באמת שהכל היה בסדר עד היום ה-20 בערך.(כרגע ברוך השם 27)
אולי קצת מחשבות לא משהו פה ושם. נו.
אבל מאז, וידעתי שזה יקרה, היצר אומר לך: "ואללה, שעון קיר, מסתבר שניצחת אותי לגמרי עם הטבלת 90 יום הזאת, אין מצב שאתה נופל, אה?"
ואני אומר לו: "אין מצב. בחיים. תמות."
והוא אומר "אז ליגוע קצת פה ושם בעצמך זה יכול להיות רק כיף עכשיו, בלי שום ייסורי מצפון נוראיים אחריהם".
ואני מסכים.
עוד קצת ועוד קצת. די.
למחרת - עוד קצת ועוד קצת - די!
ובערב: למה הייתי צריך את זה בכלל? אני כל כך צדיק! חבל..
ובבוקר: אפשר עוד טיפה.
מה יהיה בסוף? (כנ"ל לגבי הפנטזיות וההרהורים)
הרי או שאני ייפול בסוף (אין מצב. בחיים. תמות.)
או שאני רק ימשיך ככה, וזה אפילו לא כיף!
או - שאני כבר יגיע למסקנה והחלטה הזאת כבר.
זהו - וזהו.
טיפ לעצמי: אני בטוח שהכתיבה הזאת העבירה איזה מסר ליצר הרע. הוא התיישב קצת יותר עמוק, מהבושה.
