יוסיפונוס כתב on 13 אפר' 2016 04:23:
מבחינתי, הדבר האחרון שיכול לעזור לי זה הכלים שיש באתר הזה וביחוד הצעדים. אם זה לא יעזור אז מה כן?
שלום יוסיפונוס היקר (סליחה 'אהבת' שלח לי חשבונית על החנייה בשרשור שלך, בטח התרגלת כבר.. אוהבים אותי..)
התחברתי לחששות שאתה מעלה, אני אישית נפלתי מספר פעמים אחרי תקופות נקיות ארוכות מאד (יחסית.. שנה בערך, פעמיים) אמנם זאת הייתה נקיות בלי הצעדים אבל בכל זאת לא היה פשוט לקום משם, ושמעתי כמה חברים מאד וותיקים שנפלו ג"כ עם הצעדים. וקטונתי מלנתח למה ואיך הם נפלו. אומרים שלפעמים קשה מאד לחבר שנופל אחרי תקופת נקיות לעלות חזרה לדרך, מתפלל בשבילנו שלא נצטרך אף פעם לבדוק את זה על עצמנו. אמן.
יש משהוא בפחד הזה שאתה מתאר - אם אפול ח"ו זהו הלך עליי, ששומר גם אותי במסגרת הנקיות, ולכן קצת התלבטתי אם לכתוב על זה או לא. החלטתי לתת את נקודת מבטי, ולהתפלל לה' שרק יהיה לתועלת.
כל אחד מאיתנו מטבעו שונה, כי ככה נולד וככה חונך ונסיבות חייו וכו' ולכן מה שנכון לי אולי לא נכון לאחרים, ואולי כן, לכן עליך לבחון את דבריי האם הם נוגעים אליך ואם לא אז להתעלם מהם.
שמעתי פעם מאחד מאושיות התרבות הדתיות (בערך) בארצנו שהצהיר פעמים רבות על עצמו שהוא מכור לתאווה, בריש גלי, שמבחינתו אין לו פחד מלחלות בסרטן, כי אם זה יתגלה אצלו הוא ישר לוקח אקדח, מכוון לראשו, ונעלם. לפחות מהכוכב המעצבן הנוכחי..
דבריו צרמו לאוזניי, ולא בגלל עצם הבעת הנכונות לבצע את המעשה הזה, (שגם עבר במוחי הרבה בשנות הדיכאון הרבות שחוויתי) אלא כי הוא בעצם מצהיר על עצמו שהוא אדם 'שביר', ושבעצם קיומו פה מותנה בעובדה שהוא לא יצטרך להתמודד עם קשיים שה' אולי יחליט להביא עליו, לטובתו.
בהחלמה אני מפנים לאט לאט שה' מוליך אותי במשעול צר, גשר צר מאד, שתפר במיוחד בשבילי בדיוק רב, בשביל התיקון הנדרש לנשמתי פה.
זה לא סותר את העובדה שעלי להתפלל לפניו שלא יגרום לי להתמודד עם דברים קשים ונוראים, אבל ברגע שאני מבין בעומק ההכרה שהוא איתי "
No Matter What" והכל לטובה, אני יכול לחיות עם תחושה של רגליים יציבות על הקרקע, בלי לחשוש מה יקרה 'אם וכאשר', לחיות בכאן ועכשיו איתו, כי אם יקרה באמת 'האם וכאשר' הזה, גם אז הוא יהיה איתי.
אני לא מספיק וותיק בהחלמה עם הצעדים אבל התחושה שלי וממה שאני רואה, הצעדים הם כלים רבי עוצמה, אבל יש רובד יותר פנימי של חיבור שלי עם אלוקים שהם אמורים לעזור לי לנקות ממנו את האבק ולגלות מחדש, וכך להישאר בהחלמה.
דיברו על זה בכנס - גם בסדנה של כבוד המנהל 'אסירותודה' שדיבר על 'ללחוץ על דוושת הגז' על חיבור לאבא אוהב, על פעולות של יציאה מעצמי ונתינה לאחרים, כתנאי בשביל לשמור על רצף ההחלמה והנקיות.
