אני בשיעור א' בישיבה גבוהה אך לצערי למרות שהייתי בעולמה של תורה ולמרות כל שאיפות החיים הרוחניים והתורניים שלי הנובעות משהייה זו אני מוצא את עצמי לא מעט מתמודד עם הרהורים אסורים אף בשעת סדר הלימוד שלא לדבר על שעות ההספקה והפנאי.
תודה לאל כבר תקופה שאני מצליח לשמור על הברית ולא להוציא ז"ל אך המלחמה עם היצר ככ' מטישה וככ' שוחקת את כוחות הנפש שלי ומשום כך דיכאון ושברון לב עצומים אופפים את ליבי באופן תדיר ובלתי פוסק.
בעברי הלא רחוק במיוחד, על מנת לעבור יום אחד מבלי ליפול לתאווה המרה של היצר הבהמי שבתוכי נדרשו יותר מניסים על טבעים, וכיום בחסדי ה' אני מצליח לשמור על נקיות לתקופות של מעל חודש ב"ה- תקופת זמן שהיתה אמורה להיות עבורי זמן של שגשוג רוחני ומלא ביכולת התגאות וערכה עצמית. אך במקום זה, תחושת התחלשות עצבות וירידה באמון העצמי שלי הם מנת גורלי וחלקי. אני מרגיש לבד!!! חוסר אונים מוחלט פוגש אותי מול האוייב של נשמתי. ובאמת אין לי ספק שלילא סיעייתו של הקב"ה לא הייתי מחזיר רגע אחד מולו אך בכל זאת כיוון שהקרב ארוך ומייגע איני מצליח לשמוח ולהינות מהמדרגה ומהמעלה הבלתי שגרתית שאני נמצא בה בימים אלו. מה אוכל לעשות כדי להעריך את מקומי ואת התקדמותי. אשמח לעצתכם ולעידודכם...אובה ומייחל לכם רק אושר ושמחת חיים אמיתית שמלווים בנקיות ובפיכחות בלתי פוסקות

אעלה כמה נקודות שנראות לי, אתה לא חייב להתחבר:
1. זה טבעי שדווקא מתי שאתה לא מזין את התאווה, אתה כל כך רעב שזה מתפרץ לך גם בסדרים אולי יותר מפעם. אם אני אוכל כל יום ארוחת בוקר ואחר כך מפסיק, זה אך טבעי שארצה לנשנש בסדרים...

2. הגיוני גם שיש 'קריזים'. שזה משהו פיזי לגמרי. כשאתה משתמש בתאווה המוח שלך משחרר חומרים מסוימים (יש אומרים שחזקים כסמים כמו קוקאין) שכשאתה מספיק לספק לו, הוא מרגיש לא טוב. זה אמור לדעוך בעתיד, המוח מכוון את עצמו מחדש פיזית.

3. מזווית תורנית, אתה עולה על דרך טובה ומתחזק בעז"ה, המרעין בישין לא שמחים מזה ומנסים להוריד אותך...

קראתי פה פעם בפורום שמישהו כתב שיום נקי הוא יום מוצלח. אם הלכת לישון ואתה נקי, תחשיב את היום הזה כשהצלחה מסחררת בחסדו של הרחום מכולם

אה, ו... אתה לא לבד. אני פה.
ועוד הרבה אחרים
איתך.

אכתוב לך ממה שעובד בשבילי, יש לי גם תקופות שאני קצת בדיכאון, ולא מבין למה לכל החיים אני צריך להתמודד עם התאווה וכו',
אני מתיישב וכותב אסירות תודה לאבא אוהב על כל מיני דברים טובים וקטנים שקוראים לי בחיי, וכותב את הרגשות שלי, בדרך כלל אני מרגיש יותר טוב אחרי זה, והתאווה גם יורדת, תמשיך לשתף ולחלוק.

שלום חבר

נזכרתי במשל על השיכור, שכל פעם שהתחיל להתפכח היה מגלה שהמכנסיים שלו קרועות ומיד שותה שוב כדי לשכוח מזה.

כשאני התחלתי להתפכח, ולא שתיתי חזרה, עמדתי מול שוקת שבורה, חיים שבורים, מכנסיים קרועים, עיי חרבות,
הדרך להחלמה עוברת דרך הכאב הזה.

מאחל לך את הכוח להמשיך להישאר מחובר למציאות (שלפעמים כואבת) ולא לברוח
ושאלוקים ירפא ויבנה את שברי ליבך

אוהב
הושיעה

כשהתחלתי לישמור על עצמי כאן, למרות ששמרתי עיניים וברית, היה לי הירהורים נוראים, וחלומות...
אבל אחרי 40 יום נקיים ברך ה', אני חושב שזה פשוט לוקח קצת זמן, עד שהיצר הרע כבר מנסה לישלוף מחשבות מאיזשהו מקום במוח, ולא מוצא. ולא שהוא לא מוצא תמיד, אלא הוא מוצא דברים פחות ברורים, או מראיות חטופות, או מנפילות קטנות, והוא משתמש בהם עליך, אבל זה לא כמו ממש אחרי עבירה וכדומה, שאז הדברים ברורים במוח. לי לקח בערך חודש עד שנהיה קצת יותר קל. לדעתי שמירת עיניים עם כל התחבולות מאוד עוזר. כמו שויתי ה' לנגדי תמיד, כל פעם שאני נופל בראיה אני מיד עוצם עיניים ל-6 שניות, לא משנה איפה אני נימצא. יש לאנשים כאן המון עיצות. תדע לך שאוהבים ומבינים אותך, תמשיך לשתף ולהילחם, זה נהיה יותר קל בהמשך !!!!

שלום חבר.
ההתמודדות שאתה מתאר כל כך מוכרת. אוננות ו/או פנטזיות בשעת הלימוד, תפילה, שיעור, הם דברים שאני ממש מכיר. וגם את הרגשות שתיארת אני מכיר מקרוב ממש.
אבל יש חלופה. פה גיליתי דרך להיפטר מהרגשת האלה, וזה לא משנה איזה תקופה אני נקי, העיקר שהיום אני נקי ואני יכול לשמוח. זה בעיקר בזכות החברים. שעוזרים לי להבין שאני חולה בסך הכל ושיש לי תרופה. שמזכירים לי שזה בסדר ושאם אני לא אוהב את עצמי אז לפחות הם אוהבים אותי ושמראים לי את הדרך חזרה לחיים נורמליים.
אשמח לעזור לך לקבל את מה שאני קיבלתי פה אם תרצה.

תלמד בספר התניא פרק כז הוא מדבר על זה ממש אתה צריך להיות שמח שאתה מתגבר על היצר הרע

אני ממש מודה לכם על התגןבות החיזוקחם הברכות ועל התקווה שהחדרתם בי בדברכם...אין לכם מושג כמה שזה עזר ועוזר לראות שבאמת לאנשים כאן איכפת אחד מהשני..אתם אלופים אוהב אתכם