיכנס לגמרי לדמות של המשחק ,

-או לא לשחק את המשחק, להתחמק ולחכות רק עד הסוף כדי ללמוד את העיקרון ולומר לעצמו "בסדר, אני כבר אעשה את זה לבד בבית".

מי שבוחר באפשרות השנייה, לומד אולי את הדרך אבל אינו חווה אותו, ובעצם הוא משלה את עצמו שהוא מכיר את הדרך ליישום, בעוד שבעצם הוא כלל איננו מכיר אילו בעיות עומדות לקראתו, ואיך הוא צריך להתמודד איתן. זה דומה למי שרוצה ללמוד נהיגה רק על ידי שיסבירו לו בעל פה איך לנהוג... הוא לעולם לא ינהג!

מעכשיו, הבנתי שעלי לטפל גם על הראיה שלי, גם על המחשבה שלי, לפחות לנסות! הרי כשמנסים חוויה (כמו בדוגמה של המשחק במשך הסדנא), לפחות חווים איך זה להיות בתוך, וזה אפילו יכול להיות משמח, מצחיק. הפחד "להשתתף ממש" במשחק נובע מהחשש להיחשף כמי שלא מצליח במשחק, מתוך גאווה שאסור לי להראות שאני יכול להיכשל במשחק. ומזה מגיעים לגאווה שהמשחק אינו בשבילי, אני יותר חכם, יותר מבוגר מהאחרים וכו'.

אז עכשיו אני נכנס למשחק, ומנסה. כל כולי במשחק!, ואני נותן לתחושות חדשות להציף אותי. בוא נראה מה יקרה אם באמת אני משחק את המשחק. בוא נראה מה יקרה אם באמת אני אפסיק להסתכל על נשים (אפילו לבושות), אם באמת אני מפסיק לחשוב על פנטזיות. האם באמת יחסר לי משהו?? האם אני לא אדע למלא את החלל במשהו חיובי ומהנה??

אז איך מתחילים את המשחק?? לא מסתכלים, זה פשוט! רואים, אבל לא נותנים לראיה להתמקד על האזורים שמעלים בי את ההרהור. וצריך לשחק בצורה אמתית. אני לא יכול לא להתייחס לשכנה שלי. פשוט אפסיק לחשוב עליה כעל "חפץ אופציונלי למימוש הפנטזיה שלי". היא בן אדם נורמלי, כמוני, עם אישיות הכוללת המון דברים חוץ ממה שהציק עד עכשיו את מחשבתי.

כמו כן בעבודה. חשבתי לפני כמה זמן, מה ה' רוצה ממני שהגעתי לקבוצה בעבודה שכולם רק בנות! למה? לי? רק לי היה מגיע את זה? מה אתה רוצה ממני רבש"ע?

אז אני משחק את המשחק ואני מגלה, רבש"ע רוצה ממני לעבור קורס זריז איך להתייחס (בראש שלי) לנשים באמת בצורה ראויה. ואולי גם, לא לשקוע בעולם הסובב אותי: לצאת מהבדידות על ידי יצירת קשר עם חברים (בנים) מקבוצות אחרות. יאללה, לנסות, לשחק!

ואיך מתקדמים במשחק?? פשוט לא נותנים למחשבות להיכנס. קשה?! כן, אבל רק למספר רגעים! כי כשאני מבין שאני בתוך המשחק, עלי למצוא פתרונות מילוי חדשים. ובאמת, לא חסרים! ברוחניות ובגשמיות! כן, אם אני ממשיך במשחק, זה באמת מעניין אותי לדעת היכן אני נמצא בלימוד מוסר, חסידות וכדומה... וכן מעניין אותי לדעת היכן אני נמצא בעבודה, בידע שלי במקצוע, מה כדאי לי ללמוד.

וגם בנימה יותר כיפית, מה אני רוצה לעשות בבית? מתי אנסה שוב להכין ארוחה נחמדה או עוגה נחמדה, להפתיע את אשתי, וגם איזה סרט אני ארצה לראות ערב אחד עם אשתי (כן, גם לזה יש מקום!).

