תודה! המשהו הזה זה נשמתך הטהורה, המקום בו יד אדם לא שולטת,
נ.ב 
אהבתי יותר איך שהיה כתוב באנגלית ''The following user said thank you'' ולא איך שזה כתוב עכשיו ''המשתמש הבא אומר תודה'', זה לא עושה לי טוב התואר הזה...., גם כשנכנסים לאתר ומבקשים ממך שם משתמש.....
 

תמיד אפשר לשנות שם משתמש...
---
אין לי מספיק נכונות לשים סינון. אין לי מספיק נכונות לוותר.

"סמיילים" חדשים... 
---
רוצה להשתמש, מאוד.
אני לא מצליח להשתחרר. אני לא יודע איך לוותר (אפשר בכלל ללמוד את זה?)
אני מרגיש שאני דוחה את הקץ. אני מושך את עצמי עוד ועוד וכנראה לא משחרר ונכנע. מייחל ל"כניעה המשחררת" ולא ל"מלחמה המתישה".
הפעולות שאני צריך לעשות עכשיו - כנראה טלפונים
 

יכול להבין. תחשוב על הרגע שנכנסת לפרום כמה נכונות להשתפר היה לך אז....

תודה אריסטו. אפילו חזרתי להציץ בהודעה הראשונה בעקבות מה שאמרת (מייחל לקבל את עצמי גם בהודעות הראשונות...). לא ממש הבנתי איך הנכונות של אז (אני מניח שהייתה. אחרי הכל נרשמתי לפורום...) תעזור לי עכשיו. תוכל להסביר? אולי אתה מתכוון להזכר בכאב?

יש בי מין תופעה כזו, שברגעים של 'לפני'. אולי בין ההחלטה להשתמש להכנת השטח לשימוש. לפני שאני מתחיל לסדר מחסום לדלת. שוטף ידיים. (אולי זה יכול לקרות בזמן קצת שונה, אבל העיקרון דומה).
במחשבה שניה, אני לא יודע אם זו תופעה או לא, בכל אופן, זה קרה עכשיו...
אני חושב על משהו מכאיב, ואז נראה לי שהשימוש לא יעזור. כן, פתאום רגע לפני שאני פותח (עוד) בקבוק, נראה לי שיש בעיה והשימוש עכשיו לא יעזור לה. ובעצם בנקודת זמן הזו, אני אבוד.
כל עוד אני לא באמת חושב הרבה או חושב שהשימוש יעזור או לא משנה מה - רק אחוז אמוק כזה להשתמש, אז יש איזו תקווה. יש דרך החוצה! אבל אם אני חושב שלבעיה 'הזו' השימוש לא יועיל, במידה מסוימת קשה לי לראות פיתרון. כי המוח שלי מנווט על 'שימוש שימוש שימוש' - ואם הוא לא יעזור, מה עוד יש לי עכשיו?

 

התחיל ב'רק' תמונות, והלפיד שהיה קודם, נהפוך למדורה, והנה אני - שוב משומש.

רק משתתף בצערך!

כואב לי עליך, כמעט כמו על עצמי.
מקוה ששנינו נצא מזה בעז"ה

תודה חברים
--
האם יקרה לי הנס? האם אעשה אני לעצמי את הנס?
אני לא יודע אם זה יכול לקרות לי. זה אולי קרה פעם אחת, עם הלימוד. לקח לי המון המון זמן, אבל אפילו סיימתי מסכת. (עכשיו אני שוב בדשדוש...)
שניסיתי ללמוד איזו תוכנה, לא התמדתי. פעמיים התחלתי ברצינות והפסקתי אחרי כמה זמן.
סדר יום? אין על מה לדבר... לא זוכר מתי בפעם האחרונה (אם בכלל) היה לי חודש רצוף עם סדר יום נורמלי...
אומרים בצעד הראשון "ושאבדה לנו השליטה על חיינו" ואני אומר... שאולי אף פעם לא הייתה לי לגמרי שליטה על חיי...
אז אני, אני שקצת תקוע, לי יקרה הנס?
אני אקפיד על קלה כבחמורה בתוכנית ואלך לקבוצות ואפעל ואסבול סבל מוות של ויתור וכניעה ולא אאונן ולא אראה פורנו ואוותר על כל הכיף והרע שזה גורם לי ואתמודד עם הכאב והמציאות? שאני? שאני עוד שנה אעשה צעד 12 עם מישהו ואנאם לו בלהט "אני בן אדם אחר!" "קיבלתי חיים חדשים!" שלי יקרה הנס הזה?
וודאי שאלוקים עושה את הנס הזה. אבל נראה למי שמקפיד ועושה את כל מה שצריך. זה לא ממש אני... אני? אני לא מוכן לעשות הכל. לא בא לי. אני לא רוצה. אני? אני לא מוכן להכנע לספונסר בלי להפעיל את השכל החכם שלי בכלל. אני פגיע וכועס ובורח ומכור לריגושים. קשה לי לסבול שיעמום.
שאני, אקבל חיים, במתנה?

אולי אם אשתמש עוד ועוד, אני רואה אחת משתי אופציות:
1. יהיה לי טוב. אז הכל בסדר ואפשר להגיד יפה שלום לכולם.
2. יהיה לי עוד יותר רע, ואהיה מוכן לוותר ולעשות הכל.
(אולי יש אופציה שלישית, שלמרות הרע אני לא אהיה מוכן לעשות הכל...)

אני כל מה שתיארת, והנס קרה לי.
אבל אני לא עשיתי אותו לעצמי.
אבל אני עשיתי הכל כדי שהוא יקרה.

אני לא חזק בשירשורים אבל זה היה כתגובה לזה שאין לך מספיק נכונות... כשאתה זוכר ומרגיש את הכאב שהיה אבל גם את הרצון הטוב זה יכול לנסוך כוחות לעשות דברים אמיצים .

מסרב להתבאס בשבילך.
שמח שאתה ממשיך לכתוב אחרי הנפילה...

טהרני כתב on 25 פבר' 2016 20:17:

זה מה שאני מנסה להביע, שאני לא עושה הכל כדי שהוא יקרה... (אולי השאלה מה זה 'הכל'?) אני לא בטוח שאני 'אחד' כזה שעושה הכל בדר"כ.
לדוגמה; בספורט אני נכנס ל"שוונג" תקופה ומפסיק.
ככה זה כנראה ברוב הדברים

נראה שאתה מנסה לחשוב קצת יותר מידי בגדול, יש לך ספונסר? לי עזר פשוט לעשות בפשטות את מה שהוא מציע בלי לחשוב הרבה בלי לנסות להיות עקבי בעצמי, אני לא מצליח להיות עקבי כשאני קובע מה לעשות.

adam1 כתב on 26 פבר' 2016 06:33:

יש לי. אולי זו הבעיה. אני לא מוכן לעשות את הכל...