זה בעיקר טכני בשבילי. אני לא יכול ליפול בלי מחשב, ואין סיכוי למחשב בשבת. ככה אני נשאר נקי.
לא שייך להתכונן ולא נשאר שום דבר... רק שבת מנוחה.

תודה לך!
טכנית עודכן ל 25 שיהיה לנו בהצלחה.

גם אני מעדיף לוותר אם אין לי פורנו... (למרות שהיו לי נפילות בשבת)
אבל אני לא יודע מה יקרה אם שבוע לא יהיה לי מחשב. אז אולי "אתפשר" ואפול גם בלעדיו...

בכל אופן, מזל טוב על ה25! רבע ממאה (רק להיום, כן? )

נפלתי (מכלול הרגשות)

אוהבים אותך 'אהבת חסד'

מכיר את מכלול הרגשות שתארת אחרי הנפילה מקרוב מאד..

אני ניסיתי להוסיף בכח גם מחשבות שמעורורת את רגש ה - אפשר גם בעזרת כמה

אוהבים מכל הלב.

איתך

בסימן טוב ובמזל טוב חזרתי לימים הטובים בהם אשתי לבד יודעת את הסיסמא לרימון.
כך גם ל"האקר" בלתי נשלט כמוני יהיה יותר קשה לצרוך, ואולי אחשוב שוב לפני (אם תהיה לי האפשרות ליפול בכלל...)

מתחיל יום 2, שיהיה לנו בהצלחה.

מאחל לך עוד יום נקי ושפוי.
אתה עומד על בניין רב קומות, יש תהום פעור מלמטה...
נכון, יש מעקה, אבל לא גבוה. אז לא כדאי להתקרב לגבול, בכלל.

חיבוק.

היית איתי בנפילה שלי
ואני איתך בנפילה שלך
תכלס אתה ביום 27 עם נפילה אחת. אתה לא ביום ה - 2.
כתבת איך הרגשת מצוין עם כל הצלחה, היה לך המון כאלה.
תיזכור את זה. תהיה חזק, צועדים ביחד.
ואני מסכים שאתה עומד על בנין רב קומות כדברי "מושי", 27 קומות.
לא איבדת את הבנין, המצוות נישארות שלך.
אוהבים

לוחם אמיץ כתב:

היה לי באמת רעיון כזה להמשיך לספור כאילו כלום לא קרה, ואז ביום 115 אני אציין 90...
אבל אז חשבתי לעצמי שתמיד כשאני חושב הלאה, על הרצף ועל הימים הבאים או החודשים הבאים - אני תמיד נופל. צריך באמת להנות מכל יום נקי שעובר עלי, להתבונן פנימה ולחשוב האם אני יכול באמת לשרוד את הדחף הבא, אם יגיע.



בלי קשר, אתמול נפלתי עוד פעם.
אבל לראשונה הרגשתי כאילו כבר לא בא לי "פרוסה עם שוקולד", היה בא לי להקיא מזה. וזה היה אפילו עוד לפני שנפלתי, כאילו הייתי צריך לעשות את זה אבל לא היה לי כל כך כיף עם זה כמו מקודם.
אמנם גם ה "סטייק" המופלא שיש לי בבית לא זוכה לכבוד הראוי לו, אבל אני לפחות שמח שהצלחתי להקטין את ההנאה במקצת ל"פרוסה עם שוקולד".

אני לא מעדכן בטבלה כי אני מרגיש שזה ייתן לי כוח להמשיך הלאה, להתניע מחדש.
חוץ מזה, חזרתי קצת ללימוד (תורה) - דבר שאני מאד אוהב ולכן הצטערתי מאד כשהתבטלתי רוב שעות היום.
אני מקווה שעם חזרה לפעילות גופנית, חסימה אמיתית לאינטרנט (כשאשתי יודעת את הקוד), וסדר יום ברור וקשוח - אני אשלים תשעים ויותר.
אם לא, אני אאלץ לעשות פעולות יותר משמעותיות, כגון קבוצות וכאלה.

אז יאללה, יום 3 התחיל. שיהיה לנו בהצלחה.

היי חברים, באי הפורום. בוקר טוב

מתחילים יום 4 בעז"ה.
המהלך האחרון שהוא לתת לאישתי את ה"מפתחות" (הקוד) לאינטרנט, מתברר כאפקטיבי לגמרי. ממש אתמול רציתי ללכת הלאה, 'רק קצת'.. ולא יכולתי. ניסיתי נואשות לגלות את הסיסמא ולעקוף אותה בדרכים כאלו ואחרות - עד שנואשתי וויתרתי על כל העניין.
במקום זה הלכתי לקצת ספורט, אפילו למדתי קצת מוסר, וכמובן שההרגשה היום הרבה יותר טובה.

לא אומר שזו השיטה וזה הפיתרון, אני רק חושב שהחסימה וחוסר האפשרות גורם לך לוותר יותר. אמנם מחוסר ברירה אבל בכ"ז אתה בסופו של דבר מוותר ו'משיב אל לבבך', וזה עוזר. מאד.

בהצלחה לכולם ויום טוב.

טוב לקרוא אותך.
מאחל לך יום טוב.
האמת היא שאף פעם אי אפשר לדעת מה בדיוק יעזור לנו, כל פעולה של כניעה היא טובה.
אוהב.

היום ה5 מתחיל.
מצב רוח מעצבן כזה, ירוד ודיכאוני, עצבני על כל העולם באשר הוא
שיהיה בהצלחה לכולם

מוכר... כואב...
אני אולי (זה באמת אולי. כי כשהכל נראה חסר תכלית לא תמיד יש כוח לבקש...) הייתי מנסה לבקש מאלוקים שחרור...
איתך

שחרור או אולי יציאה מהחור השחור הזה

אני למטה למטה... אני לא מסוגל לעזור לעצמי. רק להאמין בה'. וגם זה אני לא יודע כמה זה חזק אצלי

הטבלה אופסה מחדש.
בתקוה לעתיד טוב יותר.

מה שמצחיק הוא שאני לא כזה. באמת!
אני זוכר את עצמי בחור מאד שמח, גם אחרי יום קשה הייתי מפזם לעצמי משהו שתקוע לי בראש... תשאלו את אמא שלי.

ואיפה אני היום... גם כשאני יוצא עם אשתי ויש את כל הסיבות לשמוח - אני מחרב הכל..
מה השלב הבא?
אני יודע שיש דרך לתקן הכל ושכל הבעיות יתוקנו - אני אהיה אדם משוחרר, נקי, כן, צדיק, מתחשב, אוהב, טוב, רגוע, שמח ( ) - אבל תראו בעצמכם כמה הרשימה ארוכה, כמה הדרך לשם ארוכה.. זה נראה כל כך רחוק ואני לא בטוח שיש לי הכוח...