אז המשחק פשוט: להתחיל לשחק באמת, כמו קפיצה למים שקצת מפחידה בהתחלה (וואי כמה אני זוכר שהייתי פחדן בזה כשהייתי ילד!), ואין כניסה למבלבלים! ואז, ליהנות מהעולם החדש שמציף אותי!

לשחק ולהנות!

אשריך, תמשיך בדרך תגיע רחוק.

אין כניסה! (המשך)

אני גאה בעצמי. אתמול רציתי לפרט את התנועה הנפשית המתחוללת בתוכי כשאני מחליט לא להכניס מחשבות אסורות לראשי.

והנה אני רואה שכמעט ולא עסקתי בנושא הזה. דיברתי הרבה יותר על הנכונות להתחיל תהליך של הפסקה. כנראה זה סימן שכאשר מחליטים לא להכניס מחשבות מסוימות לראש, המלחמה הזאת איננה מלחמה שצריך לעסוק בה בלי סוף.

וביתר פירוט: יש רגעים מסוימים בהם מתעורר תשוקה אדירה לעסוק בנושא זה, לשקוע במחשבות יותר ויותר נמוכות, לראות דברים בעייתיים, לגלוש לדברים אסורים ולצערנו לעבור למעשים.

החכמה היא לא להתחיל את התהליך הזה. פשוט לא לתת למחשבות להיכנס. עד כמה שזה נראה קשה, הקושי העיקרי הוא רק בהתחלה, כשהנכונות לשחק את המשחק הינה אמתית. אז יש באמת קושי להתחיל, וברגע שעברנו את השלב הזה, אפשר לזרום. ייתכן שיש לפעמים מכשולים בדרך, ויש להיזהר מהם, אבל בעצם רק ההתחלה קשה. כך שבמשך היום, יש התחלה של המשחק, שדורש קצת כוח, כמו להתניע את האוטו, לאחר מכן כמה התחלות קטנות, בדומה לתחילת נסיעה אחרי עצירה של האוטו שצריך לפעמים קצת כוח, אבל ברגע שהמנוע כבר פועל, זה כבר יותר קל.

וכל זה כמובן, מותנה בתנאי שאני מוכן לשחק את המשחק, ואז כל התמודדות קטנה היא רק לרגע קטן עם מעט כוח, והיא גם מוסיפה המון כוח בתדמית העצמי, כמו זריקת חיסון.

"שתצילנו מיצר הרע"

לדעתי, ומנסיוני, לא כדאי להלחם חזק מדי. תן לזה לזרום. תחשוב על משהו אחר.
בהחלמה לנו

אני רואה את המושג הזה מתנוסס בכל פורום כאן ובכל הפוסטים של קולות החלמה.
למה מתכוונים כשאומרים לתת לזרום? כן לקבל מחשבות זרות, כן להמשיך לשקוע בזה?
אני לא מבין את לאשורו את הכוונה של הישראלים ב"לזרום", אולי בגלל שלא נולדתי כאן
אשמח לפירוט בזה.

לפי הבנתי הדוגמא הכי טובה שאני יכול להביא לך זה מאמר בגמרא שאומר ש"אין הברכה שורה אלא רק בדבר הסמויי מהעין" זה על אותו משקל כל דבר טוב שאדם עושה טוב שישמור את זה לעצמו כי אם הוא מדבר הוא מביא על עצמו קיטרוג....כמו כן דוגמא נוספת מכיר את זה שמישהו רוצה לעשות לך קנקים בגב ואז הוא אומר לך אח שלי תרפה את הגוף....אותו דבר בעניין הכל כך קשה שאני מממש מאמין שזה התיקון שלנו בעולם הזה ואני בלב שלם מאמין שמה שאנחנו עושים הוא מביא נחת רוח לשם יתברך גדול מאוד...לכן אח יקר העצה שלי בעניין זה להרפות כמה שפחות לחשוב על זה ואין הכוונה לתת למחשבות רעות לבוא לראש אלא להתגבר ולהמשיך הלאה ואפילו יותר מזה אתה יודע מה אדם צריך ממש לשמוך כשבא לו מחשבה רעה.כי ככה בעצם אדם על ידי שהוא מתגבר על המחשבה הוא מתקן את הקילקול הראשון שהרי מחשבה רעה באה מראייה אסורה בעבר לכן אדם צריך לשמוח כמובן לא לצפות שזה יגיע כי אנחנו מעדיפים להימנע מנסיונות אבל אם הגיע לקחת את זה בקלות והעצה שלי להתגבר על המחשבה הרעה עצה מופלאה שאני משתמש בה זה פשוט לדמיין ולצייר בראשי את שם השם הויה זה ממש עוזר חברים זה מופלא....

