כ"כ מוכר, וכ"כ מזדהה.

אני מרגיש רחוק, אולי גם רגשות בדידות, עצבות, כעס...
נורא משעמם, ואז אני מסוגל לטפס על ההר הכי גבוה בשביל התאווה.
תוך כדי כך לתת חיזוק לעצמי. אבל בעיקר קורא לעצמי דפוק, חלש...
יש גם אולי הרגשה של "רק קצת ואני מפסיק". או אני לא יוציא שז"ל.

אחרי הנפילה שלי הבנתי שאני מכור. אני מנסה בכל הכוח, אבל במקום זה נופל.
זה היה רגע מפחיד בשבילי, כי זה אומר שאין לי שליטה על הדבר הזה.
לדעתי ההגדרה של מכור הוא די פשוט, ניסית להפסיק ולא הצלחת !!
לא שזה משנה אם אתה מכור או לא, מה שיעזור לך להפסיק קח. אבל אם אתה ניסית הרבה דברים,
ולא הצלחת, אולי אתה מכור אמיתי.

אז חשבתי לעצמי שהמקום שלי זה איפה שמכורים נימצאים.
התחלתי עם פסיכולוג, שהמליץ על 12 הצעדים. אתמול הלכתי בפעם הראשונה.
לא התרפאתי, אבל אני אופטימי, וחושב לתת לזה צ'אנס.

אני כותב לך חבר יקר את כל זה, כי אני חושב שאתה במקום שלי באיזה שהוא מקום.
אני הייתי מוכן לעשות הכל, אבל כמו שמתחשק לי.

ממליץ שתנסה את הקבוצות, ומקווה באמת שתצא לחופשי בכל דרך שימצא אותך.
אוהב, אל תתיאש !!

.

לוחם אמיץ, אפשר להרגיע... הצהרתי כבר כמה פעמים מעל גבי האתר שאני מכור (ושאלך לקבוצה) וכן הלכתי כבר לקבוצה... ברוך ה', יש עבודה רבה לפני.

..........

הלכתי לקבוצה. הייתי מבולבל מאד ונותרו בי הרבה שאלות, אבל בסה"כ נהניתי ואני מתכונן "להמשיך לבא" כמו שאומרת המדליה..

עוד רשמים - כשיהיה לי כח זמן ומוזה (תכל'ס, לא משהו שנראה לי שיכול לעזור למישהו).

תודה בעצתך, טהרני ואבי על החיזוקים, אתם תמיד שם ברגעים קשים וזה מאד עוזר לדעת שיש לי אתכם שם, תודה רבה.

כל הכבוד!!!
תודה על הכנות 
כל אחד שמשתף בכנות ובפתיחות עוזר לעוד מאה בלי לדעת שהוא עוזר בכלל

יד ביד איתך ביחד.

כל הכבוד
חוויתי חוויה דומה למה שתיארת.
מקווה לטוב

לבד בבית. מצ'עמם לי.

רציתי ללכת לקבוצה. התגעגעתי. (למרות שאני לא יודע אם יש היום). אבל אני חייב לשמור על הקטן החמוד ועכשיו כשהוא ישן... ובכן, מצ'עמם לי. מקווה שאתפוס את עצמי ואשלים את הדף היומי.

עלתה בי התחושה היום, שעם כל הסיבוך הנפשי שלי - בא לי להיות לבד. ממש לבד. בלי אף אחד, בלי אשתי אפילו. רק אני וחוף הים ומחשבותי הסבוכות.
אני משום מה מרגיש כבול בכל כך הרבה צמתים בחיים. בא לי לעוף, להשתחרר, לנשום עמוק. בא לי לחיות את השלווה הנכספת, בא לי להיות שלו (יענו 'שלב'), שמח ופשוט.

לא רוצה הרבה כסף, לא רוצה פירסום, לא רוצה מין. רוצה שמחה, רוצה שלווה.

מעניין אותי אם מישהו נתקל בזה או שזה רק אני.

תרגישו חופשי להעלות כל מחשבה שקשורה בעניין, לרגל הצ'יעמום השרשור פתוח לקהל הרחב

מזדהה עם כל מילה!
ספציפית עכשו לא משעמם, יש מלא דברים לעשות. אבל עקרונית מזדהה עם כל מילה!

שלום
שמחתי לפגוש אותך בקבוצה בחמישי,
תמשיך לבוא
יש כל יום קבוצות במרכז
בהצלחה
מוטי

אהבת חסד כתב on 03 אפר' 2016 11:03:

שמעתי אתמול מסר מוקלט מחבר מאוד מאוד ותיק, והוא סיפר שם שהספונסר שלו ציטט איזה משהו מאיזה 'איש רחוב'
וכשהוא שאל אותו על זה, הוא אמר שאלוקים מדבר אליו, והוא לא יוכל לדעת דרך מי הוא ידבר אליו אז הוא חייב להקשיב לכל מה שנאמר בקבוצה... (לא בטוח שזה בדיוק ציטוט מדויק, אבל זה העיקרון)
(אני לא אומר שאתה איש רחוב חס ושלום, אבל אתה לא יוכל לדעת מה יפגע במי ואולי משפט שלך יוכל להועיל לחבר אחר?)

