אוהבים! תודה על הדברים היקרים.

תודה על הדברים היפים. וההדגשים..
שאזכה גם ל-ש-ח-ר-ר.
בכל התחומים.

מצטרף לקודמיי. תודה רבה

וואו, באמת שלא שיערתי..
תודה לכולם על התודות והתגובות החמות! קצת סכנה לאגו שלי המנופח ממילא... אבל ממילא לא טפילתי בו עדיין אז נטפל בהכל על הדרך
 

אתה ממש מדוייק!
(ביטוי ששמעתי בעבר, ומתאים לכזה נושא, בכזו בהירות)
כל הזמן אני חושב מתי אני יהיה נקי לגמרי לגמרי, ואפילו עם אשתי, בכל המצבים, לשמור את העיניים, וכו'
עזרת לי!
 

בהשראת 'יוסיפונוס': "אלי עזור..." ואידך זיל גמור. עוברים את זה. מתחזקים מזה ב"ה.

'אבי גולן' זה בשבילך: אני באמת לא מאמין שעברתי חמישה ימים ככה, מתנדנד על סף תהום. אני לא מאמין בעצמי למחר, וגם לא עד שאלך לישון. אני כן מאמין שיכול להיות וה' מתכנן לי החלמה טובה...
להגיד ניסים? אני עדיין לא בדרגה. אבל אני רוצה להתקרב. אני כבר מתחיל 'להריח' את האהבה שמחכה לי מעבר לפינה, אהבת אבא אוהב. שרק יתן לי עוד יום בבקשה. ועוד יום אם אפשר. ועוד. ועוד. ועוד...

כמוני כמוך..
לי נכון לפרוש עכשו למיטה....

בשבילי ה"רק להיום" הוא לפעמים הולך על הדקה הקרובה בלבד.

תנסה לחיות לפי זה, לי זה שינה את החיים, הן מול התאווה והן מול אינספור דברים אחרים.

 

אהבת חסד כתב on 17 אפר' 2016 20:32:

ניפחת לי את האגו.......(תודה)

 



אתה יודע, לפעמים אני מפחד לנפח לעצמי את האגו כי אני יודע שבתכנית אני אצטרך לפוצץ אותו אז בשביל 
מה להרבות כאב...

....................

היה יום קשה מאד. קשה מכדי לכתוב עליו בפרוט. אני נקי עדיין, ברוך ה'. כל יום - חתיכת התמודדות.
תודה לאבא שבשמים על קבוצה נחמדה שעזרה לי לקבל קצת החלמה ושיתוף.

לילה טוב לכולם!



 

אגו/גאווה זה לא טוב. אבל צריך להכיר בערך שלך...

ואני מזדהה ממש עם התחושה שכמה שהיום יותר קשה ככה קשה לכתוב עליו :-/ 
לפום צערא אגרא וכאלה...

אתה בקבוצה חיה?
בירושלים?
 

כשאני מכיר בערך שלי האגו שלי צונח...

לשאלתך, אני במרכז. לבי בירושלים..  
נתראה בכנס הבא, אין מה לעשות...

הנה שיתוף מהבוקר (שלישי). אולי תמצאו בו תועלת.

.............

הבקרים שלי לאחרונה, ובעצם כל היום שלי לאחרונה, נע סביב התאווה. אני קם, רואה קומדיה ממה שיש בהארד-דיסק, ומתחיל "להדליק" את עצמי. ספונטנית. בלי קשר לקומדיה. בלי תפילה. בלי תפילין. שלא לדבר על אסירות תודה או משהו בסיגנון.

היום כבר תכננתי בראשי להפסיק את ה"סבל" - לקנות כרטיס רשת חיצוני ולראות סוף סוף את כל הפנטזיות שלי. אבל "רק" לראות, לא משהו מעבר.

ידעתי שמשהו כאן לא בסדר. התקשרתי לחבר קרוב. לא ענה. רציתי להתקשר לחברים החדשים שרכשתי בקבוצה אתמול, אבל לא היה לי נעים כל כך, רק הכרתי אותם וישר הם נכנסים לחדרי חדרי.

חשבתי עוד קצת. הבנתי שזה לא רק "לראות" וזהו. זה לא רק "תאווה לייט" או סקרנות בעלמא. זה "סופר" תאווה. זה המקרה הקלאסי. אני חייב לצאת מזה איכשהו.

אז התיישבתי לכתוב את כל זה. עזר לי קצת. מקווה שה' יכוון אותי לספונסר או עוד חבר טוב. שיתן לי מספיק נכונות לקבל על עצמי בלי בושה אחד כזה. בלי ספקות. בלי מניעים אחרים.
..................

עד כאן. תודה לה' שסיימתי את היום נקי למרות שכל הזמן אני על הסף. אני חייב להתאפס ולא לאפס. ימים קשים.
לילה טוב ונקי לכולם.

אוהבים אותך, אני מתפלל לאלוהים שיתן לך נכונות לעשות פעולות בשביל לצאת מהבוץ.

תודה. שמחתי לראות אותך בכנס. נראה שלך לא הייתה חסרה נכונות. 'מורעל' קוראים לזה היום...