גם אני מצטרף למנוחת השבת. ולפאניקה של מוצ"ש.
שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא.
אוהב.

איזה אח יקר...
כמה שאני מזדהה...
ב"ה רק לעכשו עבר עלי ערב יחסית שפוי...
שבוע משובח=)

תודה חברים צדיקים. אתם עושים טוב על הלב.
מקווה שיהיה לכולכם שבוע טוב ושמח:)

הרבה זמן שלא הייתי בקבוצה. יש לזה המון סיבות.
אני רוצה כיום לחזור לקבוצות, אבל כל פעם אני נסוג. ולמה? כמה סיבות. אני חש נסחף אחרי כולם, כאילו מה שנכון לכולם לא בהכרח נכון לי ובכ"ז אני נסחף אחריהם ופועל לא נכון וממשיך לסבול.
שנית, אני חש הרבה פעמים ששופטים אותי. קודם כל יש סוג של שפיטה של חבר שבא לקבוצה אחרי המון זמן, כאילו הוא "זחל" בחזרה, שזה לא נכון בנידון דנן. שנית, כמעט ולא היתה בעיה ששיתפתי, חיצונית ככל שתהיה, שהתשובה אליה לא היתה צעדים ותכנית וכו' שגם בזה נוכחתי לדעת שזה לא נכון תמיד (חוץ מההרגשה שלי אישית שכשאני לא נקי אין לי דעה. אולי זה רק אני).

מה עושים? אפשר לא להתייחס. ולנסות גם לא להסחף. אבל זה קשה וזה קצת מפחיד. מה אתם אומרים? 

אתה כבר יודע את התשובה,
כמו לשאר השאלות שלך גם לזה התשובה, תוכנית, צעדים,
בכל מקרה בצורה יותר רצינית, גם לי היה תקופה ארוכה של ליפול ולקום, וגם חשבתי שהתוכנית לא עוזרת וכו' וכו', אבל אמרו לי תמשיך לבוא, והמשכתי, ומפה לשם פתאום זה התחיל לעזור. 
מה שנראה לי זה, שבתוכנית יש המון כלים, וא''א כמעט למצות אותם, ומה שעוזר לאחד לא בהכרח עוזר לשני, לכן לפעמים בהתחלה זה נראה שלי התוכנית לא תעזור, וכמבואר לעיל, אבל נראים הדברים שפשוט צריך לעשות הכל ''לירות לכל הכיוונים'', ובסוף כל אחד עולה על הדרך שלו, 'פתאום' אתה פוגע במטרה, ו'פתאום' הדברים מסתדרים, ואתה תופס לעצמך את הראש ואומר איך לא אחזתי את זה מראש, אבל את זה אתה אומר רק אחרי זה, לפני זה אתה לא רואה את המטרה, וזה נראה שלך -אין פתרון!!!  אבל יש והוא בוא יבוא ומצא ימצא,
אוהבים אותך בתקווה שבוא תבוא לקבוצה, בכדי שאני מצוא אמצא אותך שם .

אהבת,אני אומר , שבת שלום=) רגועה ושלווה...

מחכה לשקט - אני מתגעגע אליך ומחכה לראותך שוב (שזה לא בדיוק מחכה לשקט )
עדיין לא כ"כ הבנתי את תשובתך לשאלתי.

אריסטו - זה במילים אחרות "רק להיום"? כי אם כן אהבתי מאד את ההפוכה הזאת..

שבת שלום לנחלצים לעזרתי

אני מת להגיד לך שהפחדים שלך לא נכונים, ושכולם מחכים לך ולא שופטים אותך בקבוצות.
אבל אני חושב שהכי חכם פשוט לעשות צעד 4 על זה.
אני מזדה עם חלק מהדברים שאתה מתמודד איתם.
ואני מוצא על עצמי, שלהתפלל ולישאול מה אלוקים היה רוצה שאעשה, עוזר לי.
לפעמים אלוקים רוצה שאשאר בבית עם אישתי במקום קבוצה.
לאחרונה אלוקים רצה שאלך לקבוצה חדשה בעיר אחרת.
מיד אחרי הנפילה שלי הוא רצה שאלך לקבוצה כל יום (אני בדר"כ הולך פעם בשבוע).
הקבוצות לא משאירות אותי נקי, זה הקשר שלי עם הקב"ה (לפי הבנתי) שעושה את זה.
דרך הקבוצות אני מתקשר לקב"ה, וזה אחד הדברים מתוך כמה שעוזרים לי לישמור על הקשר הרוחני שלי.
הספונסר הקודם שלי אמר, אם רק כוס קפה עוזר לך להיות נקי, תעשה רק את זה ותישכח ממה שעובד לאחרים.
מאחל לך לימצוא את הכלים שיעזרו לך לישמור על קשר רוחני.
לדעתי קשר רוחני הוא יותר חשוב מנקיות.
אוהב

