שלום 'אהבת חסד' היקר
מזדהה עם כל מה שכתבת.
קודם כל מתפלל שתמצא את הצרור האבוד, וכל נושא המהנדס יבוא על מקומו בשלום (לענ"ד תתייעצו עם עוד מהנדס מומחה, כמו בבדיקה לפני ניתוח חייבים לבדוק גם מול מומחה עם הרבה ניסיון והרבה עבודה גם בלעדיי, האם יש באמת הצדקה לבצע ניתוח, אצל חבר שלו לא אצלו.. בהצלחה)
בנוסף אני זוכר ג"כ מחשבות בתחילת ההחלמה של -
עד שאני כבר עושה משהוא חיובי עם עצמי אז ככה גומלים לי?
שמעתי הרצאה פעם מהרב 'ארז משה דורון' שהביא מר' נחמן ציטוט שלא מצאתי כרגע להעתיק במדויק לפה,
אבל רוח הדברים היא - שכאשר אדם מתחיל לעשות פעולות להתקרב אליו יתברך, (ואגב כל הכבוד על הוצאת האינטרנט מהבית, זה ניסיון שאני לא הצלחתי לעמוד בו. אשריך) מראים לו מהשמיים כביכול התרחקות, אבל צריך לדעת שהכל זה רק התקרבות.
הוא הסביר למה זה התקרבות, בגדול למיטב זכרוני זה נובע מהרצון לבדוק (גם לעזור לאדם לברר זאת כלפי עצמו וגם כנראה כלפי שמיא) האם הוא רציני בניסיון שהוא עושה להתקרב, וגם זה כמו שאדם הולך לגמילה או מתחיל לצום - בתקופה הראשונה כל הזוהמה (גם הרוחנית) משתחררת ולכן מרגישים זוועת עולמים.. ובהמשך פתאום ההארה והתחושה של השחרור והטהרה מגיעים בעזרתו יתברך.
תכננתי בזמנו להקדיש לך את התגובה ה 200 שלי פה ושכחתי...
אז באיחור קטן הריני להקדיש לך את התגובה ה 213 כמניין "החיים יפים"..
בקרוב תמיד אמן....
להלן עוד קטע של הרב 'ארז משה דורון' שקראתי בזכותך עכשיו, ומאד אהבתי.
קצת ארוך אבל קליל יחסית.
על נושא התפילה לה' ומבט על קבלת הייסורים,
שאזכה ג"כ ליישם את דבריו. אמן.
אני רוצה צב
הלכתי לטייל ביער ליד הבית עם ילדתי.
אני משתדל להקדיש לה את הזמן הזה כל ערב שבת. הולכים, מדברים. צוחקים.
"אבא, אני רוצה צב".
"בשביל מה את צריכה צב?"
"ככה, לחברה שלי יש צב, והיא מגדלת אותו במרפסת ונותנת לו לאכול חסה. זה נורא כיף".
"אבל מאיפה אני אביא לך צב?"
"יש פה הרבה צבים, ביער, לא?"
"לא יודע, אני הולך להתבודד כאן הרבה פעמים ולפעמים באמת רואים צב, אבל לא תמיד".
"אולי נבקש מה' שישלח לנו צב?"
"טוב, רעיון מצוין".
כל אחד מאיתנו הלך לאיזה צד.
היא אמרה מה שאמרה ואני אמרתי: "ריבונו של עולם, לא ממש חסר לי צב,
אבל יש לך הזדמנות להראות לבת שלי את הכוח של התפילה.
בטח יש כאן איזה צב באזור, תעשה לנו חסד שיגיע לכאן".
בתום תפילתנו הקצרה המשכנו לטייל.
לקחה בדיוק דקה עד ששמענו אותו זוחל לכיוון שלנו.
טוב אחרי יומיים נמאס לה ממנו (לנו נמאס עוד מלפניה) והוא גם בכלל לא רצה לאכול חסה כמו שהובטח,
אבל אנחנו הרווחנו אמונה. תפילה עוזרת.
לפעמים אני חושב לעצמי: למה ה' ענה כל כך בפשטות ובמהירות לתפילה שלנו?
למה יש תפילות שהוא לא עונה עליהן שנים?
תפילות על דברים גדולים וחשובים. וצב הוא שולח ברגע.
הכל הרי קטן עליו.
אין לו בעיה לשלוח לנו פרנסה או בריאות באותה מהירות ששלח את הצב.
אז מה העניין, בעצם?
