תודה לך
אתה תמיד כותב עם טעם.
וגורם לי להרגיש טוב.
ניראה לי שזה בסדר לא לירצות לשתף לפעמים,
העיקר זה לא ליפול.
אני צריך להשתמש בכלים שקיבלתי כאן דווקא בזמנים האלה.
עכשיו זה המצב שקובע מי אני.
שוב תודה לך דווב !!

אני חזרתי חזק ועירני בלי נפילות, למרות הדיכאון החולף.
ברוך ה' השתמשתי בעצות שלכם, וכמובן תפילות עלי ועליכם.
בחסדיו המרובים אני נקי 17 ימים, עוד מעט אני מגיע למספר הקודם 48,
והולך לעקוף אותו בעז"ה. קורה כאן המון בפורום לאחרונה, ואני לא מצליח לעקוב.
אבל ממה שכן קראתי היה מחכים.
כרגע אני במצב שקט, אבל יודע שזה שקט שלפני הסערה,
אני לא מתרגש מסערות של התאוה כבר. זה מצחיק בגלל שפעם זה היה מפחיד אותי נורא,
אבל היום אני יודע שזה חולף, ונפילות קורות, זה בסדר.
זה גם מצחיק שתמיד חשבתי שלהגיד שליפול זה בסדר, רק יגרום לי ליפול, היום אני יודע שזה בדיוק הפוך.
ליפול או לא ליפול , אני צריך ליבנות ולהכיר את עצמי, לא להשקיע מאמצים לא אנושיים בהתמודדות.
ברגע שבעצתכם (כן, בעיקר שלך "דווב") הפסקתי להילחם, ראיתי שאין בכלל מלחמה.
זה בסה"כ אי הבנה, איהסבנה מה אני עצמי רוצה (מדבריו של "ניצחתי ואנצח"), ומה באמת יעזור לי.
עוזר לי כרגע לא להילחם, מחר אולי, וכנראה יעזור לי להילחם, וכך זה ההיתמודדות שלי,
לקחת כל יום בפני עצמו, ולאלתר מה יעבוד היום.
תודה לכם, שבזכותכם הקב"ה עוזר לי !!
תבורכו בהצלחה במסע לחופש !!1

שימחת אותי...

דווקא בימי הטהרה קשה לי.
בימי נדה אני מתנתק, ואין לי כמעט קושי.
זה משהו חדש שלמדתי על עצמי.
אז הדבר האחרון שאני עושה, זה ליזום שום דבר, זה רק יקשה עלי.
אבל אם אישתי יוזמת, אני לא יסרב. אני רק יודע שזה אומר עבודה עצמית אח"כ.
אני שמח שהגעתי למצב כזה עם התאוה.
ובעז"ה אגיע למצב שיהיה קושי מאוזן, בלי קשר לזמן, ואז אוכל ליזום בצורה בריאה,
עם רצון אמיתי לתת.