התכוונת גם לקטנים כמוני? שלא מגיעים לקבוצות חיות?
בכל אופן, לגבי ה'ריאליות' שאתה מדבר עליה אני לא חושב שזה העניין... כלומר, גם אני מאוד ריאלי אני פשוט לפעמים בוחר להסתכל על הדברים הטובים בי והדברים הטובים שקורים לי ולא להתמקד בנפילות שלי מדי פעם. ואני באמת חושב שבמכלול שלי (ושלך מן הסתם) הדברים הרעים לא תופסים הרבה מקום, אולי חמש אחוז. בפרט כשמגיעים להבנה שהרבה מהם פשוט לא תלוי בנו.
ועוד משפט יפה ששמעתי: "גאווה זה להיות בטוח שאתה תמיד צודק, ביטחון עצמי זה לדעת שגם אחרים טועים"
"להרשות לאלוקים להיכנס לחיים שלי".
בשבילי זה פשוט אהבת ה'. אני מאמין בלב שלם שה' אוהב אותי וכל אחד מברואיו. פשוט רוצה לעשות לי רק טוב (ע"פ ה"חזון איש" זה נקרא ביטחו בה', לדעת שמה שיקרה יהיה הכי טוב בשבילי)
יחד עם זה אני גם מאמין שיש דברים שאינם בשליטתי (כמו להלחם בתאווה למשל...) ואותם אני כאילו מוסר לקב"ה, כאילו אומר "זה כבר עניין שלך, זה לא התחום שלי" וכמו שאני מאמין שנפילות בבורסה למשל הם ביד ה' והוא גורם לזה כך ןלזה אחרת, כך גם בתאווה שאני לא מסוגל להלחם בה אני מאמין אותו דבר. אני יודע שדברים שאני לא יכול עליהם פשוט לא מצופה ממני להלחם בהם.
בד בבד אני גם מאמין שה' יעשה את
הכי טוב בשבילי. פשוט "הכל לטובה".
זה הכל ממני. מקווה שעזרתי. ולכל מי שחושב אחרת - 'צ'כנע אותי'
דווב לשעבר