אבא טוב שבשמיים הרי רוצה את כל הטובות שבכל העולמות לבנים שלו כאן בארץ.
לוקח לי זמן אבל אני מתחיל להבין שכל מה שקורה זה שיחה עם ה'.
אם אני מבין מה הוא אומר לי, אם אני קולט מה הוא רוצה ממני,
השיחה מתנהלת בצורה מאד ברורה.
אין הפרעות בתקשורת.
הכל מובן.
אבל אם אני לא מבין מה הוא רוצה,
הוא לא גוער, לא מוכיח, לא בא בטענות.
הוא פשוט שותק.
הוא מצפה שאני אבין שאם הוא לא עונה כנראה מה שביקשתי הוא לא בדיוק מה שאני צריך,
או שצריך לבקש בצורה אחרת.
יש לו סבלנות.
הוא לא מתעלם.
הוא מלמד אותי דרך השתיקה שלו מה הוא בעצם רוצה.
חבר אחד, איש מחשבים, סיפר לי, שפעם אחת הוא התחיל להרגיש בכפות הידיים זרמים לא נעימים.
כמו חשמל כזה.
"ניסיתי להתעלם", הוא מספר לי, "חשבתי שזה יעבור אבל זה רק נהיה יותר מציק.
התקשרתי לחבר שלי שעוסק גם כן במחשבים ושאלתי אותו:
יכול להיות שהסיפור הזה קשור לעובדה שאני עובד הרבה שעות ביום מול המחשב?
להפתעתי הוא ענה לי שכן.
יש מחלה כזו בעצב של היד למי שעובד הרבה על מחשב,
וכדאי שאגש לבדיקה רפואית.
לפעמים זה דורש אפילו ניתוח.
רק זה היה חסר לי.
מיד הלכתי לשדה.
"אבא, אתה חייב לעזור לי. מה זה הדבר הזה?
הדבר האחרון שאני מאחל לעצמי עכשיו זה רופאים וניתוחים.
זה מפחיד אותי.
וחוץ מזה אני חייב להמשיך לעבוד על המחשב.
מה עושים?
טוב, אני יודע שהכל זה שיחה איתך.
תעזור לי להבין מה זה אומר, טוב?
למדתי פירוש על פסוק בתהילים שאומר: "ולך ה' החסד, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו",
ונשאלת השאלה מדוע תשלום לאיש כמעשהו נקרא חסד? היה יותר מתאים לקרוא לזה דין.
אלא שבתוך הדין עצמו טמון חסד.
החסד הוא בכך שה' משלם לאדם לפי המעשה.
ואם כן לפי מה שקורה לו, אפילו כשבאים עליו דינים וייסורים,
הוא יכול ללמוד מזה היכן טעה ומה עליו לתקן.
ואם מדובר בייסורי גוף, הרי אנו יודעים שכל איבר גשמי מכוון כנגד איבר רוחני.
ואם כן, מה שנשאר לי לעשות זה רק לברר מה זה אומר כפות ידיים".
ליבי אמר לי שמה שאי צריך להתחזק בו זה שמחה.
יש הרבה דברים טובים ומשמחים בחיים שלי,
ואני לא מספיק שמח בהם.
מהר מידי אני נתפש לעסוק בצדדים העצובים של החיים.
אז מה עושים עכשיו?
לפני הכל רבינו מלמד שצריך לבדוק את נקודת הצדיק.
מה אומר הצדיק על הבעיה שלך.
הנה מה שמצאתי בליקוטי מוהר"ן אודות ידיים (חיפשתי במפתחות לפי נושאים בסוף הספר, זה מאד פשוט):
"ויד, היינו בחינת שמחה, בחינת (דברים י"ב): "ושמחתם בכל משלח ידכם" (תורה נ"ד)
"ועל ידי עצבות רוח, אין הרוח דופק כסידורו, ואזי נעשים האיברים כבדים,
מחמת שאין הרוח הדופק מנשב בהם כסדר ואזי הידיים בבחינת (שמות י"ז) "וידי משה כבדים",
כי עיקר הכבדות בידיים, ששם עיקר הרוח הדופק.
וזה בחינת "בעיצבון ידיים" (בראשית ה'), כי עיקר מזיק העצבות רוח להידיים" (תורה נ"ו).
כמובן שהיו עוד דברים על ידיים, אבל זה היה ברור לי שכאן הפיתרון.
העצבות היא בידיים, השמחה היא בידיים.
ואני כבר ידעתי שאני צריך לעבוד על השמחה.