ובקשר לעצם העניין, מזל טוב! על ההליכה לקבוצה.
נראה לי שלי אישית היה יותר קל ממך ללכת, ועדיין לא היה כ"כ פשוט. להכנס למקום עם איזה 20-30 אנשים... וכווולם יודעים עליי!
ובכנות? אפילו היום, אחרי כמה קבוצות, אני יכול להיות מנוהל לפעמים חבל"ז מפחדים לפני הקבוצה...
מאחל לך שאם זה המקום הטוב לך, תמשיך לבוא.

תודה 'בעצתך' על המילים המעודדות, אני תמיד נעזר במילים החמות שלך. אני רואה גם כמתבונן מהצד את הצניעות שאתה קונה לך, יחד עם העזרה שאתה מעניק לכל דורש. תודה רבה רבה.

ביחס לרשמים - קיבלתי מה שאמרת, אבל אל תשכח שצריך גם כח זמן ומוזה...

......

בכללית עוברים עלי קשיים גדולים בזוגיות, פרנסה והמסתעף. הולך ומתייאש לאט לאט...

"אנא אלוקים, פתח לנו השער! תן לנו חיים על פני האדמה" - משום מה נתקע לי בראש כל היום..

לילה טוב ונקי לכולם

אני זוכר פעם בתור בחור צעיר 
הפחידו אותי שמזל ר"ת מוציא זרע לבטלה
לקח לי זמן להשתחרר מהפחדים האלו 
היום אני יודע שאין קשר 
אנחנו חולים...
אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו 

אני אוהב אותך אח יקר שלי, אהבת חסד של ממש. 

אהבת חסד כתב on 05 אפר' 2016 21:26:

שלום אח יקר ואהוב

אין לי תרופת קסם לתת לך. הלוואי והיה לי. לעצמי.
אעתיק קצת על זוגיות משני מאמרים שקראתי הבוקר,
ייתן ה' שיהיה לתועלת בשבילי ולמעוניין.

בנוסף, שמעתי פעם שהפרנסה מגיע לגבר דרך אשתו.
כנראה שהשקעה בזוגיות מניבה לפחות שתי ציפורים במכה.
לי זה גם עזר בהחלמה שהיא גם קשורה לפרנסה.
אוהבים אותך.

שלוש שאלות בדרך לנישואים מאושרים

הלל היה אומר: "אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?" (פרקי אבות א, יד)
דבריו המוכרים של הלל בפרקי אבות, מספקים תובנה נפלאה ביחס לכל מערכת יחסים אנושית ובפרט לקשר הנישואין.
ברגע שנפנים את שלוש השאלות האלה, ניצור את האיזון והפרספקטיבה הדרושים למערכת יחסים מוצלחת.

1) אם אין אני לי, מי לי?
איש מלבדנו אינו יכול לשנות את מציאות חיינו. 
איננו יכולים לסמוך על אף אחד שיעזור לנו, בפרט אם איננו עוזרים לעצמנו. 
מה נוכל לעשות כדי לשנות את המצב? 
חלק מהבגרות הרגשית במערכת יחסים היא לקיחת אחריות אישית. 
למרות שיכול להיות שבן הזוג שלנו אינו מושלם ויהיה קל להתמקד במה שהוא איננו עושה כראוי, 
האדם היחיד שבכוחו לשנות הוא אני. 
רק כאב לב יבוא בעקבות המתנה שבן הזוג ישתנה. 
מנטליות הקרבן משתקת ומונעת מאיתנו לחפש אחר פתרון אמיתי למצבנו, ומובילה אותנו לכעסים רבים יותר ולעוינות.
תמיד מעורר בי השראה לשמוע על אנשים מצליחים שגברו על חיים מלאים במשברים וקשיים. 
איך הם הצליחו לעבור את כל הניסיונות האלה? 
ברור לי שהם לא הרשו לעצמם לשקוע ברחמים עצמיים. 
והם לא חכו לאף אחד אחר שיואיל בטובו להשתנות ולהציל אותם. 
הם לקחו אחריות ועשו כל מה שביכולתם כדי להשיג את מבוקשם בחייהם.
בנישואין, צריכים שניים לטנגו. 
שניכם תורמים למצב שבו אתם מוצאים את עצמכם, לטוב ולמוטב. 
אם מערכת היחסים מתוחה, מהם הדברים שאתם עושים שתורמים לקרע הזה? 
מה תוכלו לעשות אחרת כדי לשנות ולשפר את המצב? 
כיצד תוכלו להפוך לבני הזוג הטובים ביותר שביכולתכם להיות? 
כאשר מפתחים גישה של אחריות אישית, יש לה השפעה רחבה על כל מערכת היחסים. 
למעשה זוהי דרך הרבה יותר יעילה לחולל שינוי אצל בני הזוג, 
מאשר להאשים אותם בבעיות שלנו ולצפות מהם שיעשו את העבודה.

