גם אני שמחתי להכיר את השיר! תודה!

תודה לכם חברים, שמח לדעת שהועלתי לכם.

ברוך ה' יום יום - יום 14 שיזכר לשימצה כיום הגלים הגדולים עבר בשלום.

תודה לה' יתברך. כל כך הרבה פעמים עלו בי הרצונות שוב ושוב. רק להזכר בזה מחליש אותי.

תודה רבה. לילה טוב.

כל הכבוד
אתה נותן הרגשה לכולנו שזה אפשרי. בשבילי תישאר חזק
(גם בשבילי). עד 120 +

היי לוחם אמיץ, רוצה לספור ביחד?

אני כל כך מתבייש
בא לי כל כך לדבר עם מישהו. בא לי "לשפוך".

התקשרתי למספר שנתנו לי כמה פעמים לפני שנפלתי כדי ללכת סוף סוף לקבוצה בעירי ואף אחד לא ענה. מבאס ברמות. 

איפסתי. מקווה לטוב.

 

אוהבים. אתה מוזמן להתקשר אליי ו'לשפוך' אם בא לך...

התקשרת. עשית את שלך. ענו או לא? רצון אלוקים בשבילך
זה הזכיר לי שפעם הלכתי לקבוצה שבסוף לא התקיימה. אבל אני הלכתי! וזה מה שמשנה.

היי אהבת חסד
הפסקתי ליספור, זה במאס אותי להתחיל מחדש כל שבוע. אבל אני נקי כבר כמעט שבוע ברוך ה'.
אני מקוה הפעם להגיע רחוק, אבל הפעם בלי לעקוב אחרי הספירה.
אני גם כן התקשרתי ולא ענו לי. אני נורא מצטער על הנפילה שלך, ברוך ה' היה לך זמן די ארוך נקי.
תחשוב על זה שאתה נופל היום בחודש, מה שהיית נופל פעם ביום אחד.
אמנם נפילה של כמה דקות, אבל נקיות ארוכה מאוד.
 

אין לי מילים, מוזמן תמיד להתקשר אלח, באסירות תודה אני זמין כמעט 24/6 ואני חייב את הטלפונים האלו כמו חמצן, תהיה חזק אל ייאוש.

תודה בעצתך תנחני, חיזקת אותי מאד ותמיד אשאב ממך חיזוק. תודה רבה.

לוחם אמיץ, גם אני הפסקתי לספור ביום יום, אבל כשהתחזקו הגלים ספרתי כל יום קשה שהיה לי... בכל אופן, נהניתי ממה שכתבת .

אבי, תודה שאתה תמיד עונה ותמיד נמצא שם בשבילי, אין לתאר כמה זה חשוב וכמה זה עוזר!

מצטער שלא עניתי/התקשרתי לאף אחד, בדיוק הייתי ליד אנשים ולא התאפשר. מקווה באמת להמשיך ליצור קשרים כמה שיותר ושה' בעזרתו יפתח לי כמה שיותר דלתות (וירים לי כמה טלפונים ) 
........................

יום חדש התחיל, לא עשיתי כלום כמעט - גם נפילה מבחינתי. מקווה לעלות בחזרה על המסלול. 

בהצלחה לכולם.

לתועלתי ולתועלת כולם, אתאר קצת את הנפילה האחרונה שלי. בליבי תקווה שמי שיראה אותי פעם הבאה כש"קשה לי" או להפך - כשממש טוב לי, שרק יקפיץ לי את זה מול העיניים ואני מניח שזה כבר יעשה את העבודה..

................

בימים האחרונים לפני כן, הרגשתי קצת רחוק מאלוקים ממה שהייתי לפני כן. "אני צריך לעשות עם זה משהו" רשמתי לעצמי בראש, אבל במציאות לא עשיתי כלום. נורת האזהרה הזאת המשיכה להציק לי שוב ושוב כששמתי לב שהתחלתי לפספס ערבית פה ושם, דבר שנגד את הקבלה האחרונה שקיבלתי. גם תפילה במניין כבר נתפספסה מידי פעם - גם היא כפופה לקבלה שקיבלתי.

אבל לא עשיתי כלום. התפילות כבר לא היו כנות ו"שופכות" כמו שהיו פעם, וגם ההתבודדות שרשמתי לעצמי לעשות לא קרתה. הכל היה מוכן.