אוהבים אותך אהבת היקר

האמת שניסיתי לכתוב לך כל מיני דברים, ומחקתי, זה הרגיש לי לא מדויק מספיק. 
מה שכן אני רוצה להתפלל בשבילך שתמצא את הדרך שהכי מתאימה לך להחלמה פנימית ולשחרור מכל המטענים. מקווה גם להיענות בתפילתי, גם אני עדיין סוחב הרבה מטענים שלא משתחררים לי מהלב למרות שאני ממשיך לבוא לקבוצות, אולי באמת אני צריך להתחיל לזוז עם הצעדים קדימה...או למצוא משהוא אחר שיעזור לי להשתחרר. בקרוב. אמן. 

באהבה רבה
'פנימה'

לוחם, אני מאד מזדהה ומסכים אתך, עבודת הצעדים והקרבה לקב"ה היא אמורה להיות המטרה וזה באמת מה שאני מנסה לשים לעצמי בראש. אני באמת באמת לא יודע מה היושב במרומים רוצה שאעשה, כי אני לא יודע אם לא יחזור על עצמו שוב אותו הדבר - ההיסחפות שלי אחר החברה, הפגיעות והנחיתות שלי מולם, ועוד כהנה..
אבל ההזדהות שלך נותנת לי יותר ביטחון וזה טוב. תודה לך ע"ז.

פנימה, איזה כיף לקרוא. אני באמת מודה לך על הרגישות (לכתוב מה שנכון) ועל הסימפתיה והחברות שעולים מדבריך. זה באמת מחזק ונחוץ.

שוב תודה לנחלצים;)

אני נקי נכון להיום 5 ימים וזה עובר לי ככה (דמיינו פליק עם היד). מה שכן, אני מרגיש שאני מתחיל קצת "להתנדנד" כמו שאומרים.

וכולי שאלות, האם זה אומר שהיה טוב ההחלטה להרגיע מהקבוצות? ואם כן האם זה אומר שהשיבה השבוע לקבוצות הייתה לא במקום? או שדווקא היא שעושה לי טוב??? מכונת כביסה בפול פאוור.

כשהלכתי לקבוצה השבוע תכננתי שבכל מהלכי שם אתמקד רק בהתמודדות עם התאווה ולא מעבר לכך, כדי לא להתבלבל. אולי אמשיך לדבוק בזה באמת, אבל מרגיש לי כאילו חזרתי לאותו סרט, לופים כאלה של ההתמודדות עם התאווה והחפירות התמידיות.

מסובך.....

חוזר בי

אוהב, מקובלנו שלבד אי אפשר... 
הייתי נקי כמעט בלי קבוצות 198 יום, זה לא החזיק.. 
הייתי היום בקבוצה ומסר מסר חבר בן 60 שהולך לקבוצות,יש לו ספונסר ומתייעץ עם חברים והוא נקי מעל 3 שנים(הרצף הכי גדול שלו). 
אבל בכל מקרה,שאל את הספונסר...

'פשוט שמח' כ"כ מצטער שלא ראיתי מה כתבת לפני העריכה. יעבור...

