חשבתי שנפגעת מהחברה הכחולה ...
העיקר שחייכת!

דברים טובים קורים לי.
הייתי השבוע בשלוש קבוצות
ורק מגיע הניקיון, ואיתו פתאום אני חוזר להשקיע בעצמי.
סדר יום, מכין לי בבוקר, צחצוח שיניים, לעיתים. ומקווה שיצא לי לנקות היום בבית.

תודה ה'!
תן לי עוד יום אחד

כל הכבוד!, תמשיך,
אוהבים,

אוהבים אותך אחי!

שמחתי לפגוש אותך השבוע. שמח לדבר איתך, מאחל לך הצלחה בדרך, ו.. תמשיך לבוא ודברים טובים יקרו...

שיהיה לך ולכולנו יום נקי ושפוי!

תודה רבה חברים יקרים, שמחתי לפגוש!

אני רוצה להיות אסיר תודה על דברים טובים שקורים לי. על קשר טוב עם אמא שלי.
על זה שאני מצליח לחבר בין הדאגה לעצמי כשאני נקי לבין כשאני משומש, אבל למרות הכל, אני מאוד מאוד רוצה להשתמש עכשיו. אין לי ספונסר כרגע, אני גם פוחד לקחת, ואני מתפלל שהשם יעזור לי למצוא אחד שישמח בי ואשמח בו.
חסר אונים ברחוב. מפחד מפורים, אני צריך להחליט אם אני יוצא עם הישיבה בפורים וקשה לי להתחייב, שנים שעברות פשוט ברחתי עד שכבר פספסתי. חושש מה זה יעשה לסדר יום שלי.
אני רוצה לחשוף שיש לי עזרי-תאווה שקשה לי לוותר  עליהם. נראה לי שאם אוותר יהיה לי קשר יותר
("פת בסלו?")

א"ת שהתחלתי לעשות איזו משימה שדחיתי כבר זמן מה, ועוד דברים יומיומיים שאני דוחה לסוף בדרך כלל.
שרק להרגע אני נקי, אבל אני במצב מאוד מאוד מסוכן בשבילי, ברוך ה' שאני עוזב פה עוד כמה דקות
מתכוון אי"ה להגיע היום למסיבת פורים

נתקיים בי מאמר הכתוב מ'היי' ל'ביי'.
אני לא יודע אם זה קשור דווקא ל'היי' או שזה הגיע בלי קשר

משתתף בצער

היצר הרע הוא לא יהודי. ולכן גם אם "החילותה ליפול לפניו" יכול תוכל לו!

לא השתמשתי (עדיין) אבל הייתי, ובמידה מסוימת עודני, במצב רוחני/נפשי לא קל.
עכשיו אני עם טינות על אחי, אולי גם אחותי, גיסי והאחיין שלי ששבר לנו משהו בבית... (אני לא בטוח שזו טינה עליו, אולי זה על אמא שלו).

הרגשתי שאני צריך קבוצה היום. הלכתי, ומסתבר שהיא לא מתקיימת, ככל הנראה בגלל פורים.
מקווה לקבל את רצון אלוקים בשבילי ולזכור ש-אני, את שלי עשיתי. הגעתי. אם הייתה קבוצה או לא? לא בידיים שלי.

הרצף ניקיון הנוכחי שלי (6 ימים אם אני זוכר נכון) לא מאוד ארוך, אבל משום מה אני תולה בו הרבה.
התחלתי ללכת להרבה קבוצות וזה מתדלק אותי.
העניין הוא שכל הציפיות האלה (והפנטזיות על ה10 שנות ניקיון...) הן מתכון לטינה אם אפול.
אני צריך להתרכז בפעולה הנכונה הבאה, בשעה הקרובה.
העבר והעתיד לא בידיים שלי לחלוטין. מי אמר שאקום מחר בבוקר?
 

רגשות מאוד קשים. לא יודע מה לעשות. קשה לי להכניס את אלוקים למקום הזה
ואיך אני לא משומש עדיין?

יאללה למיטה. מחר יהיה יותר טוב...

תודה אריסטו... אני לא יודע אם אצליח. מקווה שאוכל להרדם.
-
אני לא מצליח להבין את ההרגשה הזו. מה זו המועקה המטורפת הזאת?
איך אפשר להתמודד עם זה בכלל?

ושוב מוצא את עצמי במצבך אחי. 
מועקה מטורפת. איך מתמודדים עם ההרגשה הזו? 
מלא טינות על אשתי. לא מצליח להירדם בגלל זה...

אני כותב בעיקר בשבילי ולעצמי... מקווה שיהיה לעזר... זו הדרך שלי להתמודד.

איך אפשר להתמודד? שאלה טובה...

