אהבת חסד כתב:

אהבת האהובים אני נשוי אך טרי כאן.....
אם בא לך שלח בפרטי או בפורום......

שלום 'אהבת חסד' היקר

אחחח.... 'הפרפקציוניזם',
אחת המילים הכי משומשות באוצר המילים שלי, אני מסביר בעזרתה -
למראיין בראיון העבודה - 'ספר לי קצת על החולשות שלך' - ואני מסביר איך אני 'מתמודד' עם חסרון הפרפקציוניזם בהצלחה מרובה (עלק ) כך אני יוצא עם תחושה שעשיתי רושם של עובד מושלם... גם פרפקציוניסטית וגם מודע לעצמו..
לבוס שלי - למה לעזאזל לא סיימתי את המשימה בזמן?: כי קשה לי לא לבצע עבודה מושלמת על כזאת מערכת מסובכת..
לאשתי - למה לא תיקנת כבר ת'תריס? - כי לא היה לי זמן לנסוע ל'אילת'.. בשביל לקנות את החלק הדרוש - רק שם זה במחיר שפוי..
למה התעכבת שלש שעות בסופר? - בדקתי 15 פעם את כל סוגי 'שקדי המרק' ההכשרים והצבעים ובסוף החלטתי לוותר ולא לקנות אף אחד. כמובן... וכו' וכו' וכו'

במהלך הטיפול הפסיכולוגי שעשיתי הבנתי שזאת סוג של אשליה עצמית - אין באמת כזה דבר 'דבר מושלם' -
אם אחפור מספיק עמוק ואחפש בכל דבר שעשיתי או שעשו אחרים והרגשתי או - זה מושלם - אמצא פגמים -
גם באוזניות GRADO (תתחדש 'בעצתך'..) שעולות בערך 16,000 ש"ח לפני מיסים... יש פגמים קלים בסאונד, גם ב'מונה ליזה' יש אינסוף פגמים, וגם בתשיעית של בטהובן בטוח יש - בכל זאת הבנאדם היה חירש לחלוטין כשהלחין אותה..

ואגב זכור לי שקראתי פעם שהסיבה שבני אדם אוהבים יצירות אומנות ואפי' שחקני קולנוע, הם דווקא בגלל חוסר הדיוק המילימטרי לפעמים שקיים בהם - אולי כי זה גורם לעיין/לאוזן שלנו להסתכל או להקשיב שוב, וככה נקשרים לדברים - כשמשקיעים בהם אנרגיה - גם זוגיות אגב (אם אתה מרגיש בנח דבר איתי בפרטי לגבי זה אולי אוכל לעזור מניסיוני בע"ה אולי לא, לא מבטיח..) ואולי כי עמוק בפנים כולנו מרגישים 'לא שלמים' גם אלו שהגיעו לפסגה.. ולכן לזה אנו נקשרים יותר.

אני מאד ממליץ ('שוב') על הספר - "בוחרים להרגיש טוב", יש לו פרק שלם על ה'בעיה' הזאת.

להלן קטע מהספר שמדבר על זה - קישור לשאר המאמר - מומלץ לקרוא

‘הכל או לא כלום’ (מחשבה דו-קוטבית):

נטייה למדוד כל דבר בקנה מידה שרירותי קיצוני.
צורת הסתכלות של ‘שחור או לבן’, תוך התעלמות מגוני ביניים.

מחשבות ‘הכל או לא כלום’ הן בסיס למרוץ דמיוני אחר שלמות מוחלטת.
מכרסם בך כל העת פחד עמוק מטעות או חוסר שלמות מתוך חשש שתהפוך להיות ‘אפס אפסים’ וחסר כל ערך.
לדאבון לב, המציאות אינה מתחשבת בתוכניותיך והיא ממשיכה לזרום כרגיל עלי אדמות – בלתי מושלמת.

לדוגמא: סטודנט מצטיין שהיה רגיל לקבל רק ציון ‘9’, קיבל פעם אחת ‘7’ ומייד החליט: “אני כשלון גמור”.

הערכת דברים לפי ‘הכל או לא כלום’ אינה מציאותית, שכן אירועי החיים אינם נוטים באופן מוחלט לצד זה או אחר.
לא תמצא סביבך את המושלם או את הטיפש הגמור.
אף אחד אינו לגמרי יפה או מכוער לחלוטין.
הסתכל על רצפת החדר בו אתה יושב כעת, האם היא נקייה באופן מוחלט, אבסולוטי? לא.
האם על כל סנטימטר נערמות שכבות אבק ולכלוך? לא.
לא זה ולא זה.
ככל הנראה רמת הניקיון סבירה והרצפה בהחלט תזכה בתואר ‘נקייה’, למרות שלא עברה חיטוי וסטרליזציה ‘מושלמים’.