וגם במסר בסוף הכנס של 'נועם ה'' המאד מיוחד, שדיבר על לחיות עם חיבור רציף לאבא אוהב, גם כשהוא מחטיף לי כאפה מצלצלת, שהאהבה אליו היא רגש, וכמו כל רגש א"א להסביר אותו ולשכנע אחרים איך הוא קיים למרות הסבל, זה חוויה אישית שכל אחד צריך לפתח עם עצמו מול אלוקיו. והצעדים עזרו לו בזה מאד לטענתו.
יש ספר של אדם בשם 'נאסים טאלב' שנקרא 'אנטי שביר', הוא מדבר בעיקר על תאוריות בכלכלה ועל המשברים שהעולם חווה בעשור האחרון, אצטט משם כמה דברים שקשורים להרבה דברים בחיים.
"ההתעקשות לנהל הכל בעצם מחלישה הכל"
בתמצית, רב־המכר האחרון של טאלב, "אנטי שביר", טוען כי בני האדם במאה ה־21 בנו לעצמם חיים של תיירים בטיול מאורגן בקפידה,
ומנסים לסלק מהם לא רק אי־נוחות, אלא כל שמץ של אי־ודאות, של תנודתיות ואקראיות ולחצים חיצוניים.
ודווקא המאמץ הזה גורם לנו להיות שבירים יותר, רגישים מאוד לזעזועים, ולא מאפשר לנו להפיק תועלת מאופייה הבלתי צפויה של המציאות.
כאן באמריקה אתה יכול לחיות את כל חייך בלי לחוות חוסר נוחות.
אנחנו שולטים בטמפרטורה, שתמיד מכוונת ל־20 מעלות. אנחנו לא הולכים לשום מקום ברגל, אלא נוסעים במכונית.
אנחנו כבר לא צריכים לסחוב מים בכדים ממקום למקום.
אין שום גורמי לחץ פיזיים. הכל מנוהל.
פעם ילדים הלכו לשחק בטבע, היום הם חיים כמו בכלא - הכל מתוכנן עבורם, ואנחנו עוד חושבים שזה טוב.
בעבר רצינו לתכנן את חיינו אבל לא היינו מסוגלים.
עכשיו אנחנו מסוגלים, אבל זה מזיק. אנחנו הופכים את העולם לנוח מדי.
טאלב מזהה את המגמה בכל מקום, מסמן את ה"פרג'יליסטים" שהניסיון שלהם לנהל הכל הופך אותנו לשבירים -
הרופא ש"מתערב יותר מדי ביכולתו הטבעית של הגוף להחלים ורושם תרופות עם תופעות לוואי חמורות",
"האם שמלווה את בנה לכל מקום",
איש הפיננסים ששב ומשתמש במודלים למדידת סיכון שכבר הרסו את מערכת הבנקאות,
המומחה לתחזיות שמעודד לקיחת עוד סיכונים.
בכל המאמצים האלה, הוא טוען,
"אנחנו מחלישים את הבריאות שלנו, הכלכלה שלנו, את החיים הפוליטיים, את החינוך, כמעט את הכל, על ידי דיכוי האקראיות והתנודתיות".
לכן הוא סבור שעלינו להפוך את המגמה:
להפסיק לנסות לכפות סדר על המציאות, להתחיל לקבל את העובדה שהעולם הוא בלתי צפוי - וללמוד איך להפיק תועלת דווקא מהאי־סדר.
"אני רוצה לחיות חיים מאושרים בעולם שאינני מבין", הוא מנסח את המטרה ב"אנטי שביר".
הוא מבקש מאיתנו "ללמוד לאהוב הרפתקה, סיכון ואי־ודאות",
ומשתמש במשל על להבת נר לעומת שריפה: הרוח מכבה את הנר, אבל מלבה את השריפה.
המסקנה ברורה: "טוב יותר להיות שריפה".
איך להתמודד עם עולם בלתי צפוי?
טאלב חושב שאנחנו אולי לא יכולים לצפות אירועים קיצוניים, אבל אנחנו כן יכולים לנסות לנהל סיכונים,
להימנע מלקפוא בקור או למות ממכת שמש.