2) וכשאני לעצמי מה אני?
המלכודת של אחריות אישית, היא שאנחנו עלולים להפוך לצדיקים בעיני עצמנו. 
כשבני הזוג שלנו כועסים, עלינו או על מישהו או משהו אחר, אנחנו עלולים לחשוב בהתנשאות: 
"אני כבר עבדתי על עצמי. אם היית גם לומדת/ קוראת את הספר הזה/ עושה את התרגיל הזה, לא היית מתעצבנת ככה" 
הצמיחה האישית שלנו אינה צריכה לבוא במחיר של קהות רגש כלפי צערו של הזולת.
מערכות יחסים הן ההזדמנות הטובה ביותר לפתח רחמים לזולת. 
שמעו אותם באוזן קשבת, הכילו אותם, אשרו את הקשיים שלהם, וגלו אמפתיה למצבם. 
הידיעה שתהיו שם בשבילם בצערם, ולא תבקרו אותם או תטיפו להם מוסר, 
היא לעתים קרובות הדבר אשר לו הם זקוקים כדי להתגבר ולצמוח בעצמם.

3) ואם לא עכשיו, אימתי?
אין רגע מתאים יותר לשקם את מערכות היחסים שלכם מרגע זה. 
זוגות משטים בעצמם לחשוב שמערכת היחסים שלהם תוכל להמשיך ולדאות על הילוך "טייס אוטומטי", 
והם יוכלו לטפל בבעיות מאוחר יותר. 
החיים עמוסים, ונראה שתמיד ישנן סוגיות בוערות יותר ממערכת היחסים, שדורשות את טיפולכם המידי.
טעות גדולה. 
אל תחכו עד שהילדים יגדלו ויעזבו את הבית. 
או שתרוויחו יותר כסף ותוכלו להרשות לעצמכם לגשת לטיפול. 
לעולם איננו יכולים לדעת כמה זמן נותר לנו בעולם הזה. 
סיפורים טראגיים על אנשים שמיום אחד למשנהו הלכו לעולמם, 
מעוררים אותנו ומחדירים בנו הערכה רבה יותר להווה. 
זה הזמן ליצור את מערכת היחסים האידיאלית שלכם. 
זה הזמן להתחיל להיות אדיב יותר ולגלות הערכה רבה יותר לבן הזוג. 
זה הזמן להציב את הנישואין בראש סולם העדיפויות.

"אם לא עכשיו, אימתי?" יזכיר לכם את חובתכם הקדושה להתעורר ולהתחיל לפעול. 
אל תביטו לאחור על ההזדמנויות המפוספסות ותתחרטו על שנים של קשר שהיו יכולות להיות משמעותיות יותר.
קל לתת לנישואין להתקיים כברירת מחדל, על אש נמוכה. 
הלל מאתגר אותנו להיות ערניים לשלוש שאלות חשובות במיוחד, 
שמאפשרות לנו לקחת אחריות על חלקנו במערכת היחסים, 
להיות שם עבור בני הזוג שלנו, 
ואם אנחנו מהססים, 
הלל מעודד אותנו להתחיל עכשיו!


שיעור הזוגיות של הפרופסור

יש פעמים שהחיים מזמנים אותך לסיטואציה שמעבירה לך מסר בצורה יותר חדה ומדויקת מסדנאות וימי עיון בנושא.
שבוע שעבר, הזדמן לי לחוות את אחד מאותם רגעים מיוחדים שכאילו הניחו בפניי כרטיס כניסה להצגה מיוחדת על 
"איך נראית זוגיות של יותר מחמישים שנה".
הסצנה התרחשה בחצר מתחת לביתי כאשר זוג שכנים שלי, 
בני שמונים ומעלה שמתגוררים קומה מתחתינו ארגנו לעצמם סעודת חג פורים זוגית. 
סתם, בדשא של החצר.