המושג ‘שלמות מוחלטת’ הוא תוצר של חשיבה מעוותת.

אם תנסה בכוח לשייך מצבים או ל’הכל’ או ל’כלום’, תרכוש בכך לעצמך כרטיס מנוי במועדון הדיכאון.
גם אם תשקיע מאמצים מרביים לא תוכל לעמוד ברמת ציפיותיך הדמיוניות, ותחושת חוסר הערך שלך תלך ותגבר. במרבית המקרים תעדיף להתכנס מלכתחילה אל תוך שממון ה’כלום’, על פני ניסיון להעפיל אל פסגת ה’כל’ ולהסתכן בספיגת מפח נפש נוסף. - ע"כ החלק הראשון.
ממליץ בחום לקרוא בקישור שצרפתי את השאר, למי שמדי עצלן לצאת ולקנות את הספר .

שלא ייצא מפה שאני כבר לא 'שם', היום אני אמור לסיים פרויקט של חודש וחצי שדחיתי בלי סוף בגלל חששות ופחדים מפה עד אנטרטיקה וחזרה.. זה לא יצא מספיק טוב, זה גדול עליי, בטוח משהוא יתפשל ויחשבו שאני... וכו' ובלית ברירה בחסד הבורא קיבלתי הזדמנות שנייה ואני כבר שבוע עובד קשה להשלים את הפער שצברתי.

מתפלל לריבוני שישחרר אותי מהצורך הזה להרגיש מושלם בעיני עצמי ובעיני ברואיו. אמן.

מה עם פרפקציוניזם אבל עם קצת ניסיון... (על דרך אופטימי עם ניסיון למי שמכיר..)? גם זה לא?
כי אצלי גם לדרישות הפרפקציוניזם הזה אני לא מגיע...

פנימה כתב on 28 ינו' 2016 08:42:


שלי עלו "קצת" פחות. אבל אם היית משתמש תקופה באוזניות הקודמות שלי, גם אתה היית מרוצה

תרגישו בבית.....

בתור פריק של אוזניות מסקרן אותי לדעת על הgrado אבל רימון לא נותן

ארבע ועשרה (טיפש! לך לישון!)
לא בא לי לכתוב. שתי סיבות לדבר:

א.נפלתי ביום חמישי (שלש פעמים!!! )
ב.נראה לי שזה בגלל שאני כותב כאן.

כי הרי מה הסיבות שלי לנפילה (מכירים את החלון המעצבן הזה שנפתח אחרי שאתה מעדכן בטפלה שנפלת...)? מה גרר אותי? הרי לפניכם השתלשלות העניינים:
נכנסתי ממש בקטנה לעדכן את הטבלה ולראות אם הגיבו ומה הגיבו, ראיתי תמיכה ונהניתי, קראתי פוסטים חדשים, הגבתי עליהם ("כי אני הרי כל כך עוזר לאנשים ויכול לתרום להם כל כך" פאתט) וחזרתי ו"הוגבתי" וכן הלאה וכן הלאה. שאבתי המן תמיכה והמון עידוד ולא ידעתי שובע.
נמרחתי ונמרחתי ("טוב, נצא באוטובוס הבא, נאחר קצת, לא יקרה כלום") מדי פעם הייתי "מזפזפ" גם לאתרי חדשות או לפייסבוק ודומיו עד שכבר התייאשתי מעצמי. הבדידות חלחלה יחד עם מטען כבד של ייאוש ואשמה על חוסר המעש, וכתוצאה מכך חיפשתי "משהו מעניין" לעשות. להרגיש כיף, לא להרגיש רע.
אז מעדתי, נדהמתי מעצמי, ונפלתי. כמו שנות הנעורים רק ששם זה היה בכמה שנים והיום בפחות מחצי שעה.

אז נכון שהאתר נפלא ונכון שהוא הגורם העיקרי (בלי לערב בורא...) בהחלמה שלי, אבל בשביל אדם כמוני שלא יכול להגיד לעצמו 'די', או יותר נכון יודע להגיד אבל לא באמת עושה, המקום הזה בשבילו צריך הפסקה. קצת לכתוב, קצת להכנס, קצת זמן.
כי 'אני מכור' משמעותו אצלי שאני נוטה לפתח אובססיה ולא יודע לשלוט במינון שלה. אם זה באוכל (אפילו שאני לא שמן) או במוזיקה או באוזניות ( ) או גם ב'שמור עיניך'. צריך לשלוט במינון. נקודה.

אז אמרתי לעצמי 'די' ליומים ואני מרגיש יותר טוב. בעז"ה שימשיך ככה גם הלאה.

