שלום לך אריה
אני מסכים איתך שזה קשה, אבל זה נהיה יותר קל בהמשך.
בענין השאלות ששאלת, אני אביע כאן את דעתי ואני מקוה שזה יעזור. ותגיד לי אם אתה מסכים או לא.
אני חושב שהתאוה הזאת זה יצר הרע כמו כל יצר הרע שיש לנו.
שזה אומר שהיצר משכנע אותנו לעשות משהו שהוא לא טוב, עם דבר שכלעצמו הוא ניצרך וטוב.
התאוה הוא קשר נפשי חזק לדבר רוחני ולא פיזי, ולמרות ההנאה הפיזית שיש לנו, זה בעיקר מגיע מדמיון
(הירהורים) שמצייר את השליטה שלנו, אהבה שחסר לנו, חוסר ביטחון עצמי, אגו מנופץ, וכן הלאה.
בלי תאוה, או בשם ההורמון שמפעיל אותו "טסטסטרון", לא נהיה פעילים, תחרותיים להצלחה, רוחניים, ובקיצור בן אדם.
כל הקשר שלנו לאלוקים מצטייר בתאוה בריאה של אהבה, כמו שיר השירים, ועוד הרבה מקומות בתנ"ך.
בקיצור תאוה הוא דבר חזק שקשור להמון דברים תקינים, וטובים בחיים שלנו, ושא"א בלעדיו.
וכגודל הטוב שדבר כזה יכול לעשות, כן גודל הרע שהוא יכול לעשות.
התפקיד שלנו זה להשתמש בטוב של היצר הזה (קשר רוחני נכון), ולהתגבר על הדברים השלילים שלו.
ואסור גם לישכוח שאם התאוה מתחזקת יותר מדי (כמו שאצלנו כאן), זה סימן לחסרים נפשיים,
שאנחנו מפצים עליהם עם תאוה שלילית. ובאמת צריך ליבדוק מה הבעיה הנפשית, פגיעה מינית, פיזית, מילולית.
או גאוה (מגיע לי הנאה עכשיו), חוסר ביטחון עצמי (בדמיון שלי אני שווה משהו),
כעס (לא איכפת לי מה המחיר, אני רוצה את זה עכשיו), וכן הלאה... וצריך לטפל בשורש, בקבוצות, שיתוף וכו'...
בהצלחה