הבעל, פרופסור ידוע בירושלים, החל לעמול על מלאכת התקנת הסעודה:
הוא קיפל בתשומת לב מרובה את המפיות הלבנות, סידר את המאכלים כשאשתו הגיעה, 
הזיז למענה את הכיסא משל לא מדובר באחד מהדגם העממי והזול של 'כתר' אלא בזה של מסעדת גורמה יוקרתית. 
כשסיימה להתיישב, התיישב אף הוא, מזג לשניהם כוסית 'לחיים' וברך אותה ב'חג שמח'.
אחרי שהתיישבו הטריח עצמו הפרופסור כמה וכמה פעמים עד שהגיש לאשתו את כל המאכלים שהיו על השולחן. 
(צפייה באנשים אחרים היא לא כוס התה שלי. אבל הייתי פשוט מהופנט)

כשסיים סוף סוף את הסידורים והתיישב לאכול, אחז את הכפית לראשונה והחל לבחוש במרק המהביל,
"תגיד" פנתה אליו אשתו: "אתה רואה את הצמחים שם מאחוריך? אתה מכיר את הסוג שלהם?"
הסתכלתי עליו וציפיתי לתגובתו. משהו מהסוג המוכר של:
אולי תאפשרי לי לפחות להתחיל לאכול את המרק שלי? 
זה באמת עד כדי כך בוער לך שאת מקימה אותי בפעם החמישית?
או: היה יכול להפנות מבט אחורה, לראות אם מבחין באילו צמחים מדובר, ולומר בין ביס אחד למשנהו: 
אסתכל כשנגמור לאכול, אוקיי?

אבל כאן החל השיעור הפרטי שלי:
הפרופסור פשוט עזב באחת את הכפית שלו למרות שכבר כיוון אותה אל פיו. 
הוא קם לעבר הצמחים והחל לשתף פעולה עם ההטרדה של אשתו. 
הוא לא שידר קוצר רוח אלא הביא לה את מלא תשומת הלב. 
כעבור שניות החל להרצות לה בידענות על סוג הצמח בעוד היא ממשיכה להזרים לעצמה כפית אחר כפית. 
הסתכלתי כולי נפעם מהפרופסור. 
למרות שמבחינה שטחית אפשר לשאול מה הוא כבר עשה? 
התאפק קצת מלבלוס את המרק? 
טרח מסביב לאשתו?

לכאורה הוא לא בדיוק הטיס מטוס בשמיים מותיר אחריו שובל בצורת אותיות: 'אני אוהב אותך'.
הוא לא אירגן לה זר פרחים או כרטיס לבילוי משותף ב'מצדה' בזריחה.
הארוע אפילו לא התרחש במסעדה האקסקלוסיבית של 'וולדורף אסטוריה' ולא בגינה הפורחת של 'קינג דיוויד'. 
בסך הכל ארוחה בדשא שבחצר, בניחוח הטריוויאלי ביותר שיש.
אבל הרגשתי שמבחינתי, השלוש דקות האלו שבהם צפיתי בזוג הישיש, 
היו שוות לי יותר מעשר סמינרים דחוסים על זוגיות:

למרות שהאהבה של הפרופסור לאשתו לא שווקה בנצנצנים וורדים ו'בסיילים' של 'המשביר לצרכן' היה במעשיו משהו מיוחד:
הוא הקשיב לה. 
הוא הכיל אותה. 
הוא הציג לה.

ונראה שהוא פשוט היה שם בשבילה. 
לגמרי.

והכי חשוב: הוא עשה את זה בצורה כל כך טבעית ומתבקשת.

דווקא הפשטות של המעשים הקטנים שלו הסבירו לי איך בעידן בו נכנס 'הסכם הממון' לחבילת הנישואין 
כי למה להיות אופטימיים כשאפשר להיות רציונליים ומוכנים לכל תרחיש, 
אפשר לתחזק זוגיות ואהבה שמחזיקה מעמד יותר מחמישים שנה.

לחייך פרופסור!
ותודה על השיעור לחיים. 

'תחרות כלבים' - 

תודה! עידן ועידנים שאני מרגיש ככה לגביך...

'פנימה' - 

שוב אני ואשתי נהנינו ממה שהבאת. קראתי לה וקיבלנו חיזוק. תודה רבה.

חשוב לי לציין שעניין הפרנסה לא משהו שהיה נפתר בדרך הטבע ודאי, זה משהו שאדם ממוצע היה מתקשה בו. אבל על מה אני מדבר? יש לנו ה' יתברך שמראה לי כל הזמן כמה הוא שומר עלי קרוב. אסירות תודה (אני באמת אסיר תודה..) על זה.

.......

רציתי לשתף שהיום הייתי בקריז גדול וברוך ה' שנטע בי את ההחלטה ונתן לי את האומץ להתקשר לחברים ולשתף אותם בזה. 

תודה עמוקה שלוחה אליכם - חברים יקרים, שתמיד יהיו זמינים בשבילי ותמיד יפתחו את הלב בשבילי. אין עליכם!

לילה טוב ונקי לכולם