זה לא הניסוח, זה השיפוט.
התכוונתי לומר שכמו שהדגשתי לפני כן - השיתוף שלי לאו דווקא נבע ממה שכתבת, אף שעצם התובנה שהעלית עזרה לי.

לא תמיד אדם משתף שהוא נקי מתוך גאווה, או רצון לטפיחה על השכם. לא תמי זה גם "עליתי על הפיתרון". לפעמים זה דווקא שיתוף כנה לחברים וירטואלים מה קורה איתי היום. רק זה וזה הכל.

בלי קשר אליך, אני הרבה פעמים רואה שיתופים (שלי ושל אחרים) שרק נותנים איזה טיפ של משהו שעזר להם או סייע להם בהתמודדות וישר זה מתפרש כאילו משהו בדבריהם בא לומר שהם "מצאו" משהו אחר מהצעדים. ישר הם מקבלים תגובות של מה עוזר באמת ומה לא.

אישית אני הרגשתי שתמיד שכשאני קורא משהו שמישהו כתב ועולות לי תחושות של "אינטואיציה" ברורה מה עומד מאחורי מה שכתב, תמיד יכולתי להצמד למה שכתוב ולהבין במחשבה שניה אחרת.

שוב, נהניתי ממה שכתבת ולא אכחש שזה נוגע בי, אבל רציתי להרחיק בין זה לבין התחושות שבאמת חשתי באותו זמן.

נ.ב. אתה באמת יקר ואהוב. אפילו שאני פוחד לרגע שהיית ציני איתי, אני בכ"ז לא... 

שבוע טוב (מוצא עצמי מגיב להודעותיך ושם בצד את כל מה שעליי לעשות )!

לא דיברתי על שיתוף מתוך גאווה, אלא על שיתוף שכרוך בהכחשה.

לגבי מציאת משהו אחר מהצעדים - תבין, שאדם שמצא משהו שעובד אחרי עשרים שנות סבל, ואחרי המון הצעות פתרון אחרות שהתבררו כמחרטטות אותו עשוי להרגיש שזה אכן הפתרון היחיד שעובד (מה גם שהפתרון כרוך בעבודה רוחנית עמוקה שאדם סובל שהסתובב עשרים שנה בבתי מדרש מכל הסוגים בחיפוש אחר מזור למכתו לא פגש כמוה).

עם זאת, אתה בהחלט צודק, וכאשר אדם מתקדם בהחלמה בתכנית הצעדים, הוא אמור לאפשר מרחב רב לדעות ושיטות אחרות משלו. אם כי לא אכחש ששמעתי רבים ותיקים האומרים, שאכן פגשו דברים אחרים שעובדים לאנשים, אבל הם לא רוצים את מה שיש לאותם אנשים. הם לא רואים על פניהם את מה שהם רואים על פני העושים ברצינות את תכנית הצעדים.

לגבי ה"אינטואיציה" אתה צודק. זה בהחלט פגם אופי שלי (עכשיו דיבור על גאווה הופך להיות רלוונטי... ).

לגבי הנ.ב. לא הייתי ציני. לגמרי לא. בכלל אני משתדל כאן לא להיות ציני. לפעמים זה קורה לי. בעיקר כשאני חש שהיושב לפני המקלדת הנגדית אין תוכו כברו (ואם יש לך ספקות - אתה בעיניי בפירוש לא אחד מהם).

 (עזוב מה שאומרים לך בבית, בשבילי אתה חייב להשאר ער... תגיד להם שזה "נפשות" כל העניין...)

תודה על ההתייחסות הכנה (אחד שאכפת לו וקורא זה כבר טוב, שלא לדבר על תגובה מפורטת - מצרך נדיר...)
נהניתי מהדברים (כאן ובשרשורים אחרים) וכמובן "השמנתי" מחלק מהם... (כאן אני קצת מפחד כי מחמאות גורמות לי לעוף על עצמי, לייעץ לאחרים, וליפול אח"כ בקול רעש גדול...)

לילה טוב ושבוע מבורך ופורה

 

שלוש ימים פלוס אני נקי, תודה לה'.

קשה לי כלכלית. קשה לי לשרוד. אני מהלך על חבל דק מאד ומנסה להשאר עם הראש למעלה. כל יום מחדש (נפשית. התאווה עדיין לא קפצה לביקור...).

לרגל התחלת המסכת החדשה - התחלתי בשעטו"מ את ה'דף היומי', עוד צורה יהודית של רק להיום... נותן לי קצת כוחות.

אני עדיין לא הולך לקבוצות, אחת הסיבות היא כי אני לא חושב שאתקבל לשם... נראה כאילו יש איזשהו סף סבל שצריך שישמע בקול שלי כשאני מדבר עם הפסיכולוג או מי שלא יהיה מאחורי "הקו החם", ונראה שאני אף פעם לא עומד בדרישות הסף.

מה צריך להיות? אני צריך ללכת רחוק? להיות הכי למטה כדי ש"אתקבל" לשם??

זה מזכיר לי את התחושה כל פעם כשאני עובר ליד דוכן של חב"ד בתחנה מרכזית. אני, בלבוש חרדי, לא לקוח פוטנציאלי אז אוטומטית החבדניק  או הברסלבר הנחמד לא פונה אלי עם ספרוניו ומרכולתו.
ואני אומר לעצמי "מה, אני לא צריך חיזוק? אני לא אקרא את מה שתציע לי?"

מבחינתי אני לא רואה שום שינוי לטובה, הכל מוכן לנפילה הבאה שלי. רק צריך לחכות לגל שיבא...

