אוהבים אותך 'בעצתך' היקר,
כמו בן משפחה אהוב, בלי תנאים ובלי סיבות.

מזדהה מאד עם הכאב ותחושת הבדידות שאתה מתאר,
גם אני הייתי ועודני לפעמים שם, מוקף בייאוש עבה.

מה שעוזר לי לפעמים, זה לחבק אחרים,
או באופן וירטואלית דרך המילים פה,
או ממש לחבק בבית את אשתי וילדי.

יש בחיבוק תנועת אנרגיה חיובית דו כיוונית,
אני מחבק את השני, אבל אני גם בעצם מחבק את עצמי דרך החיבוק של הזולת אותי,
וגם בחיבוק וירטואלי זה עובד ככה, הוכח שהבעת חמלה כלפי הזולת משפיעה פסיכולוגית גם עלי, כאילו אדם אחר אמר לי את הדברים.

חיבוק מצליח לנגוע בילד התם והעדין שבי, החלק שבי שעדיין טהור ואוהב את העולם,
קראתי פעם שהאדם הוא כמו בצל, שכבות שכבות של שלבים שונים של אישיות והתפתחות,
וכשאני מצליח אפי' לרגע קט להתחבר לחלק היותר עמוק ופנימי שבי, בילד שבי,
אני מעורר אותו ומשפיע ממנו אהבה והחלמה נפשית לכל שאר השכבות שהתווספו עליו.

שולח לך חיבוק אוהב, וגם לי.
באהבה  
 

'בעצתך תנחני'
האמת, איבדתי נשימה כשראיתי את רצף שנקיון שלך שנעלם.

דפדפתי מיד לעמודים האחרונים לקרוא מה עובר עליך...

עולים לי דמעות למקרא הכאב השורף שלך 

ותאמין לי אני לא בקטעים האלו. אני מוכר בסביבתי כגבר קשוח.
שורף לי ! חותך לי ! לשמוע אותך סובל כך,
אנא, בשר לנו בשורות טובות.
אוהבים

מצטרף לדיברי קודמי..
אוהבים אותך אחי היקר!
לפחות על משהו אחד גלוי אני יכול להודות לך, תודה רבה שאתה איתנו בדרך, אתה מחזק אותנו!
המשך יום נקי ומפוקח

תודה לכם חברים! וסליחה שאני לא מודה לכל אחד באופן אישי.

אני רוצה לשתף פה, אולי בשביל לקבל תגובות שיגאלו אותי... מצד שני לא כל כך בא לי. אאולי זה גם בגלל שאמי בנייד וקשה יותר להקליד כאן.

היום דיברתי עם ספונסרי, ומסיבות שלא תלויות בי (אני מקווה) כרגע הוא כבר לא. ושוב אני לבדי... ולא יודע מתי אאזור אומץ לקחת חדש...
לא מוכן להכנע ולעשות הכל.

היום נזכרתי במשל שפעם חבר יקר אמר לי, לגבי אדם שנולד וחי בבית חולים מחובר למכשירים, ובא אליו אדם ואמר לו שיש חיים בחוץ, אבל הוא דחה אותו באומרו שהיום הוא אכל ולא כאב לו...
בכנות, אני כותב את הסיפור הזה כנראה כדי להסביר ולהתנצל(?) איך זה שאני מעז לומר שלא כואב לי... אני שונא את המשפט שאומר שאם לא כואב לך, תהנה. אני מניח שאם באמת לא היה כואב לי, לא היה אכפת לי מהמשפט...
אולי כן כואב לי, אבל אני מיואש או שחושב שהכאב של הניקיון כואב יותר.

נקי כרגע. מבקש מאלוקים שיעזור לי להגיע לאמונה שאפשר אחרת. שהוא יכול אחרת. שאני יכול אחרת.

מודה על הדברים הטובים שקרו היום, ביניהם פגשתי חבר, ודיברתי עם כמה חברים בטלפון.

משומש. כואב לי. רוצה לכתוב פה.

שבת שלום

כואב גם לי:(

שבת שלום:)

תכתוב! דאגה בלב איש יסמסנה, יש אומרים יסמס לחבר ויש אומרים ימסמס מדעתו...

קשה לי לחשוב עליך שכואב לך,
אוהבים.
אם בא לך להתקשר, אני פה.

תתפללו עליי. בבקשה.
 

מתפלל. אבל "אין הדבר תלוי אלא בי..!"

מתפלל, מתפלל, כל היום וכל הליל, מתי יבוא כבר הגואל... (משירי ישראל דגן)

מתקשרים עליך. התענה?

אענה גם אענה. את אחיי אנוכי מבקש תודה נאהבים ואוהבים. אכן, אין הדבר תלוי, אך מה אעשה כשארגיש שכוחותיי כלים, רק תפילה נותר לשאת, לא-ל פודה אוהב וחפץ מי יתן ואמצאנו היום, בשעה הזו, בדקה הזו, ברגע הזה

כואב... שורף... אין מנוחה, מלבד הפוגות קצרות של היסח דעת, מסתם חוסר שימת לב, או מציאת נחמה, וחיפוש, חיפוש חיבור; שלא אהיה כל כך לבד עם הכאב הזה. הכאב הגדול והנורא הזה, בפטפוט ומבטים בבת דודתי, או עם המוכרת בסופר ובחנות האוכל, מחפש קשר. חיבור. להיות יחד, רק לא לבד עם המחשבות. רק לא לבד עם הכאב האיום והנורא, שאפילו אין לי לו הגדרה ברורה, רק כואב כואב כואב ייאוש ייאוש ייאוש צרחה דוממת שקולה נשמע ברמה. וחייב הפוגה, חייב בריחה, לכמה דקות, לזמן מה, רק לא להרגיש אני-לא-יכול. אני-לא-מסוגל. אז נכנס לפורנו, חושב שלא אגמור מהר, שהבריחה תמשך זמן רב יותר, או שאשתמש שוב, לאחר מכן. גם אם לא ארצה.

אוי, א-לוהים.

אוי טאטע 
כואב לשמוע 

כשאדם מישראל מצטער, שכינה מה אומרת?
קלני מראשי, קלני מזרועי.

מאחל לך שתחוש איך אבאל'ה אוהב, מצטער איתך יחד.