אני לא פוגש כמעט בכלל נשים זרות ביום יום. בדרכי לכולל ובחזרה יש בקושי אנשים, שלא לדבר על הכולל עצמו, שם אולי אולי סדר נשים נוכח אבל רק ב'לומדעס'.. 

גם אינטרנט אין. בכלל. אין פרסומות, אין פייסבוק וואלה או סתם תמונות של ציפי ליבני או לבנת פורן. כלום. בקיצור, לא היה לי שום טריגר חיצוני שיפתה אותי לחשוב מחשבת זימה באותו יום.

קמתי בבוקר. דיברתי עם אשתי ו.. נמשכתי. ידעתי שזו לא משיכה נפשית רגשית טהורה... אמרתי לעצמי "הנה גל מגיע" אבל אז הרגעתי את עצמי כמו תמיד שבעצם אין לי איך ליפול כי אין לי אינטרנט, אז אין לי "כלים" לזה בכלל. וחוץ מזה, יותר מחודש לא יצא לי לראות בכלל אשה מושכת שאוכל "להתענג" עליה, אז ב-כ-ל-ל - אני מסודר. אני בסדר. הכל טוב.

בצהריים היה בא לי ממש, אבל ממש, להשתמש. 
חזרתי הביתה מהכולל בצהריים כדי להרגע קצת, ואז התחלתי לחשוב "אם רק הייתי יודע איפה אשתי שמה את הכרטיס רשת", אותו כרטיס-רשת שהיא החביאה בהסכמת שנינו כדי שאני לא "אבזבז זמן" מול המחשב, ושנוציא אותו רק בעתות חירום.

אז חיפשתי כמו מטורף. לרגעים חשבתי לעצמי להפסיק ושאני יודע מה יקרה בסוף, אבל הרגעתי את עצמי - זה הרי בסופו של דבר יאפשר לי גם להכנס ל"שמור עיניך", להחכים קצת, להרגע.

נו... מה אתם חושבים? שאני לא אמצא?? מכונה משומנת בשס ופוסקים ו"רייד" ישיבתי ( ) לא תתן לזה לקרות...

ישר (אחרי שטרחתי להבריג את הכרטיס עם החוטים במחשב) התיישבתי לכתוב את מילות החיפוש בגוגל, ואז גיליתי שאין לי בכלל פנטזיה מוגדרת בראש... אז חשבתי "מה בא לי עכשיו?" והקלדתי את המילים בשורת החיפוש. בלי לבדוק את הספורט או את הסדרות שאני אוהב או סתם חדשות מהעולם בחוץ, דבר שהייתי מנותק ממנו כל כך הרבה זמן וכל כך השתוקקתי לעשות. ועכשיו... כמו מטורף אין לי שום דבר לכתוב בגוגל חוץ מהזבל הזה.

בין לבין הספקתי לבדוק את "שמור עיניך" ולקבל עוד כמה "כווני חרטה", אבל בסוף זה קרה.
במשך שלוש שעות ישבתי, עובר מקטגוריה אחת לשניה כשכל אותו הזמן אני מנסה לצאת מזה. תוך כדי, כשאני מגורה יותר ויותר אני אומר לעצמי "אני לא נופל! לא אחרי 14 יום! לא אחרי שעליתי על המסלול!" אבל זה קרה בסוף.

לא הייתה שם כניעה. ניסיתי, ודאי שניסיתי, אחרי כל מה שלמדתי וקראתי.  אבל כנראה שלא ידעתי לעשות את זה נכון. כנראה שלא עשיתי את זה מספיק.

ואלוקים? אבא אוהב ורחמן? הייתי כל כך רחוק ממנו. האמת שהיצר שלי הדחיק אותו כל הזמן, "אל תכניס את עצמך לנושא הזה, אתה תצטרך לוותר על התענוג הזה" הוא אמר, וכך בעצם הפיל אותי.

במבט לאחור, זו לא הייתה נפילה של יום אחד ולא של שעה אחת. זו הייתה נפילה של 14 יום שבהם עשיתי דברים, התקדמתי, אבל לא מספיק. 
לא עשיתי כל יום ביומו את ההתקדמות הכל כך הכרחית לאדם חולה וחוטא כמוני, ובעצם באיזשהו שלב כבר הלכתי אחורה.

