היו לי שימושים היום, שכללו פעמיים אוננות ועוד הרבה דברים מאוד הזויים כמו ( כתבתי משהו שעשיתי, אבל אני לא בטוח שזה בסדר לכתוב כאן, אז מחקתי. ואולי אני גם מתבייש לחשוף את זה כאן) . אני לא יודע אם אצליח לחשוף את אופי השימוש מול הספונסר הלא רשמי שלי. אני מתחנן לאלוקים שיתן לי את הכוח וקבלה עצמית בשביל לעשות זאת.
***
חבר סיפר לי על חבר אחר שספונסרו אמר לו להכין 100 מעלות על עצמו, כמדומני כחלק מצעד 4. אני החלטתי לא לחכות, כנראה, והתחלתי לכתוב וגם לשאול הרבה אנשים סביבי לגבי המעלות שלי.. כרגע אני אוחז ב50+. אסירותודה...
***
לא מובן מאליו, כבר כמה וכמה ימים (רק להיום?) אני קם לפני 11, וברובם נראה לי כמה שעות לפני אפילו. תודה לאלוקים שקמתי היום, בשעה טובה ויצאתי מהמיטה אחרי כמה דקות.
מודה גם על רעיון שמצאתי בספר פפסיכולוגי והתחלתי ליישם כדי לנטרל את מחשבותיי המעוותות. מבקש מאלוקים נכונות לעשות צעדים.

אתה מרתק

תודה רבה יוסיפונוס. תרים צלצול .

אני מרגיש שסוף סוף אני שואל את השאלות הנכונות. מה לעשות במקום "אבל..." אני תולה בזה יותר מדי וכבר מתכנן את המסר שאני אתן... אבל יש המציאות היא שיש מצב שאשתמש היום או מחר או... וכל מה שיש לי זה היום. מבקש מאלוקים לחיות היום ולשחרר.

מאוכזב ששוב אני ישן ב12 במקום ב11.
אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם.

לילה טוב

נראה לי שכחת את המספר טלפון שלי.

שלום חברים.
אסירותודה על נכונות. התקשרתי אתמול ושאלתי. שאלתי מה אני צריך לעשות היום, כדי להיות יותר קרוב לצעד 12 מחר.
שאלתי את זה אתמול, ושאלתי גם היום.
אחרי תקופה שאני מתחרבש עם עצמי עם שאלות ותובנות, שעזרו, אבל...
החלטתי לנסות לוותר על זה. להניח לזה. ובמקום להסתבך הרבה עם "האם היה לי מספיק?" "בשביל מה להפסיק?" "האם אני מכור?" "אני לא מוכן לוותר!" - פשוט לנסות ולעשות צעדים. (אולי השאלות האלו כן חשובות. אני לא יודע אם אני יכול לפסול אותם. בכל אופן, ספונסרי הלא רשמי מכיר את מצבי +_ ומנחה אותי בכל זאת כך נראה להתחיל לעשות) זו התוכנית, אחרי הכל.
אני מתחנן לאלוקים שיעזור לי, כדברי ד"ר בוב, לשמור את זה פשוט.
***
אני תולה הרבה תקווה באמירה הזו ומפנטז על המסר שבו אכריז על היום הזה כהיום שבו נהייתי נקי מלאנתלפים ימים. ואז אני מתחיל לדאוג לנקיות, ו... מלחמה!
זה כבר מרגיש כאילו זה בשליטתי ובידיים שלי,
וזה בדיוק ההפך ממה שאני מנסה להשיג. פרדוקס...
ואני פוחד מהרגע שבו זה יתנפץ לי בפנים...
*** 
הספונסר-הלא-רשמי שלי, או בקיצור, סל"רי ( )
הציע לי אתמול לכתוב שלושה מפגשים שהיו לי עם תאווה. כתבתי.
וגם היום הוא הציע לי את אותו הדבר. אבל קשה לי, אני לא יודע מה לכתוב.
האם סתם מבט נחשב? או האם צריך דווקא מבט שבו התחלתי לפנטז הלאה?
אני מתחנן לאלוקים שיעזור לי לשחרר.  זה לא חייב להיות מושלם. אני רק צריך לתת לו לכתוב דרכי ומה שיצא, יצא. גם אם זה יצא פשוט ולא מושלם ומפוצץ.
אני מתחינה לאלוקים שיעזור לי לראות שתאווה זה רע לי. קשה לי נורא לראות את זה. בחורה יפה נראית עבורי כדבר שכולו טוב, קשה לי להרגיש שזה עושה לי רע.
***
אז שלום חברים, הכינוי שלי כאן הוא 'בעצתך תנחני', נמאס לי לברבר עם עצמי אם אני מכור או לא, אני נקי בערך 20 שעות, ומתמקד בצעד 1.
מבקש עזרה לוותר על תאווה היום.

