מזל טוב 'בעצתך' היקר!
"כל השביעין חביבין"
אישית מאד התעוררתי והתחזקתי מאד מהמסע הנפלא והמדהים שלך, כתיבתך מלאת כנות, ומוכיחה על המון רצון פנימי ועמוק, ומסתכל למציאות החיים במבט מפוכח ובוגר מכפי גילך, אשריך שזכית, ואשרינו שזכינו.
אכתוב לך מה שאותי באופן אישי מאד מחזק, אולי גם אתה תמצא בזה ענין:מסופר על אחד מגדולי ישראל בדור הקודם שתפס פעם בחור מעשן בשבת קודש, אמר לו אותו גדול בישראל, אני מקנא בשכר שלך בעוה"ב, כי לי אישית אין את התאוה של עישון, אבל אתה שכ"כ מתאוה לכך, עד כדי עישון בשבת, אם כן, על כל שניה ושניה שהנך מתאפק בשבת ולא מעשן הרי שכרך בשמים הרבה מאד לאין ערוך ולאין שיעור.
אלו שלא מתמודדים עם התאוה בצורה חזקה, לעולם לא יצליחו להבין את נפש המתמודד, כמי שלא מרגיש זאת על עצמו ובשרו מסתכל על המתמודד כאדם רשע וטיפש גם יחד, רק מי שחווה זאת בעצמו יכול באפס מה להתחיל להבין מה מתחולל בלב המתמודד, הלוא גלוי וידוע לפני כסא כבודו, שרצוננו לעשות רצונו, ומי מעכב שאור שבעיסה, כמה אנו כמהים ומשתוקקים להיות טובים יותר, נקיים יותר, טהורים יותר, כמה פעמים החלטנו בלב פנימה, שהיה לא תהיה, מה שהיה לא יהיה עוד לעולם, כמה בכינו לפניו, וכמה התחרטנו באמת על העבר, תוך כדי קבלה אמיתית על העתיד.
כמה ניסינו להתגבר, וב"ה הצלחנו הרבה פעמים להתגבר, כמה ניסינו לדחות את הנפילה עוד ועוד, עד שהגרוע מכל קרה ונפלנו, ואז, איזה הרגשה נוראה, סזיפתית, יאוש, תסכול, אכזבה, כעס, נקיפות מצפון, הנפש מבקשת רק למות.
ומעבר לכל זה עלינו להתמודד עם חוסר הקבלה הן מצד עצמנו, והן מצד הסובבים אותנו, אנחנו מרגישים 'זירו' או בעצם 'מינוס', הסובבים אותנו חושבים שאנחנו מטורפים ומרושעים.
{במאמר המוסגר: שמתי לב לתופעה מעניינת השווה מחקר בפני עצמו, שגם מי שמכור לדבר אחד לא מצליח להבין את המכור לדבר שני, דהיינו, אלכהוליסט לא מבין את נפש הסקסוהליסט, ומי שמכור לאוכל אינו מבין את נפש השתיין, ואפילו בתאוה עצמה מי שמכור רק לאוננות לא מבין את המכור לפורנו, מי שמכור לנשים, אינו מבין את נפש המכורים בעלי הנטייה הגברית, מי שמכור לשימוש חי אינו מבין את נפש המכור לאוננות, מי שאינו שולט על יצר הכעס, אינו מבין את מי שאינו שולט על יצר התאוה, וכו' וכו' וכו', למרות שהשכל הישר אומר שאם הנך מבין אל נכון שיש דברים שקשה לך לשלוט בהם למרות ההבנה שלך שזה לא בסדר, אז למה אינך מבין שחברך אינו שולט על משהו אחר למרות שבשכלו הוא מבין שזה לא בסדר, אבל כאמור זה במאמר המוסגר}.
לאבא בשמים יש המון מלאכים ושרפים וחיות הקודש בשמי מעלה, את העולם הזה הוא ברא לאנשים בני תמותה, שמתמודדים עם קשיים ויצרים שונים, אבא בשמים לא רוצה אותנו בתור מלאכים, אבא בשמים רוצה אותנו בתור אנשים, והנחת רוח שיש לו מאתנו היא כשהוא צופה ומביט בקשיים, בהתמודדויות, בנסינות, וכן, גם בנפילות, ובהתחזקות שלאחר מכן, ומכך יש לו נחת רוח יותר מאשר הנחת רוח שיש לו מהמלאכים.