אז איך עובדים? רבינו אומר שעל ידי ריקודים ומחיאת כפיים מבטלים את הדינים ומעוררים שמחה.
גם נקודת החבר (במקרה זה – אשתי) הסכימה שיש לי בעיה עם שמחה.
חזרתי עם המידע היקר אל ההתבודדות.
"ריבונו של עולם, אתה בוודאי לא רוצה לייסר אותי לחינם. אני חושב שמצאתי מה אתה רוצה לומר לי.
אני צריך להיות יותר בשמחה.
אז בוא נראה אם קלעתי והבנתי אותך טוב.
אני מקבל עלי בלי נדר למחוא כפיים כל יום חמש דקות, לא משנה מה יעבור עלי.
ואני מבקש ממך, אבא יקר, שתרפא לי את הידיים, בלי רופאים ובלי ניתוחים.
וגם עוד דבר אני מבקש, אבא,
שאל תחכה איתי ארבעים יום עד שאגמור לקיים מה שהבטחתי. תרפא אותי כבר עכשיו".
כללו של דבר . התחלתי למחוא כפיים, ותוך יומיים נעלמו הכאבים ולא היו.
סיפרתי את זה לכמה חברים קרובים.
חלקם לא ממש האמינו, חלקם לא ממש קלטו וחלקם החליטו שכנראה אני צדיק.
האמת היא, שיש לי עוד כמה וכמה סיפורים כאלה.
ובכל אחד מהם נעשו לי ניסים שלא כדרך הטבע ממש.
רק עם תפילה.
אני יודע טוב מאד שאני לא צדיק. ממש רחוק מזה.
אבל ה' נתן לי מתנה, להבין שכל מה שקורה זה שיחה איתו.
אבל חבר אחד, חכם. שאל: "אז מה אתה רוצה לומר, שהתבודדות זה מין קסם כזה.
ברגע שתקלוט מה רוצים לומר לך הכל ישתנה?
איפה העניין של ייסורים מכפרים?
איפה העניין שה' משגיח וכל מה שהוא עושה זה לטובה?
איפה העניין של קבלת ייסורים באהבה?
הרי הכל מתבטל ונשארת רק אתה, המבין הגדול ברצון ה'. זה לא קצת מוגזם?"
טוב, אז לפני הכל הראיתי לו שלא המצאתי את זה וכך מלמד רבינו:
"והקדוש ברוך הוא מצמצם אלוקותו מאין סוף עד אין תכלית, עד נקודת המרכז של עולם הגשמי שעומד עליו,
ומזמין לו לכל אדם מחשבה דיבור ומעשה, לפי היום ולפי האדם ולפי המקום,
ומלביש לו בזאת המחשבה, דיבור ומעשה שמזמין לו, רמזים כדי לקרבו לעבודתו.
בכן צריך להעמיק מחשבתו בזה, ולהגדיל בינתו, ולהבין מהו הרמיזות בפרטיות,
שמלובש בזאת המחשבה, דיבור ומעשה של זה היום, שהזמין לו השם יתברך.
הן מלאכה או משא ומתן, וכל מה שמזמין לו השם יתברך בכל יום, צריך להעמיק ולהגדיל מחשבתו בזה,
כדי להבין רמיזותיו של השם יתברך" (ליקוטי מוהר"ן תורה נ"ד סעיף ב').
ועוד כתב: "מכל הדברים צועק כבוד השם יתברך... כי כבודו יברך צועק תמיד קורא ומרמז לאדם שיתקרב אליו יתברך.
והוא יתברך יקרב אותו ברחמים, באהבה ובחיבה גדולה" (שיחות הר"ן נ"ב).
ובפרט בעניין ייסורים שחז"ל בעצמם לימדו אותנו להתבונן ולחפש מה ה' אומר:
"אמר רבא ואי תימא רב חיסדא : אם רואה אדם שיסורין באין עליו, יפשפש במעשיו" (מסכת ברכות דף ה')
וכן כתב "נפש החיים" שער ד' פרק כ"ט שעל ידי הייסורים הבאים עליו האדם יכול ללמוד היכן חטא ומה עליו לתקן.
"הכל טוב ויפה", הוא אמר.
"אבל מה קורה כשלא מוצאים? הרי גם הגמרא שם ממשיכה ואומרת שאם לא מצא יחפש בכיוונים אחרים,
וגם רבינו בליקוטי מוהר"ן אומר שם באותה תורה שזה לא פשוט ולא כל אחד מסוגל לזה".