שלום בעצתך תנחני!!!!
אוהביייים!

בהצלחה
על עצמי אני יכול לומר שזה באמת לא קל עם כל הבלבול בהתחלה

בהצלחה, אוהביםםםם, מזדהה, חיבוק.



אבל אלוקים, כמה זמן עוד אשאר בהתחלה הזאת???
 

לי לקח חמש חודשיים להיות בהתחלה. מתפלל בשבילך לדרך יותר קצרה.

שלום חברים!
הכינוי שלי כאן הוא 'בעצתך תנחני' ואני.... אמממ....
קשה לי. אני מרגיש שאני משקר כשאני אומר שאני מכור. למה? מין מחשבה מעורפלת. אולי גישת הפסיכולוג, שאיזה קול בה לוחש לי שבעצם הבעיה שלי היא רגשית, וטיפול רציני ואני מסודר. (ללא האלמנט הרוחני של מכור, אני מניח)
האמת? אולי אני מוכן לוותר על החיפוש הזה.
לקבל את זה שאני 'לוידע', ופשוט להעזר בתוכנית. לא ראיתי במסורת שלוש את המילה 'מכור'...
טוב לי? ברוך השם. לא טוב לי? להתראות...
אבל כשמגיע הרגע שבו אני צריך להצהיר על כך, קשה לי. אני מאוד מנוהל מהפחד לצאת שונה ומוזר ולהגיד באופן שונה מכולם. מצד שני, אני פוחד לשקר (אני מקפיד בדר"כ בצורה רצינית לא להוציא שקר מפי)
זה יוצר אצלי איזו אי נוחות כזו.
ואני מבקש מאלוקים להשתחרר ממנה ולקבל את עצמי.
***
אולי בזה הייתי צריך לפתוח, אולי לא, אבל - יש לי ספונסר! (נראה לי)
ספונסרי הלא רשמי (לשעבר) שאל אותי היום אם יש לי ספונסר. בתגובה עניתי לו "אתה!"
ואז שאלתי אם הוא יכול, ואני חושב שהוא מסכים לקחת אותי.
קשה לי קצת עם תחושת הפספוס, שראיתי חבר שהרים יד בקבוצה ואז אני חושב שאולי הוא יותר טוב. ולפני כמה זמן גם פגשתי חבר שנראה לי שאולי הוא ככה...
ותכל'ס, הספונסר שלי - זו ממש מתנה מאלוקים.
אני מסוגל להיות בכנות (לא מושלמת, גוברת והולכת, כך נראה) איתו, נחמד לי לדבר איתו. כיף לי. ויש לו זמן עבורי. לא מובן מאליו.

ברגע שזה נהיה 'רשמי', נהיה לי כבד. קשה לי עם הגישה שלי.
קשה לי, כי אני הופך את הדברים למטלה. קראתי בספר "בוחרים להרגיש טוב" בנושא, והזדהיתי עם הדברים שם. אני מקווה ליישם ולא להתייחס לפעולות בתור "חייב" "צריך" "אסור" אלא רוצה. מה יעשה לי טוב.
***
בשימושים האחרונים, מצאתי סרטון שתקופה ארוכה רציתי להשיג אותו. אני רק כותב עליו ועולה בי ההתרגשות הזו. זה סרטון בתשלום, שעולה באיזור 100 ש"ח, שניסיתי לקנות יותר מפעם אחת עם יותר מכרטיס אשראי אחד. נראה לי שניסיתי ב3(!) כרטיסים, ובכולם לא הצלחתי.
ואני נורא רוצה להשתמש איתו שוב.
לא רוצה לוותר עליו. אני רוצה להרגיש נשלט. לאבד את השליטה על חיי וכבודי ולמסור אותם בכניעה לכוכבת בסרטון.
אני רוצה להסניף בחורות. היופי נראה לי דבר טהור ורוחני... ונקי ו... מושלם?
ואני לא רוצה לוותר עליהן
מתחנן, אלוקים,  תעזור לי לוותר על זה. שאבין שרע לי שם.
קשה לי לוותר, אני מרגיש שאני לא רוצה לוותר.
אנא, עזור לי היום, לחיות ב'רק להיום'.
 

