תודה.

לדעתי הענייה ישנה עצה, אבל בטח עייפת מלשמוע עליה. לפחות עבורי העצה נמצאת בתוכנית. יותר נכון לומר בצעד השלישי, שהוא גולת הכותרת של הצעדים וכל השאר טבחות ורוקחות לו.

בצעד השלישי כתוב '' החלטנו למסור את רצוננו ואת חיינו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו''.

היש לך מילים יותר יפות מאלו? היש לך נסיוב מנטרל לארס המפעפע בי יותר מזה? היש אנטיביוטיקה טובה להשמיד את חיידקיי מחלתי יותר מאשר נוסחה זו?

הבעיה שלי פעלה בערך בצורה דלהלן: כשאני לא לומד אני כל הזמן מוטרד מהעובדה שאני לא לומד כרגע ומתקדם לקראת היעד שקבעתי לעצמי, הוי אומר להיות ת''ח. כתוצאה מכך אני משתמט מלעזור לאשתי או לספק לה את צרכיה הגשמיים והנפשיים, כי הרי אני צריך ללמוד. אותו דבר כשזה מגיע לילדים שלי או כל דבר אחר שאני נצרך לעשות בחיי החולין כגון ללכת לרופא או לערוך קניות וכדו'. אבל כשמגיע הזמן המיוחל ואף אחד לא מונע בעדי מלשבת וללמוד, אני לא עושה את זה. אני מתחיל לנדוד במחשבותיי לכל הדברים שאני צריך לסדר, או יותר נכון לומר, אני מתחיל לייסר את עצמי שאולי אני בכלל לא עושה את הדבר הנכון בכך שאני מקדיש את חיי ללימוד. אולי עלי לצאת לעבוד ולהביא טרף לביתי כמנהג בעלי בתים חשובים. או אם כרגע לומדים בכולל זבחים ואני בכלל רוצה ללמוד שבת כי זה נוגע למעשה ובעיניי זה נראה יותר חשוב. מה שקורה בסוף זה שאני לא לומד לא זבחים ולא שבת. כך הלאה והלאה וסוף דבר יצאתי קרח מכאן ומכאן.

הצעד השלישי אומר את הדבר הפשוט ביותר. הסיבה שאני כרגע אברך ואמור ללמוד תורה אינו נובע מאיזשהו חידלון שלי. זהו הרצון של אלוקים כרגע ממני, וברגע שמתאפשר לי ללמוד הוא רוצה שאני יעשה את זה ולא אברח. הסיבה שכרגע לומדים בכולל זבחים ולא שבת זהו רצון הבורא ועלי למלאות אותו למרות שלי נראה אחרת. פשוט להיכנע. אותו דבר גם בכיוון ההפוך. כשאני בבית או על יד אשתי ונדרש לעזור לה או לספק לה כל צרכה. או אם מדובר  בילדים שלי. זהו הרצון של אלוקים ממני כרגע ועלי לבצע אותו, ובשמחה, כי זה הדבר שהכי טוב עבורי, ולכן גם מהתפקיד שהתגלגל כרגע לרגליי לא אברח.

מקווה שמה שטוב עבורי (לפחות זה נראה כך) יהיה טוב גם עבורך.

אוהב..

מילים טובות וחזקות יוסיפונוס.
גם אני לקחתי ממך.

תודה. 
 

קטע משיר שרץ היום (שירת נשים יש לציין). משום מה הוא  קצת מנחם אותי:

יש שדיבור ישנה את כיוון הניגון
יש שניגון יהיה למים
יש שהמים ירצו לנחם את הלב
וכנגדם יעמדו השמיים.

יש שמילה תרפא את מכאוב השגיאות
יש שסליחה תשלם את מחיר הדמעות
וכנגדן יעמדו הסיבות

יש עיניים בעולם שרואות אותי
יש תקווה בתוכי
יש שם מים.

שבת שלום לכולם.

מים זה באמת דבר טוב! 
יש לי בעיה, השיר הזה לא העיף אותי. לא תיכננתי לחפש אותו. ציינת שאישה שרה, הלכתי לחפש אותה..
שבת שלום.