לבטח מוכר לך הפיוט שאנו אומרים בתפילת מוסף ביום הכיפורים, ולתועלת כולנו אצטט אותו:
אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ:
בְּאֶרְאֶלֵּי אֹמֶן. בְּאַבִּירֵי אֹמֶץ. בִּבְלוּלֵי קֶרַח. בִּבְדוּדֵי קֶדַח. וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם:
וְאָבִיתָה תְהִלָּה:
מִגְּלוּמֵי גוּשׁ. מִגָּרֵי גַיְא. מִדְּלוּלֵי פֹעַל. מִדַּלֵּי מַעַשֹ. וְהִיא תְהִלָּתֶךָ:
אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ:
בַּהֲמוֹן מַלְאָכִים. בְּהִלּוּךְ מַחֲנוֹת. בְּוַעַד אֲלָפִים. בְּוֶכַח רְבָבוֹת. וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם:
וְאָבִיתָה תְהִלָּה:
מִזִּיו שׁוֹנֶה. מִזֹּהַר כָּבֶה. מֵחֲסֵרֵי שֵׂכֶל. מֵחוֹרְשֵׁי רֶשַׁע. וְהִיא תְהִלָּתֶךָ:
אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ:
בְּטִפּוּחַ עֲרָבוֹת. בְּטִכּוּס שְׁחָקִים. בְּיִשְׁרַת עֲרָפֶל. בִּירִיעוֹת מְעוֹנָה. וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם:
וְאָבִיתָה תְהִלָּה:
מִכְּתוּמֵי שֶׁמֶץ. מִכְּמוּסֵי כֶתֶם. מִלְּכוּדֵי פַח. מִלְּעוּנֵי מַר. וְהִיא תְהִלָּתֶךָ:
אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ:
בְּמַסְלוּלֵי זְבוּל. בִּמְרוֹמֵי שְׁפַר. בִּנְטִיַּת דּוֹק. בִּנְחִיַּת עָבִים. וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם:
וְאָבִיתָה תְהִלָּה:
מִסְּרוּחֵי מַעַשֹ. (נ"א מִשֹּוֹחֲחֵי מַעַן). מִשְּׂבֵעֵי רֹגֶז. מֵעֲדוּרֵי אֱמֶת. מֵעֲמוּסֵי בָטֶן. וְהִיא תְהִלָּתֶךָ:
אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ:
בְּפוֹתְחֵי קָדוֹשׁ. בְּפוֹצְחֵי בָרוּךְ. בִּצְדוּדֵי אַרְבַּע. בִּצְנוּפֵי שֵׁשׁ שֵׁשׁ. וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם:
וְאָבִיתָה תְהִלָּה:
מִקְּרוּאֵי אָיִן. מִקּוֹרְאֵי בְחָנֵף. מֵרְחוֹקֵי אֱמֶת. מֵרֵיקֵי צֶדֶק. וְהִיא תְהִלָּתֶךָ.
אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ:
בִּשְׁבִיבֵי אֵשׁ. בִּשְׁבִילֵי מַיִם. בִּתְלוּלֵי רוֹם. בְּתַלְתַּלֵי גֹּבַהּ. וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם:
וְאָבִיתָה תְהִלָּה:
מִבָּשָׂר וָדָם. מֵהֶבֶל וָתֹהוּ. מֵחָצִיר יָבֵשׁ. מִצֵּל עוֹבֵר. וּמִצִּיץ נוֹבֵל. מִמַּשְׁלִימֵי נֶפֶשׁ. מִמַּפְרִיחֵי רוּחַ. וּמִמְּעוֹפְפֵי חַיָּה. וּמֵחֲנִיטֵי נְשָׁמָה. וּמוֹצִיאֵי יְחִידָה. וְנִשְׁמָעִים בַּדִּין. וּמֵתִים בַּמִּשְׁפָּט. וְחַיִּים בְּרַחֲמִים. וְנוֹתְנִים לְךָ פְּאֵר חֵי הָעוֹלָמִים. וְתִפְאַרְתְּךָ עֲלֵיהֶם:
כן, כך אבא רוצה אותנו, חסרי שכל, חורשי רשע, כתומי שמץ, כמוסי כתם, סרוחי מעש, שבעי רוגז, עדורי אמת, כך בדיוק אבא רוצה אותנו, כך הוא אוהב אותנו, והיא תהלתו.
לעיתים אני חושב לעצמי, למה אני אמור לעבור מסלול כ"כ מורכב בחיים, אני מכיר מסביבי אנשים שהחיים שלהם כ"כ חלקים, כמובן שלהם יש קשיים ונסיונות, אבל לא ברמה ובעוצמה שאני חווה, אז למה אני נבחרתי לעבור כזה מסלול קשה מייסר ומתסכל, פעם בעבר כשהייתי מתחבט בשאלה מציקה זו, הייתי מוסיף הרבה רגשות אשמה, שלא נבחרתי לכך, אלא אני זה שבחרתי לעצמי מסלול כ"כ קשה, עם הזמן הפנמתי, שגם אם תחילת התהליך היה מבחירתי, שהלוא ניתן לנו זכות בחירה בחיים, אבל את התוצאות ואת המשך כבר לא תלוי בבחירה שלי, זה כבר מסלול שבחרו עבורי משמים.
היום אני יודע, שהקב"ה הועיד עבורי תפקיד קשה ומורכב, תפקיד מאתגר, לעשות רצונו בתוך כל הקשיים והנסינות, בתוך כל נפתולי החיים, והיא תהלתו.