התקנתי תוכנת סינון על הטלפון. כרגע יש לי את הסיסמה וזה בשליטתי (אם כי זו עדיין פעולה מסוימת של כניעה/מלחמה).
אני קצת דאגן, וכואב לי למסור את השליטה המלאה ופרטיותי דרך הטלפון. אפילו מודגש לי בבירור ש"הרשת עשויה להיות תחת פיקוח...". אני לא סומך בעיניים עצומות על האבטחה שלהם.

אופציה אחת, לוותר על הסמארטפון לגמרי, אבל אני נוסע לאחרונה ויהיה לי קשה בלי גוגל מפות ו/או מוביט.
אופציה שתים, להתקין סינון של חברה מוכרת יותר, שאולי אפשר לסמוך עליה יותר בתחום האבטחה.
אופציה שלוש, לוותר על הפחד הזה, ולהמשיך עם החברה הנוכחית.
אופציה ארבע, לוותר על הסינון...

בעצתך תנחני כתב on 17 מאי 2016 13:14:

תסלח לי אם אני פולש למרחב שלך, ריגשת אותי עד דמעות
ולא כי אני "מרחם" עליך או מרגיש אותך, אני מרוכז מדי בעצמי מכדי להרגיש את זה
בגלל שאתה משקף לי את עצמי.
הסגידה הזאת ליופי הלא מציאותי העל אנושי, לעוד נתח בשר (..), הרצון לטבוע בזה ולמסור את כל החיים שלי, את כל מה שיש לי בשביל עוד שניה של אופוריה בזה, הרצון לחיות את זה כל החיים, לאבד את הזמן.
הרצון לאבד את השליטה..

אני יכול לומר על עצמי שככל שההנאה והאופוריה גדולה יותר, כך זה משכך את כל הבעיות שנוצרות לי מסביב ובאופן ישיר גורם לחוסר נכונות להפסיק, לחוסר אפשרות לראות את ההשמדה של חלקים באישיות ובחיים שלי. אני מדי מטושטש לראות את זה.
(אני חושב שהדבר היחיד שמניע אותי להחלים זו ההבנה שאם אני ממשיך אני מת.
מת רוחנית, נפשית, רגשית.
גם אם לא מייד, במחלה אני צועד לכיוון המוות המובטח, האיטי והמייסר (והמתוק).
ועדיין אני חסר אונים מול הנכונות, ומול ראיה אובייקטיבית. חסר אונים מול המחלה שמנסה לשכנע אותי שאני לא חסר אונים.)
תודה, ושנזכה להדרכת ידו הגדולה של אלוקים.

החסוי - זכור לי שאני רוצה להגיב לך, אולי בהמשך. תודה!
***
מוצף רגשות אשם ש"אני תמיד נמרח בשיחות" כואב לי נורא שאני מעכב את הספונסר שלי וכל שיחה (כמעט?) מתעכבת. גם היום כשהוא בפירוש רצה לקצר.
אני מתחנן לאלוקים שישחרר אותי מזה. קשה לי נורא לסחוב את הרגשות האלו.
*
ברוך השם אני כבר במיטה בשעה טובה. לא מובן מאליו!

אחרי השימוש,
מפעיל את המוזיקה באוזניות, חזק. מוטב רמיקס או שיר קצבי. רק לא לשמוע. רק לא להרגיש את הכאב. אולי הקול של המוזיקה יתעלה על הצרחה הדוממת.
רק לא לשמוע
רק לא להרגיש
 

(ספירת העומר, אבל יכול להיות שמותר לך) אוהביםםם