אחרי שהתוודיתי היום בפני אשתי שמצאתי את "המחבוא" שלה, היא החליטה לקחת את הכרטיס לעבודה (אחרי שהייתה מופתעת שחיפשתי אחריו. היא לא יודעת עם מי יש לה עסק.. ). אז אני לא יצליח להתחבר אולי לרשת, אבל אני בטוח שזה לא יעצור אותי בפעם הבאה, כשארצה להשתמש שוב. איך? אני לא באמת יודע. אבל היי, גם לפני כן לא ידעתי והנה אני כאן היום, סופר מחדש.

אני רוצה להתקרב לה' בחזרה. בעצם, "אבא, אני לא יודע איך מרגיש אבא אוהב אמיתי. אני רוצה להתקרב אליך בחזרה"

תודה למי שקרא איתי עד כאן, מי יתן ויהיה לתועלתי ולתועלת כל הבאים בשערי "הספירה שלי"..

לילה טוב, נקי ובריא לכולם!
 

אוהבים אותך וכואבים איתך.
ליבי היה איתך לכל אורך קריאת הדברים, והם עדיין מהדהדים בו.

מתוך דאגה כנה אליך נדלקת לי נורה אדומה: זהירות! לספר לאשתך זה דבר שצריך הדרכה. גם אם לא איכפת לך לספר, צריך להיות איכפת לך שלא לגרום לה נזק שיהיה קשה לתקן. בעלי ניסיון מדריכים באופן חד-משמעי שלא לעשות זאת בלי הדרכה מתאימה, ומתוך מה שאני קורא בהודעות האחרונות שלך זה נראה שזה הולך לשם.

חשוב לי להוסיף, שלספר מוקדם מדי לא חייב להיות "סוף העולם", אבל סיפור בצורה נכונה יכול לחסוך הרבה סבל מיותר, ולבנות את הזוגיות שלכם בצורה בריאה יותר. אני אישית כן סיפרתי לאשתי כעשר שנים לפני שהצטרפתי לתכנית. הרבה כאב היה שם, שנראה לי ששנינו מעדיפים שלא להיזכר בו.

 

ודאי שלא אספר, היא גם לא יודעת הרבה, רק זה שיש לי בעיה עם ה"בזבוז זמן".

כבה את הנורה ומהר...

היא יודעת:
א. שאתה נמצא במקומות באינטרנט שהיא לא יודעת בדיוק מהם.
ב. שאתה עצוב בהזדמנויות שונות.
ג. שיש אנשים שנופלים באינטרנט.
ד. שחיפשת ומצאת את כרטיס הרשת, שהחביאה בהסכמת שניכם (היא גם החליטה לקחת אותו לעבודה).

א+ב+ג+ד=?

א. יש גם ה' ו' ו-ז' שאתה לא יודע עליהם (אולי הזכרתי אותם ואולי לא) שהופכים קצת את המשוואה.
ככה זה, כל מערכת יחסים יכולה להיות מאד מורכבת ומאד מסובכת, אני בטוח שכל מי שנמצא באחת כזו יודע שלא הכל אחד פלוס אחד...

ב. חוץ מזה, אל תשכח שיש גם אותי וההסברים היצירתיים שלי בכל הסיפור...

ג. יש גם את העניין הציבורי שמקשה עלי לחשוף את כל ענייני הזוגיות שלי בפני כלל באי הפורום, על אף כל החיסיון שבזה.

ד. ולסיום, אין לי הכוחות לפרט ולהסביר מה אני חושב שהיא חושבת או מה היא חושבת שאני חושב שהיא חושבת. זה פשוט נראה לי מיותר. בעז"ה יבא יום והכל יבא על מקומו בשלום, המצב גם ככה לא מלבב.

תודה רבה ולילה טוב חבר:)

תודה רבה. היטבת לכתוב
סחתיין על הנכונות לוותר על כל כך הרבה דברים בשביל להשאר נקי. לא מובן מאליו.

אולי תכתוב גם על הרגע לפני והרגע אחרי? זכיתי להרגיש את זה לאחרונה...
את הפער העצום בין הרגע לפני האורגזמה לרגע אחרי.

אין לי מה להגיב, אבל כל הכבוד על הכנות.