אהבת חסד היקר,
מזדהה מאוד, בתור חבר חדש אנחנו כל כך משומשים, ולא יודעים בכלל למה אנחנו פה בעולם, מהחוויה האישית שלנו אחרי שהגעתי ארבע חודשים נפל לי האסימון למה שווה לי להביא יום נקי, עד אז הגעתי כי ידעתי שאני סובל ממשהו ואני לא מצליח להפסיק,
ממני הקטן באהבה, העיקר להמשיך לבוא.

גאה בך ואוהב אותך

תודה רבה!
אתה מחזיר אותי לשפיות
מחזיק אותי חי

כ"כ מתבייש בעצמי... היום פעם ראשונה אחרי שלשה ימים שהתפללתי שחרית 

אני כ"כ רחוק מאלוקים, ריבונו של עולם, אבא אוהב... קשה לי להתחבר, לקבל את רצונו, להכנע בפניו.

קשה לי גם לחכות לצעד 3, בקושי עשיתי צעד אפס...

אוהבים אותך.

מה שלי עובד בכל מיני מקרים שאני לא מתנהג לפי הציפיות שלי, זה קבלה - לקבל את עצמי כמו שאני, ואוהבים אותך כמו שאתה.

בהצלחה

תודה רבה
חיזקת אותי

אהבת חסד כתב on 15 אפר' 2016 11:18:

יש חברים במצב גרוע מזה... כמוני למשל...
נראה לי שרק אלוקים יודע מתי הפעם האחרונה שבה התפללתי שחרית...
אבל אני בתהליך, ותפילת שחרית גם היא תגיע בבוא הזמן.
ירדתי מאוד נמוך, ואני צריך להתחיל ממש מהיסודות.

ואגב, מעניין שדווקא כשאתה מתפלל אתה מתבייש (אם הבנתי נכון).
אצלי זה מאוד ככה: אני בהכחשה לגבי מה שקורה איתי, וכשאני מתחיל לטפל סוף סוף בתחום מסוים, פתאום מציפים אותי רגשות שליליים לגביו.

יכול להיות.
אצלי לפחות זה ככה: רק כשאני עולה חזרה על המסלול אני לא מתבייש לשתף שאני מתבייש במה שעשיתי...

תודה רבה על השיתוף הכנה!

רציתי לשתף אתכם בבעיה שיש לי שיתכן וגם קיימת אצלכם. במידה ונדע שאנחנו מרגישים אותו הדבר תהיה לנו כבר חצי נחמה... 

שמתי לב שכשאני קורא תגובה של מישהו למשהו שפירסמתי והוא מספר איך היה אצלו ואיך הוא התגבר ע"ז וכוליה, אני מרגיש כאילו כוונתו אלי, והוא רק מסתיר זאת במילותיו.

מאידך, כשאדם יגיב למישהו אחר באותה הלשון אני לא ארגיש שהוא התכוון לשפוט את האחר, אלא בסה"כ לשתף באופן כנה איך היה אצלו ומה עבר עליו...

מצחיק איך שהראש הזה עובד...

שבת שלום לכולם!

בפעם האחרונה שהייתי בקבוצה חויתי לרגעים את אותם רגשות כאב ידועים, תקפה אותי מחשבת הייאוש הזאת שאין מזור לנשמתי האבודה, לא בתאווה ולא בהחלמה. הייתי מיואש מעצמי בכל הרבדים: אין לי אהבה, אין בי תורה, אין לי עבודה/פרנסה, אני לעזאזל לא עושה עם עצמי כלום כל היום. אפילו תאווה מספקת אין לי, שהרי אין לי אינטרנט זמין. הכל היה דפוק.

חבר שהבחין בי בקבוצה שאל אותי בשקט "אתה עייף?" "לא" עניתי לו, "אני מיואש" הוספתי במסכנות כמו שרק אני יודע.. אז התכתבנו קצת כדי לא להפריע בלחשושינו לשאר הקבוצה, ואחרי שנסתיימה נפנינו לדבר קצת.