אריסטו, "מקובלנו"? רצית לומר "מקובלני" כנראה..
בכ"א, נכון שאני לא יכול לבד, אבל כנראה גם לא יכול עם קבוצה בכמה מובנים, ולפני שיקפצו עלי הקנאים אואיל בטובי להסביר פן אחד שהתברר לי לאחרונה:
קבוצות (ואני מתכוון לקבוצות בפרט בשונה מעבודת הצעדים) מעלתן בעיקר היא השיתוף והוצאת הדברים לאור בפני חברים (+הרבה מעלות נלוות כגון מסרים, תזכורת לאן אני רוצה ללכת/לא רוצה לחזור...). יחד עם זאת זה נותן גם סוג של פריקת רגשות עצורים שכמעט לא יצאו לאור לפני כן. איפה זה מתחיל להיות רע? כשאני פורק המון מתחים (בתירוץ המקובל "זה מביא אותי לתאווה") שהייתי יכול או אפילו צריך לשתף או להיוועץ באחרים כדוגמת בת זוג או רב או חבר קרוב. למה לומר "יש לי לחץ בעבודה" בקבוצה כשאתה יכול לשתף את זה עם אשתך וכך לחזק את הקשר ביניכם? למה לא ליצור קשרים חדשים עם חברים מחוץ לתכנית ולשתף אותם בכל התוכן הזה? 

זה ממש לא כולם ואני לא רוצה להכליל בכלל, אבל ההרגשה שלי הייתה שבסבב השיתוף אנשים בד"כ מספרים כל מה שקרה להם השבוע, טוב ושפחות, וכדי לתרץ את העלאת הדברים תמיד איכשהו הדבר ישפיע על התאווה בצורה כלשהי. קצת מוזר לי להתקל בזה כל פעם.

אז נכון שיכול להיות (שוב, לא סביר מבחינתי) שלאנשים זה מה שמסובב אותם ומניע אותם כל שעות היממה וכל ימות השבוע. יש כאלה. אבל בא נדבר שניה עלי אוקיי? אני ממש ממש לא מרגיש שאם הורידו לי בצ'ק (קרי: תלוש) זה מריץ אותי לשירותים. אני גם לא חושב שהאדם הנכון לשתף אותו בצערי הם החברים בקבוצה אלא בראש ובראשונה האשה שאיתי. אם עשיתי ההפך הרי שלא רק שפספסתי הזדמנות לקשר יותר טוב עם האשה אלא גם קשרתי את זה לקבוצה ולתאווה כשה לא צריך. יצא בסופו של יום שהתאווה היא מפלצת הרבה יותר גדולה ממה שהיא באמת. 

אז אם המדובר בחייהם של אחרים, שיערב להם. שישתפו מה שהם רוצים במסגרת הזמן שהטיימר הרוחני קצב להם. אבל אני הקטן נסחף כמו קליפת אגוז אחרי כולם ואוהב להתאים עצמי לרוח הנושבת בקבוצה. אני מוכרח לומר: אני לא כמו כולם. יכול להיות שגם לא כמוך (אם אפנה אליך ישירות). אולי לכולם הלחצים מסביב מביאים לתאווה? לי לא! אותי מביאים לתאווה הכשלונות שלי בד"כ, כעס ותסכול, נשים שנותנות לי מבט. אבל לחץ מסביב? מריבות בבית? בינתיים ב"ה לא. 
קיצר, לא רוצה להסחף. וקשה לי עם זה.

אם קראת עד כאן אולי תוכל להבין מה שהתכוונתי לעיל בעניין "טובה ההחלטה להרגיע מהקבוצות". ואם כבר הבנה, אבקש מכל המתלהמים ומשחיזי המקלדת למיניהם, הרפו מקנאותכם לתכנית וקבוצותיה לרגע ונסו להבין את הכותב מולכם, נסו לקרוא עד הסוף ולחפש אמפתיה ל"סקסוהוליסט שעדנו סובל" שמחפש עצה ותבונה.

לא סידרתי. מקווה שיצא מובן.

"מקובלנו" בבחינת "הודינו", גם לשיטתך לבד אי אפשר וצריך לשתף. אני לא פנאט של קבוצות ולכן בסוף באמת התכוונתי שתתיעץ עם הספונסר,לפעמים הבעיה היא בקבוצה הספציפית , גם לי היה כמה פעמים שהרגשתי שהקבוצה חושפת אותי להתנהגויות שלא מתאימות ולא נעימות לי, אבל ככלל היא עושה לי טוב. ואתה תבדוק מה נכון לך אבל לא על פני שבוע... אוהב, שבוע טוב=)