"ברור שלא תמיד מוצאים", אמרתי לו,
"אבל מצד שני חייבים לחפש.
כשרבינו אמר: "בכן צריך להעמיק מחשבתו בזה", הוא התכוון לכל אדם, לא רק לצדיקים.
לפני שמוצאים ומבינים מה ה' רוצה לומר, מאמינים שבוודאי הכל לטובה,
גם אם לעולם לא נבין מדוע.
אחרי שמחפשים ולא מוצאים, שוב צריך להאמין כי צדיק ה' וישרים דרכיו.
אבל סוף סוף הוא מדבר איתנו ורוצה שנבין.
הנה כך כותב על זה רבי נתן במכתב לבנו: "וכל מה שעובר על האדם, הן לטוב, הן להיפך חס ושלום,
הכל הוא רמזים וכרוזים שישוב אליו.
ואם לפעמים אינך יכול להבין הרמזים והכרוזים, אתה צריך להאמין.
ועל ידי זה יעזור לך ה' יתברך ויאיר עינייך איך לשוב אליו ולברוח ולנוס אליו תמיד, מכל מה שעובר עליך,
ועל ידי זה יעזור לך ויושיע לך תמיד" ("עלים לתרופה" מכתב כ"ב).
"האמת היא, שכבר התבלבלתי לגמרי", טען חברי.
"אם הכל ממילא לטובה, אז למה צריך בכלל להתפלל?"
"זאת שאלה אחרת", אמרתי, ועל זה משיב רבי אברהם בן רבי נחמן בצורה נפלאה:
"ועניין התפילה על צרכי הגוף. המובן מדבריו הקדושים (של רבי נתן בליקוטי הלכות שהביא שם) בדרך כלל,
שאף על פי שכל הצרות והייסורים אשר ישלח ה' יתברך לאדם, הכל הוא כפי אשר ייטיב לנשמתו לעד ולנצח,
אבל על פי רוב יכול להיות שכל זה הוא כפי שלא התפלל עוד על זה (או שלא הרבה על זה בתפילה).
אבל בעוצם התיקונים הנעשים על ידי תפילתו, יכול להיות שיתהווה אצלו כלי,
עד שיהיה ביכולתו לקבל מאיתו יתברך גודל חסדו ורחמיו המרובים,
עד שלא יזיק לו עוד ישועתו בגשמיות להצלחת נפשו ברוחניות ולא יהיו נחשבים עוד לשני הפכים.
כי את שניהם יהיה ביכולתו לקבל אחר כך כי כפי התיקונים שיהיו נעשים
על ידי תפילתו או על ידי השמחה והמחאת כף וריקודין, או על ידי התקשרות לצדיקים ותפילת הצדיקים
ושאר המתקותיהם לכפר העוונות ולהושיענו בכל הישועות". ("כוכבי אור" אמת ואמונה אות ט')
"זה מדהים מה שכתוב פה, אתה לא חושב?", התלהבתי, "תראה מה שהוא כותב כאן.
באופן רגיל ישועה גשמית וישועה רוחנית סותרות זו את זו.
ואם כן כשיש לאדם איזה חסרון זה בוודאי לטובתו וצריך לקבל בשמחה.
אבל אם ירבה בתפילה על זה, התפילה תשנה את הטבע
באופן כזה שישועתו הגשמית והרוחנית לא יעמדו עוד בסתירה ואז יוכל להיוושע גם בגשמיות".
"זה עוד פעם נשמע לי כמו פטנט כזה שתמיד מצליח", הוא טען.
"רגע, רגע, תראה את הסוף: "ולפעמים אינו תלוי בכל זה,
ולכן אין מה להרהר, חס ושלום, על כל צרה שלא תבוא.
כי אפילו אם הרבה בתפילה וכיוצא.
כי בוודאי הכל לטובתו והצלחתו הנצחית".
צריך לנסות להבין את ה'.
צריך להתפלל ולבקש כל מה שנרצה.
לכל דבר יש סיבה.
אבל גם אם לא נבין,
גם אם לא ניענה,
עדיין יש סיבה.
רק שאז נותרנו לא יודעים.
רק מאמינים.
אבל לנסות צריך, כמו ילד.
פשוט פשוט: "אבא, אני רוצה צב".
שיהיה לך ולכולנו יום טוב ושמח למרות הכל.
ובהצלחה רבה רבה בהמשך תהליך ההחלמה -
עלה והצלח בכל מעשה ידיך תראה את יד ה'.
באהבה 'פנימה'.
)