אריסטו, איפה ביקשתי?!

לפי מה שכתבת נראה שבסופו של דבר ימאס לי - הלוואי ואתה צודק.

אם כבר דיברנו על אוכל, לי זה נראה יותר כמו להכין טוסטים נוטפים וריחניים, להזכר שאתה בשרי, ולהסתפק ב.... פריכיות אורז... (כשהריח של הטוסטים עוד ממלא את החדר..)

אהבת חסד כתב on 15 מרץ 2016 18:24:

 לייק גדול! ענק! 

מזדהה (אולי מאוד אפילו) עם תחושת ההתדרדרות מאז הפורום.
אומנם לפניו לא הצלחתי אפילו שבועיים המון זמן, ופה הצלחתי 19 יום (טירוף!), עדיין בסך הכללי השימושים התרבו והמשכתי לשקוע.
מצד שני, אני פתוח יותר. עד לפני כמה זמן אם היית אומר לי לספר למישהו, זה היה נראה לי איום. אני זוכר, לפני המון זמן שנכנסתי לאתר, ואחד הכלים הוא לשתף מישהו. זה היה נראה לי "עד כאן!, זה לא!" אבל היום, איכשהוא, 'בעצתך' יותר מסתדר לי. אני יכול לשבת ללמוד, ואולי להזכר או לחשוב על השימושים, אבל זה בסדר. אני יותר מאוחד. 
יש לי 'קצת' יותר עם מי לדבר, יש כאלו שאפילו יכולים להבין אותי.
ולאו דווקא "מה שלומך? - ברוך ה' ומה איתך? - ברוך ה'" שטחי כזה.
אני יכול להגיד שאני מרגיש זבל, בודד. וגם זה יהיה בסדר.

אבל עדיין... נראה לך שהספקות, החששות, הפחדים הולכים? הלוואי. 
לי רק נותר לבקש מאלוקים אוהב שיבעצתו ינחני ויטהרני באהבת חסדו וסודו...

החלמה והצלחה

'אהבתי', 'נטהרתי', 'הונחתי', 'הפנמתי'...
ובלי קשר, גם הזדהתי.
תודה

אהבתי את ה'הפנמתי'...

בקשר לפנטזיות, אצלי, למרות שהסינון שלי באמת יחסית מינימלי, עדיין קשה לי להסתפק ב''מועט''.
"ומי שלא ראה אכזבת מכור שגילה שהסינון חסמו אתר פורנו, לא ראה אכזבה מימיו"

"חסד ה' מעולם ועד עולם"

ברוך ה' אני נקי מאז השיתוף האחרון, יום שלישי ברציפות!
בעז"ה שימשיך ככה!

יצא לי לדבר עם החבר אבי גולן, לא הרבה מאד זמן וגם לא בכזו "זרימה" אלו-הית..., אבל היה שם המון שיתוף והמון כנות שהרגשתי כמה לשתף עם חברים זה עוזר. לא שיתפתי בעצמי אז ולא מאז, אבל אני מאמין שכשיווצר הצורך אהיה מוכן לעשות זאת (אבי תתכונן )

טהרני היקר, מקווה שאין כאן הכחשה ברוך ה' (והודות לך...) כי אני יודע להזכיר לעצמי כמה זה גדול עלי וכמה אני לא יכול מול זה. לכן אני גם חושב שהכותרת צריכה להיות שונה.

לא עוד "שלושה ימים לנקיות". מכאן והלאה "שלושה ימים לנפילה", שאזכור מהיכן באתי.

מה אני אגיד לכם... מקווה שאני בדרך הנכונה, מקווה שהמסע הזה לא יסתיים כמו קודמיו בקול ענות חלושה...

לילה טוב וסופ"ש רגוע ומרומם לכולם 


 

בעצתך תנחני כתב on 15 מרץ 2016 20:32:

נראה לי שמכור שהשתמש מאוכזב יותר ומבקש את נפשו למות. לפחות בשלבים המתקדמים של המחלה.

אהבת חסד- אהבתי את דבריך. לא יודע אם חשוב להדגיש את הנפילה כמו שחשוב להדגיש שאי אפשר לבד בלי אלוקים.