טוב, התשובה לשאלה די ברורה לי. לברוח. אני רציני. זוהי מציאות חיי. יש לי כפתור מילוט ואני יכול תמיד ללחוץ עליו. הוא הופך מרירו למתיקו כאב לעונג... מנתק אותנו מעצמנו עד שהרגשות הקשים לא מורגשים... פורס מסך על כל המתרחש בך פנימה... 

הספונסר סיפר לי על ניסוי שנעשה באופן הבא:
הכניסו עכבר לקופסא. בקופסא אין שום דבר חוץ מדוושה קטנה שברגע שהיא נלחצת, אלקטרודה שמחוברת ל'חלק של העונג' במח של העכבר מופעלת. העכבר בחן את סביבתו ובשלב מסוים לחץ על הדוושה. קיבל שטף של הנאה והמשיך בחייו. אחרי זמן מה שוב לחץ וקיבל זרם לאותו אזור במח.
אחרי זמן לא רב העכבר נמצא לוחץ בטירוף מוחלט ובמהירות עצומה על הדוושה... 
יש לנו כפתור מילוט. כפתור עוקף מציאות. הוא לא פותר בעיות מבחינה פרקטית, הבית עדיין מבולגן הסכסוך המשפחתי עדיין שם המצב הכלכלי בעינו,  אך הוא נותן לך אפשרות להיות מסטול מספיק כדי שלא תצטרך להתמודד עם הקושי הנפשי שהן יוצרות אצלך. במילים אחרות, הוא נותן לך את האפשרות לא להתמודד עם עצמך ועם הקושי שנוצר בנפשך. מנגנון הישרדות. כך תוכל להמשיך עם חייך - 'לפתור' בעיות פרקטיות בלי שאתה לגמרי מנוהל מהם נפשית. מושלם... לא צריך להתמודד עם החיים באמת  (כן, החיים באמת זו המציאות הפנימית שלנו...) וכך בזמן שאנשים בועטים צורחים דופקים את הראש בקיר ובסוף לומדים לתת מקום לרגשותיהם להתחבר לאחרים כי א"א לבד ולצמוח מהקושי אנחנו לא מבינים מה הצורך באחר ומה כל הסיפור עם הרגשות האלו בכלל (הם מאחורי הקלעים. מידי פעם עולים ואז מכסים אותם שוב עם עם שימוש)...

אז מה עושים אחרי שהכרזנו שסבלנו מספיק מהכפתור הזה ואנחנו לא בורחים מהמציאות הפנימית שלנו יותר? 
אני אומר לך את מה שהספונסר אומר לי:
זה לא פתיר (ביאסת ת'חיים). רגשות הם לא בשליטתנו. הם "הדברים שאין ביכולתי לשנותם". גם דינוזאור נקיות מרגיש זוועה מידי פעם. נקיות אין פירושה הרגשה טובה ולא מבטיחה הרגשה טובה, ממש לא. זה לא אצלנו, לא בידינו. ככה זה בני-אדם...

זה השיעור הגדול מבחינתי למכור כמוני. 
הדבר היחיד שיש לי זה היכולת לקבל את המציאות הרגשית שלי וזה נעשה ע"י כל דבר שיסיט אותנו מהאובססיה לשקוע בבעיה הרגשית ולנסות לפתור אותה. האובססיה לפתור היא זו שמביאה אותנו בסוף למחוזות התאווה כי זה באמת לא עוזר ורק סוחט את הנפש ומבודד אותנו עוד יותר.

אז מה כן? שיתוף, חשיפה כתיבה של הדברים. תפילה. פעולות... לתת מקום לרגשות שלי ולא להדחיק כמו שאני רגיל. לדבר על זה לחשוף את זה. לא כדי לפתור את הקושי (זה כבר שליטה ורגשות הם לא בידינו לפתור) אלא כדי לקבל את היכולת לחיות עם הקושי הזה. עם הקושי ולא בתוכו. זה הכל.

מבין את הקושי מאוד אחי מזדהה ומאחל לך ממכור למכור שיעבור כבר הקושי ועד אז אנחנו בספינה עם יתר האנושות "הכאב גדול ואין לאן לברוח" (מה ז"א אין לאן לברוח? בטח שיש... יש אפשרות ל... ול... לא. אין. רק להיום.)

לילה טוב נשמה. אוהב אותך מאוד
 

תודה רבה על התגובה. לא מובן מאליו.
חסר אונים שנמחקה לי תגובה שכתבתי לך... קשה לי להתמודד עם האכזבה הזאת
שימוש יעשה לי עוד יותר רע, אז אין לי מה לעשות. לשבת ולסבול עד שזה יעבור... עד הפעם הבאה. ואז שוב...
והקטע שזה כל כך כואב, כי יש לי דברים טובים בחיים. אבל כשאמא שלי באה ובתוך כל הבלגן הזה שצעקתי עליה ומביאה לי מתנה, זה כואב. כי כל כך הרבה יש לי, אז איך אני מסוגל להיות ככה?