אבא, אלי, גיבור שבגיבורים, מלך מלכי המלכים. ואני, חלש שכמוני. כל כך תאב ורוצה ולא מוצא מענה.
הרעב שבי דורש שובע, שובע שאני שאני מכיר דרך אחת לתת לו מענה. והוא דורש את האוכל שלו, הוא לא רעב למשך כל כך הרבה זמן כבר די הרבה זמן. ואני כבר מרגיש ומתחיל להחליק...
רוצה לבכות, רוצה ליפול, רוצה לרשום מחר 13 יום, רוצה לפתוח סרטון, תמונה. מה שיש.
אם בעבר הייתי זקוק לוידאו, עכשיו היצר מוכן להסתפק בתמונה. הגוף מתחיל להתעורר. להגיב. ואני, כרגיל מנסה להתעלם מעצמי. אני, החלש וחסר האונים שכמותי נאחז בקצות האצבעות בכלום ומפחד ליפול.
רק עליך אוכל להסמך. אבל כנראה שלא ממש יודע איך. או שכן, אבל לא מיישם. יש פורום, אבל עדיין קצת לבד.
רוצה לאונן. רוצה לבכות.