אני גם לא מוותר על סדרות.
יש לי כל כך הרבה זמן לשרוף, חייב לעשות משהו עם עצמי.
ובסדרות, לא חסרה תאווה לקריזי כמוני
חוסר אונים גם שם

הרבה יותר קל לוותר על הסדרות, מאשר לצפות בהם ואחרי זה להתמודד עם הקריזים, איך אומרים: "נבון לא נכנס לבעיה שחכם יודע לצאת ממנה".

בהצלחה.

גדעון כתב:


אני לא מרגיש את זה באופן ישיר כל כך. אני כן פוחד מזה.
השאלה גם מה האלטרנטיבה, חוסר מעש גם ידריך אותי לנפילה...
אני צריך למצוא תעסוקה שהיא גם חיובית

זה ש"הבטלה מביאה לידי שעמום, ושעמום מביא לידי חטא" זו כבר תובנה שהתנא רבי פנחס בן יאיר הגיע אליה, ברור שצריך למצוא תעסוקה, אם הבנתי נכון אתה בחור ישיבה, אז כנראה יותר קשה לך למצוא תעסוקה, אבל אם אין לך בעיה עם זה, אז למה באמת לא תמצא לך איזה עבודה לכמה שעות ביום, שימלא לך גם את הזמן וגם את הנפש בסיפוק.

עם זאת אל תשלה את עצמך שתעסוקה תפתור לך את הבעיה, אצלי דוקא שאני עמוס עם עבודה רבה התאוה פועלת פול טיים, כי כשיש לי הרבה עומס אני נכנס ללחץ, ואצלי לחץ = בריחה לתאוה, אבל תעסוקה מבוקרת בלי לחץ הוא דבר טוב.

יש מצב שתוכל לעבוד כמה שעות ביום?

גדעון כתב:


כתבתי לך מייל.


אחרי שעלה הבוקר, יציאה מהבית ושיחות עם חברים, אסירות תודה מרגיש יותר טוב

שבוע טוב

אחרי שבת לא פשוטה.
ברחתי.
ברחתי לשינה, ברחתי לאוכל.
אבל זה בסדר, זה תהליך.
לא ביום אחד טופחו פגמיי, ולא ביום אחד אשוחרר מהם.

מותש. וכרגיל, חייב תאווה כדי להשתחרר ... אבא, תן לי את הכוח לשחרר אליך
לא רוצה להאבק יותר
רוצה להכנע

אני דוחה דברים וזה משגע אותי.
התחושה הזאת ש'יש לי משהו על הגב' גם אם קטן, אבל אני לא רוצה להתמודד איתו. לא בא לי.
ומצד שני הדחייה שוב ושוב ושוב תוקעת אותי על המחשב לפעמים עד הבוקר.
כואב.

אולי נקי טכנית, אבל לא בריא.
נאבק, מותש, לא מצליח לוותר. לא חושב שזה יחזיק הרבה אם לא אעשה משהו מעבר.

ואוו אני מזה מתחבר להרגשה הזאת של כאילו "נקי" אבל לא בריא
עד ששאלתי בצ'אט באתר מה הם מגדירים "נפילה" (בשביל הטבלה) אם זה גם עצם הצפייה בתכנים אסורים ולא רק הז"ל, וענו לי שכן
בעקבות זה לא הייתה לי האופציה לומר "אני רק יראה קצת ולא יקרה כלום, רק מתוך סקרנות", הייתי חייב לעבוד לא להגיע גם לשם
וזהו, מאז אני מרגיש גם בריא ומצליח לשמור על רצף נורמלי יחסית

בלי קשר, מחזיק לך אצבעות שתעבור את הקושי הזה בשלום, מכיר את הלילות האלה....
אני איתך

אני מגיע לאותו מקום.
(בחסדי ה' דרך התוכנית, שאני מתחיל להכיר, אני מגיע ממקום מבין יותר. פעם לא הייתי חושב 'למה אני מגיע לפה?' רק הרגשתי צורך חזק שאני לא יכול להגיד לו 'לא' למשך זמן.)
אבל בסופו של דבר, אחרי זמן מה. אם אחרי 13 ימים (נס!), 5, או יומיים, אני מגיע למקום שבו אני מרגיש ש'הגעתי לקצה'. זהו. לא יכול יותר. חייב חייב חייב תאווה.
במקום הזה, אני תמיד נופל בסוף. אולי מחזיק X שעות, ואז מתרסק.
אם אני עושה אותן פעולות, אין לי מה לצפות לתוצאות שונות.
תן לי למצוא פעולות אחרות.
תן לי ליישם אותן.
תן לי שפיות.

דווב כתב:

תודה שאתה איתי.
בדר"כ אני כמעט לבד פה בלילות...

אצלי, לרוב לא נראה לי שיש את הקטע של "אני רק אפורנן קצת וארגע".
אם אני שם, אני יודע לאן אני הולך. שזה טוב ולא טוב.
מצד אחד, אני לא מגיע לשם 'רק לראות', כי אני מכיר את עצמי - שאני אפול.
מצד שני, אם אני שם, אני גם נשאר עד הסוף.

מה שכן קורה לי, אלו 'חטיפות'. הסתכלות פה, הסתכלות שם.
במקומות "תמימים" כמו פייסבוק.

בקשר ל'רק לצפות'. אצלי דווקא עברה מחשבה הפוכה...
אולי אני 'רק' אאונן ואז לפחות אני לא אתקע על המחשב ואשקע שעות בתאווה...
זאת אומרת, לגמור עם זה וזהו.

שניה שאני מעביר פה בכתיבה = שניה נקיה.

עידכנתי את הטבלה. אני כבר ביום השישי (ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם...)
להשתחרר מהרגשת ה'חייב!!!!' נראה כמו משהו בלתי אפשרי עכשיו.

אני מבין את הפעולות שעלי לעשות כדי להגיע לשם. ללכת לקבוצות. לקחת ספונסר.
עד אז?

נפילה, בדרך אל ההחלמה

אוהבים אותך!!!

עד אז תנסה לבדוק האם היה משהו שהיית יכול לעשות בלילה האחרון בשביל שזה לא יקרה.

בהחלמה

מתחיל שוב - וצועד לאלוקים כתב:


אני לא יודע, אני חסר אונים בקטע הזה.
הכי טוב אם הייתי ישן, אבל אחרי שבת של שינה, זה אולי כבר נהיה חלק מ'הַדְּבָרִים שֶאֵין בִּיכוֹלתִּי לְשַנוֹתָם'.
כל כך צריך ורוצה ללכת לקבוצה, כל כך צריך ורוצה לצאת מהמקום הזה. מקווה שמספיק.

פשוט לא יכול לבד.

תודה שאתה איתי