תודה לכולם על התמיכה ולילה/בוקר טוב

כן מחלה, לא מספיק לנו הפורום כדי להיות נקויים, צריכים להוסיף פעולות החלמה.

אני די מצליח להתחבר למה ש"אהבת חסד " אומר גם אני הרגשתי שהחיבור האינטנסיבי לאתר עלול לפגוע בי בתקופה היפה שהצלחתי לשמור חודשיים וחצי
הרגשה שההתעסקות האובססבית בניסיון להתנקות גורם לי ליפול ועדיף לנסות כמה שיותר להסיח את הדעת מזה

מחפש תשובה כתב on 31 ינו' 2016 18:03:


אולי משהו שכתבתי יוכל לעזור. לא יודע אם לגמרי עומד מאחורי כל מילה כיום, אבל עדיין זה נותן לי הרבה:
אפשר לקרוא על כך כאן -

gye.org.il/forum/13-%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%9D-%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%A6%D7%95%D7%AA-12-%D7%A6%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%9D/56883-%D7%9C%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%99%D7%A3-%D7%90%D7%95%D7%91%D7%A1%D7%A1%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%90%D7%95%D7%91%D7%A1%D7%A1%D7%99%D7%94#56883

מחפש תשובה כתב on 31 ינו' 2016 18:03:


בתחילה חשבתי כמוכם אך אט אט הבנתי כי יתכן וזוהי הדחקה שלי שלא לראות שזאת כבעיה אלא כדבר שולי.
אבל זה אכן נורא אינדבדואלי...

אנא השם שבשמיים, תן לי כח! תן לי דרך החוצה!

חסר אונים. עכב"ר.

הלוואי ונמצא באלוקים את מה שאנחנו מחפשים בתאווה

'אהבת חסד' היקר

לגבי כח גם אני צריך, והרבה,
אם תמצא מאגר שאפשר לקחת ממנו אשמח שתודיעני בהקדם

לגבי דרך החוצה - (ואני מתפלל לה' שדבריי יתקבלו על לבך ולא יכעיסוך כי יש גם לי זמנים שכשמישהוא אומר לי הנה יש דרך זה עוד יותר מעצבן..) אבל אתה כבר מכיר אותה...

קראתי פעם בדיחה 'מוסרניקית'.. - יהודי הולך בשביל לפתע הוא מועד ומתחיל להידרדר לתהום, ברגע האחרון הוא מצליח לאחוז באיזה ענף, הוא תופס בכל הכח ולא עוזב, הוא צועק - "אבא שבשמיים" תעזור לי, אבא תעזורררר..... ככה כמה פעמים, לפתע הוא רואה חבל משתלשל לידו ומישהוא למעה צועק - תפוס ת'חבל אני אמשוך אותך, ממש תודה עונה לו היהודי אבל אין צורך ביקשתי כבר מאבי שבשמיים שיעזור לי... לפתע עובר שם מסוק של יחידת החילוץ 669 (זאת בדיחה מודרנית יחסית ) ומחלץ יורד לידו ומושיט לו יד - בא, תפוס בידי, - באמת שאני אסיר תודה לכם עונה הלה, אבל אין צורך התפללתי מעומק הלב ואני בוטח בכל יכול שאין חקר לתבונתו שיציל אותי... אני משער שאת שיחת המוסר האחרונה שהוא קיבל בשמיים מריבונו אתה יכול להשלים לבד..

אינני טוען חלילה שזה פשוט או קל, לפחות לא במקום המתלבט הזה שהייתי ג"כ בו - זה מתאים לי לא מתאים לי, קבוצות? ספרים של גויים? מה הם חושבים לעצמם שהם יודעים הכל? שיפסיקו לבלבל לי בשכל, עשיתי צעד 4 על זה ועשיתי צעד 9 על ההוא, מה אנחנו במוסד גמילה?.. אני יודע בדיוק מה אני צריך רק חסר לי קצת נכונות וכח רצון.

אצלי הדרך להחלמה גם בתחום תוספת 'כח' לחיי, הייתה דרך עשיית פעולות,
לאו דווקא הצעדים, אבל פעולות של טיפול בדיכאון, ובזוגיות.
מתפלל בשבילך לאדון העולם שתמצא את הכח והאומץ להתחיל לעשות את הפעולות שנכונים למצבך כרגע בחייך.

מאחל לך יום מקסים ונהדר למרות הכל (ובגלל הכל אפי')
באהבה ובהצלחה רבה

תודה לך 'בעצתך', עדיין לא הגעתי כנראה לדרגה הזאת של לחפש את זה באלוקים. אולי משהו לא הכי "מכוון" אצלי בקטע הזה, מי יודע...

