יום מעניין.
עשיתי סינון. אני אולי מרגיש, במידה מסוימת, ש'זה' הפיתרון, אבל עשיתי את הפעולה. הרגשות יבואו אח"כ (או שלא...). בדיוק היום שמעתי קצת דיבור על 'פעולות לפני רגשות' וזה מאוד מאוד מתאים למצב שלי עכשיו.
מצד שני, עם הפילטר, אני אולי פוחד מהרגע שבו אחליט ש"זהו, אני משתמש!" ואז יכול להתחיל מאבק של ניסיון לעקיפה או פרצות או אלוקים יודע מה.
הרגשתי הרבה שעות די בודד ועצוב. גם שיחות לא מאוד שיפרו את המצב שלי. אני לא ממש יודע מה לעשות עם זה. ונזכרתי שבעצם זה היה ככה לא פעם ולא פעמיים. הייתי חוזר מהלימודים, ששם הייתי יכול להיות מאושר מאוד, ופתאום הכל נופל עלי. בדידות נוראה. חלל גדול.
הלכתי לפגוש את הספונסר (באמת תכנון אלוקי שדווקא היום זה התאפשר) ואני לא יודע אם הרגשתי מיד שינוי, אבל בדיעבד אני מרגיש קצת יותר טוב עכשיו. פוחד להיתקע על המחשב. אני צריך להתפלל 'מעריב' וזה יושב לי על העורף. אני מקווה להתפנות לזה. לא לדחות את זה ולהתקע על המחשב. לעשות מה שאני צריך וללכת לישון בשעה נורמלית יחסית.
עדיין חסר לי נכונות לוותר על סרטים-סדרות-פייסבוק, ובכלל. על המחשב.
אני במקום מסוים מתקשה לקבל את התוכנית של אלוקים. (בעצם, אולי זה תמיד ככה. רע לי/משעמם לי/בודד לי? אני לא מקבל את התוכנית שלו. אני רץ לאופטלגין.) אולי זה נובע מזה שאני רוצה שדברים יקרו מהר? אולי פשוט קשה לי לוותר וקשה לי לעמוד מול עצמי ולהתמודד עם זה, ולהתפלל על זה.
