ערב טוב הדר,
דבר ראשון אוהבים אותך!
אני כל כך מזדהה עם ההתלבטויות, מה אני? מי אני? כן מכור? לא מכור? מה כן?
אני חושב שעשית צעד ממש אמיץ ולא מובן מאליו, בזה שעצרת את הקשר לטובת חשיבה מחודשת איך עושים את זה נכון.
כל כך בקלות אפשר לשרוף קשר טוב בגלל התקדמות כשעוד לא הגיע הזמן.
מעניין מה שאתה מציין,
שכל פעם שאתה חושב על ה'החלמה' זה מחדיר בך דיכאון.
מה עושה לך המחשבה על ה'מחלה'?
למעשה אתה אכן נמצא בצומת דרכים חשובה. בלב כור ההיתוך של הבשלות והבגרות, תוך שנתיים שלוש אתה כבר יכול להיות אבא
וכיוון שכך, זה עסק מאוד רציני. לא סתם שאלה פילוסופית, אלא ממש שאלה גדולה שיש לה המון השלכות.
למשל כמו ההשלכה של האם לספר לה? מה לספר? מתי?
ועל הסוג הזה של דילמה, מהנסיון שלי, אי אפשר להחליט לבד. אנחנו פשוט נוגעים בדבר ולא מסוגלים לתת לעצמנו תשובות אוביקטיביות. כאן יש המלצה להיפגש עם מישהו שעבר תהליך דומה לשלך, ולשמוע ממנו בכלי ראשון את הסיפור שלו והנסיון שלו, רק ככה תוכל להרגיש באמת האם אתה מתחבר למסע הזה של המכורים = ההחלמה, או שזה לא בשבילך.
לפעמים קבוצות זה טו מאץ'. מפחיד. האם מישהו יכיר אותי? האם אני יכיר מישהו?
אתה מוזמן לשוחח איתי באישי.
הסיבה שאני מציע את עצמי לשיחה איתך, כי שמתי לב על עצמי שרק כשאני משתף אחרים במה שיש לי, אלוקים ממשיך לתת לי עוד ועוד מתנות.
(כל אחד המעוניין לשוחח יוכל לפנות אלי בפרטי)
אוהב
הושיעה נא