'פנימה' (אני לוקח נשימה ארוכה....),
משל יפה (חשבתי בהתחלה 'הנה בדיחה יפה לאישתי' אבל חיכיתי לפאנץ' והוא איחר מלבא, אנחנו צריכים לעבוד על זה כנראה )
מי אמר לך שאני לא בתחילת הסיפור? שקוע עד למעלה מראשי בדבר הזה ולא רואה צל של כיוון לדרך החוצה? דווקא התאים לי המשל - תהום, צוק, ענף שביר. אבל אתה יודע, הלוואי והיה איזה "איחוד הצלה" שהיה בא ואומר "תן לי יד" וככה מרים אותי ומנער ממני את האבק. אבל אם נתייחס למה שהצעת, אני לא יודע אם זה יציל אותי מאותה סיבה שהתחלתי להשתמש בזה וניסיתי את הדרך הזו והאחרת ושום דבר לא זז אצלי.
כמה פעמים ניסיתי ועבדתי על עצמי, מהפן הזה והאחר. תאמין לי שעצלות לא הסיפור כאן. תמיד חשבתי איפה בדיוק אני נופל, איזה מידה צריך לתקן - אולי אני גאוותן ואולי בכלל יותר מדי רכרוכי וחסר ביטחון, אולי אני כעסן ואולי אני בכלל יותר מכונס בעצמי ולא נותן לעצמי 'דרור'.. בכל פעם הייתי בטוח שעליתי על שורש הבעיה ומכאן גם הפתרון סלול אבל תמיד נתבדיתי שוב ושוב.

הלוואי וכל הבעיה מבחינתי הייתה מסתכמת ב"אני מכור" ונגמר העניין. הייתי הולך לקבוצה, מכיר חברים (על כוס קפה ), ספונסר...איזה כיף היה! אבל אני עוד המון המון לפני ה'רק תבחר מה בא לך ואני מוציא אותך', אני עוד בשלב שמרוב חפירות בתוך עצמי הכל מעורבב שם (בתוך החפירה ) ואני לא יודע איפה אני נמצא, לאן אני אמור ללכת. ולא, ספרים של גויים לא מפחידים אותי..
אם במשל עסקינן, תחשוב על אותו אחד רק חרש ומסוחרר, רואה מלמעלה איזה 11 ידים ומנסה לתפוס אבל שום דבר לא 'נתפס' לו... הוא יודע שזה בעצם יד אחת אבל הוא לא יודע איזה מהידיים המרצדות היא היד שהוא צריך.. (אולי מפה נביא איזה פאנץ'... מי יודע)

אני עייף מלנסות, עייף מלהיכשל.

אם 'שבע יפול צדיק' נראה לי שאני כבר גדול הדור (עוד אליך), מי רוצה להיות משב"ק שלי?

שלום אחי היקר,
אני אקצר הפעם לשם שינוי... סליחה מראש.

1. צודק מתנצל, אין פה פאנצ', מסכים איתך זה משל, משום מה הוא משעשע אותי אולי כי אני התנהגתי ככה המון זמן...
2. לא הסברתי את עצמי מספיק ברור - לא התכוונתי לומר שחייבים לעשות את 12 הצעדים דווקא, אלא שבשביל להתחיל שינוי בחיים - (וכל מי שמוצא את עצמו כמוני מחפש בריחות כואבות בחיים זה סימן ברור שהוא חייב להפסיק להזניח את עצמו, ולהתחיל להסתכל פנימה איפה כואב לו שהוא רוצה כ" לברוח), חייבים להתחיל לעשות!
מה לעשות? לא יודע, מתחילים ומנסים, ומנסים, תקופה (לא להתייאש אחרי יומיים כי זה לא עזר לי),
לדעתי 90 יום יכול להיות מדד טוב לבחינה רצינית האם הדרך שאני מנסה לעזור לעצמי טובה לי או שלא מספיק (אא"כ יש תחושה חזקה של זה לא בשבילי זה רק גורם לי לעוד אי שקט ורצון לברוח), אבל אם מרגישים בנח עם שיטה מסוימת של עזרה נפשית שמפורסמת כשיטה שעזרה להרבה אנשים, כדאי להתמיד בה תקופה לפני ששופטים אותה ועוברים למשהוא אחר, למדתי בהחלמה שלקפוץ משיטה לשיטה זה חלק מדפוסי המכור שבי, וראיתי דברים דומים מאד בכל מיני שיטות שונות.
אני אישית כפי שכתבתי הרבה ובסיפורי האישי התחלתי בטיפול פסיכולוגי בדיכאון, ובטיפול זוגי, אח"כ הוספתי את הצעדים לחיי.
3. אני מאמין שאתה יכול להיות גדול הדור, רק אל תשכח את הסוף של הפסוק - "וקם". בעזרתו יתברך ויתעלה.

בהצלחה רבה רבה
אוהב - פנימה