היום שיחקתי כדורסל (בהוראת אשתי ) אחרי הרבה זמן שלא שיחקתי, וגיליתי כמה המקום הזה הוא פצע פתוח בשבילי.
ראשית, המקום הזה הווה בשבילי בעבר "תרופה" חלופית לתאווה. הערכה עצמית שהייתי שואב משם (הערכה מדומה, כי אף פעם לא ראיתי את העתיד שלי על המגרש...); הרגשת הבדידות שלא הייתה מסתלקת גם שם כי גם שם לא הייתי יוצר קשרים; האגו שלי שהיה גם הורס לי ולאחרים וגם מונע ממני להשתפר אם בכלל.

שנית, אם בחיים יש לי צומת או שניים ביום של טינה, הרי שעל המגרש בתוך שעה יכולים להיות עשרות צמתים כאלה. בלי הגזמה. התחרות, המאמץ, והאגו מעל לכל. הכל מתנקז לפקעת רגשות שיכולה להתפוצץ אצלי כל רגע. בחסד ה' סיימתי כשהייתי צריך והכל נגמר בכיף ובשלום.

חוץ מזה, ה' נתן לי יומיים נטולי גלים. תודה רבה ע"ז.

ליל מנוחה לכולם:)
(אגב, מתי כבר ישנו את השעון באתר? אולי הם רוצים שנתרגל על זה צעדים יום יום...)

עדיין אין ספונסר. כמובן שאין הדבר תלוי אלא בי.
מחפש למצוא את הדרך הכי הכי נכונה בשבילי בתוך סבך הפרצופים השונים והדעות השונות. אני כל כך מושפע מהסביבה, שמושכת אותי מצד אחד ל"מכור" ומצד שני ל"לא מכור". מתפלל שאמצא את האומץ והשלווה לעשות בדיוק מה שנכון לי, מה שנכון לי בתכנית אפופת המסתורין הזו. מתפלל לא להיות מושפע.
לעשות פעולות גם בלי ספונסר.
תודה לחבר שמיקד אותי היום. יום נקי לכולם.

היום היה קשה.
היה לי מחשב הבוקר. בקושי הצלחתי לראות בו משהו אבל גם זה היה מענג. רק להזכר בזה משחרר לי עוד קצת דופמין במוח. אבל ה' עשה איתי חסד וגרם למחשב להכבות מבלי שוב. זה היה מעצבן אבל במבט קצת מפוקח יותר אני יודע שנעשה עימי חסד. הייתי נופל בוודאות.

בהמשך פינטזתי כל היום, נע ונד בין שכרות לפקחות. במוחי עברו תמונות של השכנה, ועוד שכנה, ועוד נשים, בסיטואציות שונות ומשונות. כל הזמן הייתי ממש על הסף.

כ"כ פחדתי ליפול. ידעתי שאם אפול עכשיו אעבור את אותו תהליך כמו הפעמים הקודמות: נפילה, תחושת כישלון ואשמה (שהרבה פעמים מתחלפת בהכחשה עיקשת של "טוב לי עכשיו"), ניסיון להסתיר את זה מאשתי ולהיראות שמח עד כמה שאפשר כדי שלא תעלה על דעתה שנפלתי, לאחר מכן יצפו לי ימים של תעייה ו"התנעה" מחדש בהם אברור לי איזו דרך הכי מתאימה לי רק  כדי לגלות שוב שאני חייב לעשות פעולות יומיות.

קשה לי לצעוד צעדים. מאידך, אני לא יכול לחיות חיים נורמליים. אני לא יכול לעשות דברים פשוטים שאני רוצה, צריך ומוטל עלי לעשות. כנראה שאחרי הכל אני מוכרח לצעוד צעדים. זה או זה, או נפילה לבורות עמוקים יותר.

אני מכיר הרבה חברים שאוהבים את החלק בתפילת השלווה שאומר "תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם", האמת שגם אני אוהב אותו. אבל כל כך התחברתי היום לחלק השני - "אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי", הייתי חייב את זה היום. את הכח הזה לפעול נגד הרצון הפנימי הכ"כ חזק שאומר לי לשקוע בתאווה עוד ועוד, ולפעול דווקא על הרצון העוד יותר חבוי ונסתר שאומר לי לעזוב הכל ולעלות על דרך.

בסופו של דבר החלטתי לעשות את המינימום: להעלות את הדברים על הכתב. זה מקנה לי סוג של יציאה מעצמי, מבט מלמעלה ושקלול מפוקח יותר של מה טוב לי ומה לא. יותר מהכל, זה נותן לי תעסוקה אחרת במקום לענג את עצמי מול פנטזיות סוטות.