הטעות הגדולה שלנו, הוא מסביר,
היא שבמקום לנהל סיכונים אנחנו מנסים להשתלט על האקראיות, למנוע את האירועים הבלתי צפויים:
אנחנו מנסים לחיות במיזוג אוויר.
לפי טאלב, זה מתכון לאסון.
"את אותה תופעה אפשר לראות בשוק המניות. אנשים לא רוצים שיהיו תנודות בשוק, אבל למעשה תנודות הן לא דבר מזיק.
מה שבאמת מזיק הוא לפשוט רגל. אבל בגלל הרצון להימנע מתנודות אנחנו יוצרים יציבות מדומה.
אני חושב שגם היהודים הם מקרה דומה.
אתה עולה למקום גבוה יותר מזה שהיית בו קודם. מובן שאני לא חושב שהאירועים האלה רצויים.
"אני מכנה את הבעיה הזאת 'להתבלבל בין חתול למכונת כביסה'.
אם אתה מתחזק מוצר הנדסי, למשל מכונת כביסה, כדי שיהיה יציב, אתה לא תגרום לו נזק.
אבל אם אתה עושה את אותו הדבר לדברים אורגניים, למשל לגוף האדם, אתה מזיק להם.
אם אתה לוקח ילד ומונע ממנו לחוות מגוון, הילד הזה ימות בשנייה שבה הוא ייחשף לחיידקים.
(שמעתי סיפור אמיתי על אמא שהתלוננה שהילדים שלה לא מפסיקים להיות חולים,
למרות שהיא שומרת עליהם בצמר גפן ולא נותנת להם להתלכלך מכלום, אפי' לא לשחק בארגז חול.
הרופא אמר לה שזאת הסיבה שהם חולים, מערכת החיסון שלהם מאד חלשה בגלל שהם לא נחשפים ללכלוך. 'פנימה')
וזה נכון לחיים הפוליטיים והכלכליים: אם אתה מנסה לייצב את המערכת יותר מדי, בסופו של דבר היא מתפוצצת.
אם אתה מאפשר מגוון, היא מנקה את עצמה בכוחות עצמה.
זה אותו הדבר בכל תחום".
אנשים, אומר טאלב, נוהגים לחשוב שההפך משבירות הוא איתנות, שרידות.
אם דבר מה מועבר בדואר ומוגדר כשביר, אפשר לטעות ולסבור שהקונטרה שלו היא חפץ חזק שישרוד את הטלטלות של המשלחים.
לא, הוא מדגיש, איתנות אינה מושג הנגד, אנטי שבירות כן.
יש חפצים שניזוקים ממשלוחים, יש כאלה ששורדים אותם,
ויש, לא רבים, שהטלטלות הרבות שהם עוברים מסייעות להם להתחזק.
הם אנטי שבירים.
"אני מגלה שקל יותר לשכנע אנשים דווקא באמצעות הפן הנהנתני של חוסר הנוחות.
שום מסעדת שלושה כוכבי מישלן צרפתית לעולם לא תשתווה לעונג שחשים באכילת מעט חומוס אחרי צום של 24 שעות.
התנודתיות מתגמלת אפילו מהבחינה ההדוניסטית.
אנשים צריכים להבין שחיפוש אחר תנודתיות הופך את החיים למעניינים הרבה יותר".
אלה אם כן החיים על פי טאלב: חיים שבהם משתלם לרשום הרבה הפסדים קטנים בציפייה לרווח הגדול,
שבהם נוחות היא דבר מזיק,
שבהם כדאי לשבש את השליטה על סביבתנו כדי להחזיר את המגוון שאבד לנו.
כך, באמצעות אורח חיים אנטי־שביר, נהיה מוכנים לאירועים קיצוניים שאין לנו שום דרך לצפות - ע"כ.
אין לי מתכון מה עושים אם נופלים אחרי תקופת נקיות ארוכה,
יש לי רק אמונה שאדם שיגיע לשם, אם ימשיך לחפש גם שם את אבא אוהב שלו,
ימצא אותו גם שם והוא כבר יידע איך לעזור לו.
שיהיה לכולנו יום שמח ומחובר אליו יתברך. אמן.