יעקב הצדיק כתב:


אני לא מומחה גדול ואולי יוכלו לענות לך יותר במדויק מה הכוונה מהזווית של התוכנית (כניעה מול מלחמה. היה על זה איזה פוסט אפילו)
אבל, בכל זאת, אנסה לכתוב את הזווית שאני רואה את זה:
אם אגיד לך לא לחשוב על פיל כחול, תוכל לא לחשוב על פיל כחול?
על אותו משקל, אם באה לנו מחשבה לא טובה, אם נתעסק בלריב איתה בכוח זה לא יחזיק להרבה זמן, וגם אם כן, במהרה נהיה מותשים (אני החזקתי ככה שבוע פלוס מינוס בעבר שפשוט רבתי עם מחשבות*).
הענין הוא, (וזה טיפ של הרמב"ם אם אני לא טועה) זה לחשוב מחשבה אחרת, ואוטומטית (כי הראש לא חושב שתי מחשבות בבת אחת) המחשבה שאנחנו לא רוצים תעלם. עד כאן ההסבר הפשוט.

בזווית של התוכנית, ששוב, אני לא מספיק מתמצא בה עדיין, זה יותר לוותר על המחשבה בשביל הקב"ה, זאת אומרת לזרוק אותה על הקב"ה. להגיד לו "אני חסר אונים מול זה, רק אתה יכול להציל אותי ואני זורק את זה עליך". זה פחות או יותר השלבים הראשונים.
אני מקווה שאני לא טועה ומטעה, ובטח יש פה חברים שמבינים יותר.
אשמח, גם בשבילי, אם יפרטו על העניין הזה יותר

לילה טוב

*למרות שמה שאני עשיתי זו גם סוג של מחשבה אחרת, זו עדיין הייתה מלחמה. הייתי מריץ בכוח בראש את הפסוק "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו" אבל לא מתוך רוגע אלא מתוך מלחמה. היום, בצעדי הראשונים אני רואה שיפור עצום בסייעתא דשמיא בלזרוק את המחשבות על השם, להודות בחסר אונים זה פשוט כיף לעומת מלחמות! וזה אצלי, שהתוודעתי יותר ברצינות לעניין הזה ממש לא מזמן, תחשוב מה יקרה למי שלמד לעומק ועובד תקופה.

צריך להפנים שבאמת אנחנו גם רוצים את זה, יש בי צד שמאוד רוצה את התאווה. והוא כנראה ירצה אותה בין אם אני מכור בין אם לא. כל אדם רוצה בריא בנפשו וגופו אמור לרצות תאווה.
וזה בסדר. זה אני! אבא יצר אותי ככה. ככה הוא רוצה אותי. הוא רוצה שאני אקדש אותו ואפעל למענו, אבל לא תוך כדי ביטול העצמי. הקב"ה לא בורא "סתם" דברים! אין אדם "מיותר". הומלס ברחוב חשוב לקב"ה לא פחות ממני. אם הקב"ה החליט שהוא עד כדי כך חשוב שהוא עשה מליוני ניסים בשביל לגרום לו לבוא לפה, ומחייה אותו בכל רגע ורגע עם מלייארדי תאים בגוף אז הוא חשוב! אתה, חשוב! אני, חשוב! ואני לא צריך לבטל את עצמי. זו כפיות טובה!