אצל גאוותן כמוני, אני יכול להתגאות על כולם ועל עצמי חוץ מעל אלוקים.. כאילו אני "משלים" עם זה שאני מספר 2...

אצלי, אולי אלוקים אחראי על הכל אבל בגלל שהו כ"כ מאריך אף אני אומר לו בליבי "נשלים אח"כ. מהיום אני נקי אבא. נשלים מיד אחרי הנפילה הקרובה..."

אם אני זוכר שנפלתי מאידך, אני לא מגיע לשלב לפני השלב הזה, שלב ההכחשה...

יום שישי לנפילה וכמעט השביעי,
מחזיק חזק חזק לא לצאת מפרופורציות ולא להחמיא לעצמי יותר מדי, דבר שירדים אותי מלפעול וישאיר אותי חשוף למתקפה הבאה.

קשה לי גם עם מחמאות שאנשים נותנים לי, אף פעם לא הייתי מסוגל להכיל את זה, בשום תחום בחיים. (תמיד היה לי חלום להוכיח את עצמי, לנצח בכל תחרות, לכבוש יעדים ואתגרים אבל שאנשים לא ידברו על זה... שרק ידעו בתוך תוכם שאני תותח... ככה זה, גאווה בתחפושת של ענווה)

קובע לעצמי לדבר מחר עם חברים, לקבוע איזושהי התחלה של מפגשים בקבוצות חיות, לעשות משהו עם עצמי. כל עניין החברים החדשים להתמודדות קוסם לי יותר ויותר, פלוס עניין ה"לספר לאשה" שחייב להפתר במיידי ע"י הדרכת ספונסר.

מלא תחינה לה' שיכין לי יום נקי להיום ולמחר, רק למחר.. לא מסוגל לחזור לתחושות של אחרי הנפילה. לא מסוגל ולא יכול לחזור למקום הזה שוב.

לילה טוב ונקי לכולם (וגם מחר )
 

יום שביעי לנפילה שערערה לי את הביאחון ביכולות שלי מול עצמי.

שיהיה לי ולכל המתמודדים עם עצמם בהצלחה

יום תשיעי לנפילה,
היה לי חלום, לפחות כשקלטתי שזה חלום עצרתי באמצע (היה קשה...)

מה שכן, אני עצבני יותר בבית ותוך כדי אני גם קולט שזה לא בדיוק מוצדק...
בטוח שזה מהמחלה, אין לי שום ספק.

תודה לה' שבזמן האחרון אני קורס למיטה בעשר וחצי, ככה אין לי אמנם זמן לכתוב אבל למי באמת משנה... העיקר שאין זמן להתעסק בדברים המביאים אותי לנפילה (בדידות, סרטים וסדרות וכו)

אשריך צדיק! אני חושב שלישון ב10 וחצי זה בדיוק חלק מצעד 1 . פעם הייתי בטוח שאני פרפר לילה ושהכי טוב לי לעבוד ולתפקד בלילה, יכול להיות שזה גם חלק מהתאווה,היא חוגגת בלילה..

מכירים את "המופע של טרומן"?

גם אני רוצה שפתאום יצא אלי קול כזה ויגיד לי שבעולם "בחוץ" התאווה היא בכלל הדבר הכי טוב שיש ואפשר "לחגוג" כמה שרוצים, ואני בכלל חלק מאיזה ניסוי חברתי ברמה עולמית...

אבל זה לא ככה. כמה מבאס.

עד אז, כל עוד העולם שאנו חיים בו אמיתי, אני צריך שמישהו יכה בי כל יום על הראש עם קורנס ויזכיר לי כמה זה רע, כי כמעט מעדתי היום.

יום ארבעה עשר מתחיל, בעז"ה שישמור אותי נקי. אני מתחנן! 
"כי תמו הימים ואין בי כח" (בשבילך 'aristo'...)

אוהבים...
נראה לי שזה יהיה דווקא קצת מפחיד לגלות שכולם זיוף אחד גדול
14 ימים. איזה יופי. שה' יתן לך עוד

תודה שגרמת לי להכיר שיר חדש(עשיתי גוגל, להגיד שאני לא מכיר את השיר זה להודות בחולשות) .