ואם כבר תעסוקה, אני רוצה לאזור כח ומרץ ולעשות דברים אחרים, פעולות של יציאה מהבטלה וחוסר המעש. פעולות שיקרבו אותי לחיים נורמליים, מלאים בתוכן ממשי מינימלי, חיים שמתקדמים לאנשהו.

תודה על ההקשבה. 

מה שאתה כותב מזכיר לי אותי

בעצתך תנחני כתב on 02 מאי 2016 17:02:

לכבוד הוא לי...

..........

לא יודע אם להמשיך לכתוב בפורום. מצד אחד קשה לי לעזוב מקום כל כך קרוב לליבי, מצד שני אני מפחד על הזוגיות שלי...
אשמח לשמוע דעתכם, עם העדפה ברורה לכותבים מניסיון.
תודה רבה.

איך הפורום מאיים לך על הזוגיות?

מי שמנוע מלחשוף פרטים אישיים וכו' הודעה פרטית תהיה רעיון טוב.
אריסטו, למה אתה פותח גלישה בסתר? אותה סיבה רק עם ניסיון.. 

בשבילי קבוצות, צעדים, וטלפונים, זה עיקר העבודה. הפורום זה פלוס כשיש לי זמן.
זה לא מגיע לי על חשבון הזוגיות. אא"כ אני נישאר בפורום לנצח. אז בשביל הזוגיות אני פחות זמן בפורום.
ואם ההתלבטות שלך הוא להיפרד מהאינטרנט האהוב, אני חושב שיהיה לך מצוין בלעדיו, למרות האתר המדהים הזה.
כוונתי היא, שלענ"ד הזוגיות קודמת לפורום. לגבי שאר הכלים להחלמה, צ"ע.
מקווה שהבנתי את הבעיה נכון, ושהניסיון המועט שלי הועיל לך.

מצטער, אני נשוי אך עדיין לא נסוי.....

לא זכיתי להבין במדוייק מה הפרום מפריע לזוגיות שלך
אשתף מהמקום שלי
כשגיליתי את הפורום, זה היה אחרי שכבר סיפרתי לאשתי שללא ידיעתה תוך ששיקרתי עליה היה לי אינטרנט פתוח שבו ראיתי סרטים אבל לא גיליתי לה מה ראיתי אלא סיפרתי לה שראיתי סרטי פעולה (מה שגם היה נכון) ופתאום אחרי חודשיים אני יושב שוב ליד המחשב שעות ארוכות ומסתיר ממנה מה אני עושה שם, זה גמר אותה.
היא סיפרה לי שהיתה לא נרדמת בלילות וחולמת חלומות זוועה מה קורה איתי שם,
לילה אחד היא שפכה עלי את הכל, ואני לא יכולתי לספר מה קורה באמת, רק אמרתי לה שזה משהו טוב ושתאמין לי שזה טוב
לא עזר הרבה, עצם ההסתרה גמרה אותה, כל פעם אפילו אחרי יום מופלא של עזרה בבית ופתיחות, כשישבתי בלילה שעתיים על המחשב, זה חיסל אותה.
אני מודה לה' שהיא העזה לבקש ממני שבפסח אנסה להסתדר בלי המחשב ואני מודה שוב לריבונו שהסכמתי
(היו לי גיחות קצרות ממש באמצע פסח כאמצעי להתגברות על תאווה, אבל בזמן שהיא נחה וכדו')
רק אחרי ששיתפתי בהכל, נכון לעכשיו זה לא מפריע לה, אבל אני יודע שיש צורך בגבולות 
ובעיקר לא לשקוע לתוך זה עד חוסר שימת לב לנעשה מסביבי, (ילד בוכה, משהו שיש לה לומר לי, וכן על זה הדרך)

תודה אחיד על העזרה, תודה גם ללוחם אמיץ, ולאריסטו בפרטי. אין עליכם.
.......

חזרתי לכתוב, לא יודע למה. זה טוב בשבילי? זה מוסיף לי החלמה? אני באמת לא יודע. ה' יעזור.

עדיין מדשדש בין מחלה למפוקחות, לא מוצא מנוחה. 
מה יהיה עלי??
מקווה לסיים את היום נקי.