אני מאחל לך הצלחה אח יקר צריך להתפלל המון ,אין מה לעשות ,אבל בסוף זה יגיע

מאחורי הקו החם, עונה איש שהוא חולה בדיוק כמוך, אל תסתבך עם המחלה, יש לך הרבה נכונות להתקדם ולבד זה לא הולך, מוזמן להצטרף אלינו לקבוצות הפיזיות .

אבי גולן כתב on 13 מרץ 2016 21:25:

 לא יודע... יכול להיות. אבל מבחינתי מי שמדבר בטון הכי נמוך ורך שהוא יכול, וכל הזמן אומר "אהא, אהא" בלי להשיב לי מיד אלא לחכות שאני "אפתח" יותר כשכל מה שאני רוצה הוא פרטים טכניים וענייניים - מבחינתי זה בדיוק פסיכולוג.

לא רוצה אחד כזה ומקווה שאני גם לא צריך...
רק תן לי זמן ומיקום של הקבוצה, זה הכל.

הכללים הם שחייבים לפגוש מישהו לפני הקבוצה, לא מוסרים את מקום ושעת המפגש לאיש בטלפון מבלי לפגוש אותו בחי, מוזמן ליצור איתי קשר ואכוון אותך לקבוצות.

תודה אבי. ביום אחר זה היה מצוין.

ההרגשה הכי רעה וחסרת אונים שהייתה לי אי פעם. כל תחום בחיים שלי על סף קריסה. כל תחום.
איבדתי את הכח להתמודד עם קשיים בחיים שלי, איבדתי את הכח לשכנע את עצמי שהכל בעצם טוב רק "במסווה" של דברים רעים.

מצחיק אותי לפעמים שאנשים אומרים לי "אל תדאג, הכל יסתדר. רק צריך לחכות" ומשפט אח"כ שואלים אותך "נו, מה התקדם? עשית עם זה משהו? לא??? חבל על הזמן שלך!" לא אמרת לפני שניה שהכל יסתדר ולא צריך להלחץ?.. וכו וכו.
די כבר, נמאס לי.

אשתי אמרה לי היום "זה ניסיון שה' מנסה אותנו בו"
עניתי לה - אוקיי, אני לא עומד בו!! די כבר, נשברתי.

יש ימים כאלה... 
מחר יהיה יותר טוב!

כואב. בעז"ה יהיה יותר טוב.
אוהבים אותך!

אהבת חסד היקר! 

הייתי פה בעבר בפורום, התחלתי עם קבוצות חיות, אז הייתי צריך להתנתק לתקופה מאינטרנט בכל צורה שהיא, והיום אני לאט לאט משלים פערים, חשבתי לקרוא כל יום יומן מסע אחר כדי להכיר קצת את האנשים, קראתי את היומן שלך, התרגשתי איתך שהגעת לעשרים ושבע יום, ואז כאבתי איתך שנפלת, הזדהיתי עם הבלבול שלך אם צריך למתן קצת את השעות פעילות בפורום, אבל יותר מהכל, אני רוצה להגיד שאני רוצה לתת לך חיבוק וירטואלי, (אם לא אכפת לך לקבל אחד כזה...) אני לא האדם שיגיד לך מה אתה צריך לעשות כי זאת החלטה שלך, בכל מקרה ובכל מצב אוהב אותך מאוד, כואב את כאבך, ומקווה לשמוח בשמחתך שתעלה על דרך של ניקיון וקרבת אבא שמאוד מאוד אוהב אותנו..

לילה נקי ושפוי.

תודה בעצתך, תודה דניאל. תודה על השיתוף הכנה והעזרה שלך. מקווה שלא אצטרך להתנתק מהפורום הזה, פורום שעוזר לי כל כך.

מצחיק שבאמת הייתי נקי 27 יום, ממה זה באמת? כאילו רק הדרדרתי מאז שהתחלתי לשתף כאן בפורום... (לפני כן הייתי נקי 33 יום)

נפלתי אתמול. מתוך ערפילי שינה. איני יודע איך קרה בדיוק ומה וכמה אבל הכל היה במודע. זה ודאי.
אז שוב, בלי אינטרנט או מחשב - רק אני והפנטזיות שלי.

בגדול נראה שהריגוש שלי וה"תזונה" שלו פחתו מאז שהפסקתי עם האינטרנט, שזה אומר שכרגע אני רוצה לפתוח מחשב אבל אני לא יכול כי אין לי מה לראות שם... אז לאט לאט הגל יגבר ויגבר עד שאני אסתפק בפנטזיות..

קשה לי "לוותר על המאבק" או למסור את זה לה' וכל מה שקשור לתורה הזו, כי אני מרגיש פחות קשור לאלוקים וגם פחות חסר אונים מול התאווה, עד כמה שזה נראה פרדוקסלי.

תודה שוב על העזרה שלכם חברים! אינו דומה הקורא ומזדהה ואינו מגיב לקורא ומזדהה ומגיב..

תודה רבה

לדעתי להסתפק בפנטזיות זה כמו להשמין מפריכיות אורז. בסוף זה נמאס ובהתחלה זה הרע במיעוטו... 

רק כביקשת תגובות...

ביקשת קיבלת, נפלתי המון במשך התכנית מתוך ערפילי שינה, קמתי על הבוקר ופשוט הלכתי לאונן מבלי לחשוב כן או לא, באסירות תודה בזכות פעולות של התכנית זה כבר לא קורה לי, הפתאום האלו כבר לא קורות, שמחתי לדבר איתך.