בספר הקדוש 'קדושת לוי' לרבי לוי יצחק מבארדיטשאב זי"ע אשר כידוע תמיד חיפש לסנגר על ישראל, הוא מסביר את מאמר ה' בעקבות חטא העגל: "וביום פקדי ופקדתי" על פי משל לשני נערים שנתפסו בגניבה והובאו לפני השופט, על אחד גזר השני מאסר מומשך, ואילו את השני שיחרר השופט מכל עונש, ויתירה מזאת, הוא חייב את הרשויות לממן לו לימודים חינם אין כסף, את פשר הפסק התמוה נימק השופט כך, הראשון, הוא בן טובים, הוריו בני תרבות בעלי יכולת ששלחו את בנם לרכוש השכלה ותרבות בבית הספר, לא מנעו ממנו מזון וכל טוב, ואחרי כל זאת הוא גנב מגיע לו עונש מאסר, אבל חברו מגיע מבית עני וחסר כל, מעולם לא למד ולא שנה, לא קיבל שום חינוך, חי בתמידות עם תחושת מחסור ורעב, מה הפלא שגנב, עלינו להושיב אותו בבית ספר לחנך אותו, ולתת לו את האפשרות להתחיל לנהל חיים תקינים ובריאים.
ממשיך הרב ומסביר כשעם ישראל הכריזו בקול גדול: "נעשה ונשמע" לא היה בזה משום חידוש גדול, כי כך יאה וכך נאה לבני האבות הקדושים, לקבל את ציווי השי"ת ללא שום סרק של ספק, אכן, לאחר חטא העגל התברר שעדיין נשאר בהם 'גנים' ותכונות אופי מהסבא רבה תרח, נחור, ולמעלה שלא בקודש, וזה מה שהביא אותם לחטא העגל, וכיון שהתגלה תכונותיהם הלא טובות הטבועים בנפשותיהם אם כן התברר למפרע כמה היו צריכים להתאמץ ולהתגבר על טבעם ולהכריז 'נעשה ונשמע', פתאום התגלה שזה לא כל כך מובן מאליו, זה לא כ"כ פשוט, לעם ישראל נדרש הרבה עבודה ומאמץ להתגבר על התכונות והגנים שירשו מאבותיהם של אבותינו הקדושים ולהכריז נעשה ונשמע, מעתה, הכרזת 'נעשה ונשמע' קיבל משמעות נעלה יותר, משמעות עצומה יותר.
אומר הרה"ק מבארדיטשאב, אמר הקב"ה: 'וביום פקדי' כשארצה לתת שכר לעם ישראל עבור מעשיהם הטובים ועבור הימנעותם מלעשות עבירות, 'ופקדתי' עליהם את חטא העגל שמוכיח על התכונות הלא טובים שטבועים בהם, ועם זאת התגברו על תכונות אלו אם כן יגדל שכרם שבעתיים {700 !!!}.
בספר הקדוש 'עבודת ישראל' לרבי מקאזניץ זי"ע מסביר על פי זה את הפסוקים בתהלים, שנאמר בס"ד מחר בשיר של יום: "אני אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם, אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תיפולו", ורש"י הקדוש מסביר, אני אמרתי אלוקים אתם וכו' בשעה שהקדמתם נעשה לנשמע, אכן לאחר מעשה העגל נוכתי לראות שכאדם תמותון וכו', ועפ"י מאמרו של הרבי מבארדיטשאב מסביר הרבי מקאזניץ, אני אמרתי אלוקים אתם, מתי, כאשר ראיתי בחטא העגל שכאדם תמותון, ועם זאת הנכם מתגברים ועושים רצון ה', אז אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם.
וואו, לא שמתי לב שכ"כ הארכתי, אז תודה לך בעצתך היקר שבזכותך כתבתי רשימה זו לעצמי, מקווה ומייחל שיביא לי תועלת, ואולי גם לאחרים, אז שיהיה לך ולכולנו הרבה הרבה ההצלחה והמון המון החלמה,
ואסיים בדבריו של הרבי מגור בעל "בית ישראל" על דברי חז"ל שכל מי שיש לו דין עם גוי שישתדל לדחות זאת לחודש אדר שאז יש מזל טוב לישראל, אמר על כך הרבי מגור שלכל יהודי יש איזה גוי קטן בלבו, יש מי שקורא לזה 'יצר הרע', יש מי שקורא לזה 'נפש הבהמית', יש מי שקורא לזה 'חומר', יש מי שקורא לזה 'פגמי אופי', יש מי שקורא לזה 'מכור', יש מי שקורא לזה 'בעל דבר', הצד השווה שבהן שאף אחד לא חפץ בו, ולכולנו קשה אתו, אז אמר הרבי מגור שחודש אשר הוא זמן מסוגל מאד לנצח את הגוי האישי של כל אחד ואחד מאתנו.
"כן תהיה לנו", אמן.