בוודאי שאני צריך לבטל את רצוני לרצונו, (עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו.) להאמין בו ולהיתלות עליו לגמרי שזו דרגה גבוהה מאוד שדוד המלך זכה להגיע אליה. להיתלות על השם כמו תינוק קטן על אימו (אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמל עלי אמו כגמל עלי נפשי)
אבל לא תוך כדי ביטול העצמי ובוודאי לא להתכחש לעצמי.
מתוך אהבה, קרבה, לאט לאט.
(ראוי לו לאדם שישים כל מגמתו וכל מחשבתו אחר אהבת ה', ויעריך בלבו תמיד כי כל מה שהוא בעולם - עושר, בנים ממשלה וכבוד - הכול כאין וכאפס כנגד אהבתו של ה'. יעשה כל יכלתו להרגיל מחשבות לבו כל היום, עד שלא יהיה רגע אחד ביום ובלילה שלא יזכור אהבת ה' בכל לבו. וחייבים במצווה זו בכל מקום, בכל זמן, גברים ונשים. ]...[ וזאת מן המצוות התמידיות על האדם ומוטלות עליו לעולם.
– ספר החינוך, מצווה תי"ח)

שקודשא בריך הוא יעזור לנו להתקרב אליו כל יום רק להיום ושנזכה לעלות בהר ה' ולקום במקום קודשו
לילה טוב!

תודה רבה חברים על תגובותיכם, ועל הארותיכם.
יש לי תחושה שהגישה שלי שהצגתי כאן, שנתפסת כ"מלחמה", בפועל הינה די דומה לתהליך שאתם צתארים פה.
אבל כדי לדייק בדברי (וגם לעצמי זה טוב לזכור את דרכי ההתמודדות שלי), אני מתכוון בעצם ב"מלחמה" הזאת, להפנות את מחשבתי למחשבות אחרות, כלומר לא מלחמה חזיתית, אלא בריחה (בלי לחץ כמובן) מהמחשבות הזרות.
הנקודה שרציתי לתאר היא שעד לא מזמן, האיזור הזה היה תחום שבו לא עסקתי כל כך, והמשכתי לשקוע בקלות במחשבות\פנטזיות שלי, ולדעתי ברור שגם ההרגל הזה לא טוב. יש כן צורך בתגובה, אבל תגובה קלה. כמובן ללא חרטה או צער כשיש קושי. אלא תגובה של בריחה, הליכה לצד אחר- ברור שזה הביטול הכי מועיל, כיון שהדימיון פועל ללא הרף, ב"ה , זהו טבעו.
בעצם אני מתכוון שהעיקרון שמאפשר לי לדלות ממנו את החוסן הנפשי להתנתק מהרהורים (כמובן לזרום), ולשקוע בעולם נקי יותר בדמיון שלי, זה הביטחון שבסופו של דבר הקושי נמצא רק בהתחלה. כי סוף כל סוף, יש כן צורך בפעולה (מחשבתית, דמיונית) מסויימת כדי להתקדם. ואם לא עושים את זה, עדיין הפנטזיות נעימים לי כשאני נמצא בתוכם. וכשאני נשאר הרבה זמן בתוכם, השפיות נעלמת... אתה כבר מבינים ההמשך.
אני מרגיש דבריכם ודברי משלימים זה את זה. (אני מקווה שאני לא טועה).
ושוב תודה לכל המגיבים.
זה באמת המסע שלי שאני מתאר. לא מזמן, לא הייתי מאמין שאני מסוגל להיות נקי אפילו זמן קצר כזה.

אולי כן כדאי להכניס את בורא עולם למשוואה.
אני מניח שאתה דתי/חרדי מהכינוי, ויכול להיות שיעזור הרבה (עם או בלי קשר לתוכנית)
בכלל, סתם מומלץ לטפח את הקשר עם בורא עולם.
אם תרצה להעמיק תקרא עוד על צעדים 123 (מדגיש שאני לא מבין גדול, סתם חוות דעת אישית)
בכל מה שתבחר, שיהיה בהצלחה!