שלום חברים!

בנימה אופטימית זאת, אני שמח לספר לכם שאני חוזר לפעילות בפורום (האגו הגדול שלי מספר לי שהכל כאן נתקע ורק מחכה שאני יבוא ויפיץ פה החלמה, אבל רק להיום אני לא חייב לשמוע לו). בעז"ה אני מקווה שאצליח להשאר פה ברציפות.

זמני דוחק אז לא אוכל להרחיב על קורות מסעי בזמן שהייתי בהימנעות מהמחשב, רק אומר שקיבלתי מכך הרבה ואני חוזר לגעת במחשב עם תודעה הרבה יותר חזקה על כמות העזרה שאני צריך לקבל בנושא.

החלטתי לפתוח יומן מסע חדש לאור הדרך החדשה שאני מנסה ללכת בה (אע"פ שהדרך הזאת חדשה לי כל יום מחדש, ובכל זאת, דברים השתנו בחודשים האחרונים...)

שבוע מחלים לכולנו!

שלום חבר.
כיף לקרוא אותך שוב כאן.
מקווה שכמו יוסטס סקרב (המסע בדורך השחר לעומת....והמבין יבין), החיים שלך יופיעו הפעם כאן באופן שאתה מעוניין בו יותר...

אתך
נתן במתנה

שלום חברים.
סוף סוף יש לי קצת זמן אז כמה מילים על הזמן האחרון. עברו עלי חודשיים וחצי די נעימות, עד הפילה שהגיע די במפתיע לפני שבוע. זה הגיע כרוח סערה, עקב פנטזיה שנתתי לה לצמוח בחושך יותר מדי זמן ועקב כניסה למקום מסוכן מבלי שפתחתי מעגל לפני. זה מה שקורה כשלא מבקשים עזרה. חשבתי שיהיה בסדר, אבל זה השתלט עלי די מהר. כרגע אני עסוק בלקבל את עצמי. טונות על גבי טונות של קבלה ותזכורות שאני מכור וככה זה ואלוקים אוהב אותי כמו שאני וגם אני צריך לאהוב אותי כמו שאני. הרבה הרהורים על ההחלמה מה שלי - מה עוד אני יכול להוסיף. מה אפשר לחזק ולשפר. אז אסירות תודה שאלוקים נותן לי כח. כל משבריך וגליך עלי עברו. אז גם אני מחכה שיעברו כבר. ואני מאמין שאכן יעברו.
רק להיום אלוקים נתן לי כח להישאר נקי. רק להיום אני עושה כל מה שהתוכנית אומרת לי לעשות. משתדל לחיות חיים רוחניים, להוסיף חיבור לאלוקים שאוהב אותי, לייצר החלמה.
תודה שהקשבתם.

יש לי בעיה עם אמא שלי (למי אין?) היא לא מפסיקה לתקוף אותי בכל פעם שאנחנו מדברים על זה שלא היה לי מספיק חשוב לארגן פגישה משפחתית בחנוכה. וברגע שהיא מתחילה לתקוף המילים פשוט בורחות לי מהפה ואני נסגר בתוך עצמי. היום אפילו בכיתי אחרי שהסתיימה עוד מתקפה כזאת. שיתפשתי, כתבתי צעד 4, התייעצתי עם הספונסר. אסירותודה ישבתי בצורה מפוכחת וכתבתי לה מכתב שמסביר את הפגיעה שאני חש במילים יפות, בלי קטנוניות, מסביר את זוית הראיה שלי על הדברים ולמה אני כותב לה במקום לדבר איתה. עברתי עליו עם אשתי והכנסנו תיקונים. נשאר רק להעלות למייל.
אני אסיר תודה שהצלחתי לשים את העובדה שנפגעתי בצד.
אני אסיר תודה שהנחתי לפגמי האופי וכתבתי את המכתב ממקום אמיתי וכנה.
אני אסיר תודה על תהליך של החלמה בקשרים שלי עם ההורים שאע"פ שהוא ארוך ומייגע - אני מקבל את זה ושמח עליו.

אמרו לי פעם שחוסר שפיות זה להגיע כל פעם לאותה סיטואציה ולקוות לתוצאה שונה.
שוב מול המחשב בשיעור.
שוב קולט שיש פה אינטרנט.
שוב מבין שאני חייב אבל פשוט חייב לבדוק שהוא מוגבל עם רימון כמו שכתוב על הלוח מודעות. רק כי אם לא זה משהו שצריך לסגור.
שוב מרגיש את הדם שלי מוצף בהתרגשות.
שוב בודק ורואה שהאינטרנט סגור כמו שצריך.
ושוב לא מבין למה. אני. לא. מסוגל. לוותר.

