כתבתי כמה תגובות שהתלהבתי מהן.
מה רבה הייתה האכזבה לאגו היקר שלי כשנכנס ולא קיבל על פניו מטר מחמאות...

שבוע טוב איש יקר=)

מה שלומך בעצתך היקר?
התגעגעתי

מתפלל שה' ישלח לנו שלווה ושמחה וכח לעשות פעולות שיקרבו אותנו אליו עוד קצת, רק קצת, רק להיום.
אוהב

אוהבים ♥

תודה רבה חברים.
אני לא כל כך יודע מה שלומי
אחרי תקופה של הקלה מאוד משמעותית מהאובססיה לשימושים - חזרתי.
עכשיו שוב הפסקתי
אני לא יודע.
מבולבל.

יש לי קצת חרדה עכשיו. אולי בעקבות שינויים במינון. זה מציק, אולי כדאי לי לקחת כדור להרגע, אני לא יודע.

האמת שאני לא כל כך יודע מה אני. פעם 'נלחמתי' להיות מכור. הייתי הולך לקבוצות כמה פעמים בשבוע, הלכתי נגד הקרובים אליי, אוהביי. נגד עצתם, דעתם.
נלחמתי בשיניים להמשיך לבוא
לא ראיתי תוצאות
ואז הפסקתי לבוא
אבל התחלתי לחפש משמעות בחיי
ואז, משום מקום, לאט לאט או מהר מהר, האובססיה שככה. נהיה לי קצת טוב בחיי. משהו ללכת אליו, משהו לקום בבוקר אליו.
לא הייתה לי ספירה מדויקת, אבל לדעתי גם עברתי את החודש. מי יודע, אולי חודשיים. פתאום גיליתי שאפשר לחיות גם בלי תאווה.
פתאום האמנתי שאני מסוגל לחיות בלעדיה. טוב, אולי לא לגמרי לגמרי בלעדיה, אבל כן. בלי האוננות והפורנו
ושלא תבינו לא נכון, זה לא שהפסקתי לסבול או להתמודד. מכור או לא, תאווה היא כנראה לא הבעיה. היא פיתרון. אבל עם כל הסבל הרב שעברתי, משהו בי קצת השתנה. אני לא יודע מה בדיוק קרה שם, אבל זה כאילו שאני השתניתי, זאת אומרת, הייתה לי במוח מין משוואה X = Y. כאב = תאווה. ופתאום זה כבר לא היה כך. סבלתי, חייתי בסבל, לפעמים הוא היה בלתי נסבל, אבל פניתי הרבה פחות לתאווה.
אבל שוב נתקעתי בלופ של חוסר המוטיבציה. שוב לא עשיתי שיעורי בית כמו שצריך בטיפולים שאני נמצא בהם, שוב לא הייתה לי מוטיבציה לקום בבוקר ואז, כמו פעם.. השימוש חזר. כן, הוא לא חזר (עדיין??) במלוא כוחו ואחרי כמה שימושים פתאום יש לי הפוגה. אני גם מרגיש קצת פחות חלש מולו. אני לא משתטח על הכביש על כל מחשבה שעולה לראשי. אבל אולי זו אשליה? אינני יודע. אולי בעצם אני כן חלש.
אני מרגיש יותר כמו האני שהיה פעם, לא לגמרי, אבל קצת.
וזה חבל(?)

מקווה לצפות לטוב
וזה טריוויאלי, אבל יהיה בסדר. בסוף יהיה בסדר. אולי יבוא המשיח פתאום ויתקן אותי

לא מצליח להרדם. לפעמים זה נראה שלעולם לא אצליח.
לקחתי קלונקס.
רק לא להתמכר לזה, אלוקים. זה גדול עליי.

תודה רבה רבה אבי

אוהבים אותך בעצתך,
לא שמעתי ממך כבר המון זמן, 
זה נראה שמצאת משהו טוב שעושה לך טוב, תחזיק בו חזק, גם אם נפלת זה לא אומר כלום, עד כמה שאני מכיר אותך אין כמוך בלהרים את הראש ולהמשיך קדימה.

מחזיק לך אצבעות, 
אחיד