בנסיונו המתוק והטהור לעודדני סיפר לי החבר את סיפור חייו בצל התאווה בקצרה. מסתבר שהחבר התוודע לכל סוגי התאווה - זונות, נערים, אפילו - מצטער על הבוטות - קוקסינלים. הכל בכל מכל כל. אפילו אשתו - כך התבטא - היתה "עוד אישה" בשבילו.

והיום בתכנית? "אני יכול אשכרה לומר שאני אוהב את אשתי, אוהב אותה באמת!" לדבריו התכנית שינתה לו את החיים מקצה לקצה. פשוטו כמשמעו. "פתאום אין צעקות בבית!" הוא מספר. יש אמונה, הכל רגוע, חיים נורמליים.

נקודת האור האמיתית בשבילי הייתה העובדה שהחבר לא נקי שנתיים/שלש, הוא נקי "בסך הכל" שבוע (!). לכאורה לא "המחלים הדגול", אבל מסתבר שחיים בצל ההחלמה ולא בצל התאווה הם שינוי גדול.

מה היה המפתח? הוא סיפר: "המשפט שהספונסר שלי תמיד היה אומר לי היה 'לאט לאט, לא צריך למהר ולא צריך להלחץ' חודשים הוא היה אומר לי אותו הדבר, שוב ושוב. וחשבתי שהכל יקרוס והכל יתפרק. ולא, לא קרה כלום. לאט לאט יצאתי מהחיים האלה לחיים אחרים, הייתי נקי חמשה וחצי חודשים וגם נפלתי, אבל המשכתי להגיע לקבוצות וחיי השתנו!"

"אתה רואה את החבר כאן? הוא היה מאונן חודשים! יום יום. והיה מגיע לקבוצות תוך כדי כל הזמן. בעקשנות. שבוע שבוע. והיום? הוא נקי שנתיים וחצי! אתה מבין? זה העיקרון, לאט לאט, בסוף הכל יסתדר, רק תמשיך לבא".

וזה הכה בי. פתאום משפט שחבר אמר לי (בהודעה פרטית, ללא מטרות רווח...) נראה כל כך נכון! "ש-ח-ר-ר" הוא אמר, "תפסיק להרגיש שאתה חייב להחלים הרגע ולא ליפול לעולמים כי זה לא בשליטתך, במילא זה ההוא מלמעלה. וכשהוא יחליט זה יגיע."

אז צבטו בי קצת המילים האלה, אבל היום אני מבין שאסור לי להיות לחוץ משום דבר ושום מניע אחר להחלים ולהיות נקי מלבד החיים שלי עצמם, החיים הרוחניים והנפשיים שלי שהלכו לפח.

והעיקר - לשחרר. שום דבר לא יקרה אם לא יהיו לך שלש ספרות ליד ה'ניק' ואם לא תסיים את ה90. כולם יכולים לקפוץ עכשיו. בא תעזוב הכל רגע ותחשוב על החיים שלך. אתה רוצה את זה? בא לך? אם כן - בכיף. אם לא - בא נצא מזה ביחד.

רגשות תודה עמוקים לאותו חבר שעודד אותי, וגם לאותו חבר ש"הכה" בי קצת. ומעל לכל תודה להי"ת שנתן לי שבת נפלאה ומיוחדת וקצת שכל, תבונה ועצה מה לעשות מכאן והלאה, רק להיום.

תודה חברים! לילה טוב.

שבוע טוב אח יקר! 
אוהב.

חולה עליך
העלת תובנה מענינת. כל כך חכם ועמוק.
אני תמיד מנסה להפסיק היום ולעולם לא לשוב לעבר.
נורא מחכים. הזדהתי עם כל מילה.
אף פעם לא חשבתי על זה.
חזק ואמץ

אהבת חסד,

תודה רבה,
כתבת דברים נפלאים, הועלת לי מאד.

בהצלחה

גרמת לי לחשוב על איך אני תופס את הנקיות שלי, למה אני מצפה וכמה אני מנסה לשלוט בזה. תודה.