זה קרה לפני ארבעה חודשים וזה קורה שוב עכשיו. אבל עכשיו אני מבין שזה בסדר, אני חולה. בדיוק ראיתי את המחלה שלי בשיא תפארתה כשהיא מתפרצת. אז אני ישתף על זה וידבר עם הספונסר ובפעם הבאה אשתדל להרים את הטלפון ולשלוח אסמס בהתחלה.
אלי! תן לי כח לוותר על התאוה פורצת ובודקת הגבולות שלי. עזור לי לעצור לפני שכל הגוף שלי מתחיל להשתולל ולבקש עזרה. עזור לי לא להלקות את עצמי אלא לקבל. לקבל את התהליך המורכב והלא פשוט שאני עובר, לקבל את הטעויות שלי, ולקבל את זה שאתה, אני, והחברים והספונסר - אוהבים ומעריכים אותי כפי שאני. מלוכלך, לא שפוי, מה שלא יהיה - כפי שאני. תן לי כח לעשות את רצונך, ולעבור את היום הזה נקי.

אני באמת מאחל לך ולי ולכולנו שנקבל את עצמנו כמו שאחרים מקבלים אותנו.

שלומקה כתב:


אצלי החוסר שפיות התבטא (ועדיין) בלהוריד, למחוק. להוריד, למחוק. להוריד, למחוק וחזור חלילה...

סיפר לי חבר שהוא זרק כמה טלפונים.
אותו דבר פחות או יותר, רק יותר יקר.

וואי, בעצתך, אני גם הייתי מהמורידים מהמוחקים...
אוהבים אותנו

נתן במתנה

נתן במתנה כתב:


מעניין שדווקא עכשיו יצא לך להגיב לזה.

רוצה לאהוב אותנו

ערכתי

שלום שלומקה!

לא ידעתי שעזבת פה, אבל מעניין שחזרנו יחד מבלי לתאם עמדות

לגבי אלוקים-תאמין לי, לא רק הוא אוהב אותך

ולגבי אמא שלך-תאמין לי,גם היא בכתה אחרי השיחה...

שמח לחזור לפה,ושמח שיש חברים כל כך טובים מסביב,שרוצים להתקדם ולצאת ולהיות טובים יותר ואוהבים אחד את השני.

המוני חיבוקים

אוהבים.
הקושי הגדול ביותר שלי בתוכנית, גם בהחלמה (כשמועדים, כפי שהיה לי לעתים קרובות בשנה האחרונה ) וכמובן לפני כן הוא לעשות את הטלפון לפני...כן, לפני. לא אחרי. לא בתוך. לפני.

מתפלל שנצליח לחיות ולבצע את הידע, כי להבין את הבעיה, לא זה בהחלט לא הספיק עבורי.
אתך
נתן במתנה

שוב נפלתי אתמול.
הישבן שלי עוד כואב מעוצמת הנפילה והאגו מטושטשט ולא קלט כל כך את המכה העצומה שהוא קיבל.

לא הייתה לי נכונות להתקשר ברגע האמת. שקעתי לתוך עצמי, לבדידותי הכל כך מוכרת בלי יכולת לנקוף אצבע. לא מרגיש את הדחיפות שבדבר, נותן לתאווה לערפל לי את המוח באידיה החונקים.
כואב לי. ממש. מרגיש לי שחזרתי אחורה בהמוני צעדים. בשיחה עם הספונססר ניסינו לגשש ולראות איך. למה. כנראה שאני לא מרגיש מספיק שהחיים שלי תלויים בהחלמה שלי. שהמשפחה שלי וכל מה שחשוב לי תלוי בזה. בתחילת התוכנית, בשנה הראשונה, התחושה הזאת הייתה כל הזמן ברקע - שאם לא אתפוס אתהחבל מספיק חזק - אני ישטף בעוצמת הזרם וילך לעזאזל. ועכשיו התחושה הזאת נחלשה והרבה יותר קשה לי לעשות פעולות שבעבר הייתי מוכן להתאבד עליהם. להרים את הטלפון ולהודות שאני רוצה פורנו - פעם היה מגיע לי כל כך בקלות בגלל התחושה הזאת. והיום - אני מוכן להודות בזה כל זמן שאני לא מרגיש את חזק. אבל כשזה בוער ועוד כשהתחלתי לעשות צעדים בכיוון - מתברר שאני לא מספיק מקבל את עצמי ומבין שאני חולה ולא מספיק מודע לעוצמת הדחיפות בה אני צריך לעשות את הפועולות.

היום יום חדש ואני מנסה להישאר נקי להיום. לא לצבור רגשות אשמה ולהבין שאני חולה. וגם אם קרה משהו - אין לי כל כך דרך לשנות והכי טוב יהיה אם פשוט אמשיך לקחת את כדורי ההחלמה שלי ואשתדל להיות נקי. רק ליממה הקרובה.
אלוקים תן לי כח. עזור לי לקבל את חוסר השלמות שלי בדרך בה נתת לי ללכת ולזכור שאתה אוהב אותי ומעריך אותי כפי שאני.
תודה חברים.

אין מילים, אוהבים.

איי. שתדע שלום עם עצמך. חיבוק.

קשה לקרוא.
מה שלומך היום?
אשמח לחזור לקשר

נתן במתנה